"כולם היו בני" - קלאסיקה מרהיבה

הצלחתו של ארתור מילר אז והיום מבוססת על עובדה אחת: יכולתו להעביר את הטרגדיות הגדולות מהתרחשות בקרב מלכים או אצולה, אל הקהל הפשוט. בכך, הוא מצליח לדבר לליבו של כל אחד. העברת ההתרחשות למעמד הבינוני ומטה, ויכולתו לדבר לכל אחד בגובה העיניים, גורמת לכל צופה לחוש כאילו הוא חלק מהסיפור. נעוריו של מילר שהתרחשו בעת השפל הכלכלי, לימדוהו סבל ועבודה קשה מהם. מכאן נלקחו רעיונותיו וחתירתו לצדק חברתי נעלה. עד כדי כך, שבגלל רעיונות אלה במחזותיו, הוחשד בקומוניזם ובאנטי קפיטליזם בתקופת מקארתי.

במחזה, השומר על אחדות המקום, הזמן והמעשה, כמו בטרגדיות יווניות קלאסיות, הקהל מתוודע תוך כדי השיחות, לזוועות שקרו בעטיין של שגיאות הגיבור במחזה, ג'ו,(נתן דטנר). כתעשיין עשיר ומצליח, לא טרח להפסיק במפעלו את קו ייצור חלקי המטוסים בעת המלחמה, אפילו כאשר התגלו סדקים בהם, ובכך גרם להפלת 21 מטוסים ואבדן חיי טייסיהם. כשהתגלתה העובדה הזו, בחר לשקר במשפט, ובלבד שיזוכה, בעוד האשמה נפלה על כתפי שותפו, שכלוא מאז בבית הסוהר..

שלוות החיים של המשפחה מתחילה להתערער, כשמגיעה ארוסתו משל בנם שנהרג בטיסה לפני שלוש שנים (נטע גרטי), ומסתבר שכוונתה להתחתן עם בנם השני, כריס (אוהד קנולר). מי שלא מוכנה לצעד זה, כי הוא מהווה הודאה במותו של בנה, בעוד היא בטוחה שיחזור - היא האם, קייט (ליאורה ריבלין). הסערה הרגשית הולכת וגוברת, ובמערכה השניה תופסת תאוצה עד הסוף המהמם והמפתיע.

את המערכה הראשונה בנה מילר לכאורה כאיטית ושלווה, אך ורק כדי להדגיש את הסערה שבהמשך. יכולתו המופלאה לטוות דרמה כה קלאסית, ובימויו המצוין של משה נאור (שהוא גם מנהלו האמנותי של תיאטרון חיפה), בתוך תפאורה ריאליסטית להדהים על כל פרטיה, תאורה נכונה של חני ורדי, תרגום עכשווי של יוסף אל דרור ומשחק מדויק של כל הצוות - עושים מ"כולם היו בני" יצירה מופתית שהקהל ינהור אליה. ולכך חתר מילר, לדבריו. שכל אדם, ולו הפשוט ביותר, יחוש שהוא חלק מהסיפור. וכך אתה יוצא מההצגה בתחושה של דז'ה וו- כי בעיות מוסר נעלות מסוג אלו שהוא מעלה, קורות בכל רגע נתון בתבל כולה.

נתן דטנר כגיבור המתלבט, בין תועלתו החומרית ודאגתו לעתידם הכלכלי של בני ביתו,לבין ווידוי על פשעו, מגיע תוך כדי המערכה שניה לאט לאט לשיא בסצינה האחרונה, בה הוא עושה את תפקיד חייו. התרגשותו כנה, סוחפת ומרטיטה. לאורה ריבלין היא הבלם המשפחתי, החיה בהזיה שקרית, ע"מ להמשיך בחיים המשפחה השלווים, עד אז. נטע גרטי מתפתחת ומבשילה מתפקיד לתפקיד ב”קאמרי”, וכאני החמודה, משאת נפשו של כריס, היא הנפש האמיתית והטהורה בין כולם. אוהד קנולר, שחולק בתפקיד עם זוהר שטראוס (מ"קן הקוקיה" בת' באר שבע), מתפתח בהצגה מבחור תמים ושלו, למי שלא מוכן למכור עצמו בעבור כסף כשהאמת נחשפת בפניו, וגורם לפיצוץ הפרשה.

בסצינה האחרונה שלו, הוא מרגש בהבעותיו ומשחקו, ומזכיר בפיזיונומיה שלו את אורסון ולס בצעירותו. בולטים גם בתפקידים הקטנים דיויד בילנקה, כנרת לימוני המקסימה, ירון מוטולה המוכר מהסרטים, ואפרת ארנון - כולם עושים את תפקידם באיפיון הנכון והמגוון ביעילות, ומעשירים את הנעשה סביב הדרמה. גם אם זו טרגדיה, הרי סופה מכיל קרן אור ותקווה להמשך טוב יותר, כפי שמילר גורס. קלאסיקה מרהיבה שתלכוד כל אחד.