מצאתי עצמי יושבת על כורסה בישיבת המערכת של הערוץ הראשון ביום חמישי 21.7.11 שלצידי על הכורסה מתרווח אכא, אורי כהן אהרונוב ולידו ידידי, צלם הטלוויזיה יוסי מימוני. אכא החזיק את עיתוני היום, קרא ב
עיתון 'הארץ' וב'ישראל היום'. פניו הביעו שמחה. הגעתי בהפתעה לבקר חברים בטלוויזיה הישראלית. כשרכזת מערכת החדשות עברה על נושאי האקטואליה לחדשות הערב ולחדשות הלילה, הרגשתי מועקה. רק דבריו של אכא שישב לידי שובבו את לבי. הוא לחש לי בשקט בלא שאף אחד ישמע. "אני יכול לומר להם שאת אשתי החדשה?" הסתכלתי עליו ומבוכה השתלטה עלי. "אתה יכול לומר אשתך בפוטנציה."רציתי לשמח את אורי כהן אהרונוב איני יודעת למה. הבנתי שזו הייתה משאלת לב סודית. רצונו למצוא אשה חדשה בחייו. אישה שתפיח בו רוח חדשה. תקווה לחיים. לא ראיתי בדבריו אמירה אישית דווקא אלי אלא אמירה אישית פנימית. ישבתי לידו כמה רגעים. לא יכולנו לדבר. מדי פעם הביטו עלינו ממערכת החדשות וביקשו שנהיה בשקט. האמת, לא דיברנו רבות. הוא מסר לי את גיליון עיתון החדשות כמו מוסר לי משהו יקר ערך. וכשעיינתי בעיתון והגעתי לעמוד המבשר על מינוי של יוני בן מנחם הוא לחש לי, חבר טוב שלי. גאה בחברו שהשיג את התפקיד המכובד. היה ניכר שלאכא מעמד מיוחד בחדר החדשות. רוב הזמן היו לו הודעות שהרטיטו את המכשיר הנייד שלו. הוא הוציא אותו מדי פעם מכיסו ועיין בו, ואחר השיבו לתיקו. הוא נשמע מודאג כשאמרתי שאני חוזרת לנתניה. כשהגעתי לנתניה כעבור כשעתיים הוא צלצל לברר אם הכול כשורה. זו הייתה דאגה אמיתית.
זה היה ביקור ספונטאני. לא תכננתי למצוא את עצמי יושבת בישיבת מערכת החדשות. בשעות הבוקר שלחתי הודעה ליוסי מימוני ידידי, אותו לא פגשתי מעולם, אך כתבתי עליו כתבה במסגרת כתבותיי על "גבעת פייסבוק אינה עונה". הוא שוחח עמי בטלפון, שידר המון חום. שלח אלי באופן קפדני הודעות יומיות בפייסבוק על שידורים יומיים בנושא תקשור. כששלחתי את ההודעה הקצרה במכשיר הנייד " היי יוסי, אני בירושלים קרוב לרחוב יפו...רוצה לומר שלום?:) אני סוגרת הוצאת ספר חדש באזור התעשיה מקור ברוך." הוא השיב לי מיד, וניכר מן ההודעה ששמח מאוד לשמוע שאני בסביבה. רצה לצאת לקראתי. "ווואו, אני כבר מגיע אליך? תגידי בדיוק היכן את." ואחר כך "רוצה להגיע אלי לבניין ברוממה? או שאת רוצה לפגוש אותי במקום אחר?" החלטתי שאני רוצה להגיע לרוממה. לא בכל יום אני מזדמנת לירושלים. וגם האמת, אף פעם לא ביקרתי בבניין הטלוויזיה הישראלית. זו הייתה הזדמנות. לכן עניתי."בשמחה!! תגיד לי לאן להגיע ברוממה.
טלפן לוודא שאני אכן מגיעה. ברור שהיינו נרגשים. גם אני וגם יוסי. כשהגעתי לבניין בלוויית המשורר
בלפור חקק, יצא לקראתנו ואמר לבלפור שהוא מכיר אותו ושמע עליו ועל אחיו התאום הרצל. כשנכנסנו לבניין חזרתי בזמן. הכניסה לבניין נראתה ישנה ומעט מוזנחת. אתה מוכה בתדהמה שזו הטלוויזיה הישראלית, הערוץ הממלכתי. בסופו של יום כשחזרתי הביתה תהיתי מדוע לא משפצים את המבנה. מדוע המזנון נמצא במרתף, ומדוע הכל נראה לי עדיין שנות השישים.
על האווירה במקום למדתי מהר. אווירה חברית, כמו באכסניה אמר לי יוסי מימוני. עיניו של יוסי מימוני זרחו כשהיה עמי. הוא אמר לי שהצלחת לשאוב אותו למצב רוח חדש. היינו יחד כמו שני חברים טובים שנפגשו אחר המון שנים בפתיחות רבה הוא קיבל אותי. הזמין אותי להיות אורחת שלו בין כותלי הבניין.
כמובן שהתחלתי להפעיל את כל אמצעי המדיה כדי לתעד את המפגש. לא הכל הלך כפי שרציתי. פתאום נסתיימה הסוללה של המצלמה שלי. האייפון לא צילם כראוי,התמונה שהעליתי לפייסבוק נראתה מטושטשת. ראיינתי את יוסי מימוני וסחטתי ממנו דברים עלי.
למעשה, הייתי צריכה לאפשר לו שידבר על עצמו ולא על הספר החדש שלי. יוסי מימוני איש יקר, שכולו נתינה, דיבר עלי ועל ספרי החדש הנמצא כעת בבית הדפוס. אף שהוא לא הכיר את הספר ועדיין לא יצא לאור הוא שיבח אותו. זו כנראה, אחת מתכונותיו המרכזיות לפרגן ולהעריך חברות. פשוט מפרגן.
בלפור ישב ענו שעה קלה ואחר חזר לענייניו. המשכנו לשבת במזנון, ויוסי אמר לי עוד מעט תפגשי את אכא, הוא בוודאי ירד לאכול. זוכר שכתבתי על המפגש הכושל והבלתי ממצה עם אכא לפני כמה חודשים עת נפגשנו בפתח
מוזיאון ישראל. שלחתי הודעה לנייד של אכא והוא לא השיב. ישבנו וצחקנו אני יוסי. וכמה טוב, כמה טוב היה יחד. יכולנו להמשיך לשבת ולצחוק . היה לנו טוב יחד. חברים כמו פעם. את כל הזמן צוחקת, אמר לי יוסי. האמת צחקתי כי הייתה שמחה כזאת בלתי מובנית בכל הסיטואציה הזאת. חברים שלא נפגשו נפגשים. הכל מתרחש בספונטאניות. אוכלים יחד בתזמון בלתי מוסבר ובלתי מוגדר. כנראה כשלא מתכננים קורים דברים מיוחדים. אני שונאת תוכניות מדויקות וכשקורים לי דברים מיוחדים הם קורים בהפתעה. אני מחפשת את הדברים הללו שנקרים בדרכי כשאני מוכנה להם. ההליכה למקום האחר הזה בלא לקחת מפה ומצפן היה מאופיו של הביקור הזה אתמול בטלוויזיה הישראלית. ישבתי עם יוסי ואחר כשעה נכנס לחדר האוכל אכא. הוא סחב בידו עיתונים מכשירים ניידים. ועוד בעומדו מרוחק ממני, צעקתי "אורי, שלום!" הוא הסתכל עלי. וחשב שהשתגעתי. הי, אני לא מכיר אותך בכלל. שפשף את עיניו ניסה לזהות אותי. אמרתי לו "אני שושנה ויג" וגם יוסי הביט עליו וחיזק את זהותי. זוהי שושנה אתה מזהה אותה? נפגשת איתה ליד המוזיאון בפסח. אורי, הסתכל עלי שוב ואמר אבל זה לא נכון, היא נראתה אחרת. זו אשה אחרת. ההיא הייתי חמוצה ולא נחמדה. פתאום תפסתי למה הוא לא ישב עמי אז בבית הקפה ליד המוזיאון. היום את נראית הרבה יותר יפה ונעימה, צחקתי רוב הזמן. נרגעתי, הוא הסכים לשבת עמנו.
אורי כהן אהרונוב, איש ישר גלוי. דיבר על לירי בתו שעזבה את הבית הבוקר ונסעה לאמא של ריקי גל. סיפר שצלצל לריקי גל וסיפר לה שקרא על הביקורת החיוביות על הופעתה בתיאטרון. רק אותה שיבחו. הוא סיפר לנו שביקש ליהנות עוד קצת מבתו לירי שהתארחה אצלו , והיא העדיפה לצאת לתל לאמה.
סיפר לנו כאילו היינו בתוך המשפחה. החדשות המעייפות לא עניינו אותנו. שוחחנו על משפחה על חיים פשוטים. על פרגון.
ישבנו עמו שעה קלה ותוך כך הוא מקבל טלפונים. אני מגיע לישיבה הוא אמר לתוך המכשיר. גם כשהוא מבלה בין חברים רודפות אותו החדשות. ניכר שאורי כהן אהרונוב שמח לפגוש אותנו.
היום יממה לאחר המפגש אובדים הרגעים הללו שאיחדו אותנו אתמול. אני מחפשת מה היה שם כשהיינו יחד שלושה אנשים שלא ממש מכירים זה את זה. ישבנו יחד והיינו שמחים. שמחנו להיות יחד ולדבר על כמעט על הכל.
הריאיון שצילמנו עם אכא בסופו של דבר לא יצא טוב, דווקא איכות הצילום וזווית הצילום היו מעולים. ניכר שיוסי מימוני צלם מיומן ומקצועי ביותר. רק שהרעש במקום העיב על איכות הצילום ולא ניתן לצפות בסרטון כי יש רעשי רקע. גם שוחחנו על דברים שאין טעם לפרסם ברבים הם נמצאים כאן בערוץ שלי אבל לא כדאי להפיצם ברבים. רק הסרטון על יוסי מתאים להפצה כעת.
כשחזרתי הבייתה, עוד בדרכי בנהיגה ברכב, עשיתי את מה שאסור לעשות בנהיגה. הצצתי לפייסבוק כשעצרתי ברמזורים. ראיתי שיוסי מימוני העלה סטטוס מיוחד. רק עבור הסטטוס הזה היה שווה לי לפגוש אותו.
"לא הייתי מבקש יום ספונטני ונפלא מזה כדי לחוש עונג הגדול, כאשר מבקרים אותי במקום עבודתי בטלוויזיה ברוממה ובאופן ספונטני ביותר, שני אישים יקרים לי מאוד, העיתונאית, משוררת והסופרת שושנה ויג ויחד איתה יו"ר אגודת הסופרים בלפור חקק. ולקינוח מצטרף אלינו הכתב לענייני משטרה אורי כהן אהרונוב, שכל כך שמח לראות את שושנה עד שמלמל באוויר כמה מילים מפרגנות כמו "כמה שאת יפה, הרבה יותר מהפעם הקודם".לעניות דעתי, אכן שושנה קרנה מאושר ומיופי כשצחוקה המתגלגל באוויר הגורם לכול הסובבים אותה לצחוק, תרצה או לא תרצה אתה צוחק. גם אני חשתי עד כמה האישה הזו לא רק יפה מבפנים, אלא יפה מבחוץ. בסיום שוש "המשיכה" את הראיון עם אורי בכך סגרה מעגל עם אורי, הראיון היה ספונטני לחלוטין בלי שאלות מובנות מה שיצא, יצא, ויצא נחמד מאוד. עבורי ועבור שושי ובעבור בלפור ואורי. זו הייתה חוויה משפחתית המשאירה טעם של עוד...כשלא מתכננים הדברים יוצאים אותנטי ויפים..." (יוסי מימוני 21.7.11).
אין צורך לתקן דברים היוצאים מן הלב. לכן, לא ערכתי את כתיבתו של יוסי. אין צורך לערוך את מי שכותב באמת את מה שהרגיש.
לא יכולתי לבקש לעצמי משהו אחר בסיום ביקור בטלוויזיה הישראלית. לא קיבלתי תגובה מבמאי או מעורך תוכניות בכיר. האיש שכתב עלי בפייסבוק, איש אמיתי, לבבי ואוהב. אני מקווה שמעט הנעמתי את זמנו. מקווה מאוד שאבוא לבקרו ושוב נשוחח ושוב תהיה אווירה טובה כמו בפעם הראשונה.
