את נחש הדה-לגיטימציה שילחו בישראל לראשונה ראשי האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000. זה אמור היה לשמש נשק מסייע להתקפות בנשק קר וחם ושאהידים מתפוצצים, שיהפכו את חיי היהודים בארץ לבלתי נסבלים. תוך זמן קצר, בסיוע האנטישמים הצרפתים והגייס החמישי היהודי, גילו שזה יכול להיות גם נשק הכרעה במלחמה.
ואכן, תוך פחות מעשר שנים גדל נחש זה והתפתח לגודל המאיים לחנוק את מדינת היהודים, מבלי שזו מנסה להדביר אותו. הופעתו הראשונה הייתה בהצגה מבוימת ברשלנות של "רצח הילד מוחמד א-דורה", שעוררה גל של הסתה נגד ישראל בעולם, תוך השתקה מתואמת בין האויב שבחוץ ומשרתיו שבפנים - של חשיפת השקר, שהיה גלוי לכל מי שבדק אותו.
כשהאויב למד באיזו קלות אפשר למכור לעולם סיפורים על מעשי זוועה של ישראל, מבלי שזו מנסה להתגונן מהם, הוא פשוט התחיל להפיץ אותם בכל הזדמנות, מבלי להשקיע מאמץ בבימוי. כך הופצו עלילות הדם על "רצח משפחה בחוף עזה", על "הטבח בג'נין" והפצצת בית החולים שם, והגיעו לשיא בביום "טבח הילדים בכפר קנה", שהפסיק את הפצצות חיל האוויר שיכלו, לוּ נמשכו עוד יומיים, לחסל את החיזבאללה בדרום לבנון. במבצע "
עופרת יצוקה" כבר לא נזקקו להצגה אלא שילמו חצי מיליון דולר לחברת יחסי ציבור אמריקנית שתפיץ סיפורי זוועה על הפצצה והרג ארבעים ילדים בבית הספר אל-פכורה של האו"ם בעזה, דבר שלא היה ולא נברא אך מככב בדוח גולדסטון.
תעמולת הזוועה של "הכיבוש האכזרי" ושל "הרעבת ילדי עזה", יחד עם הפצת היסטוריה מסולפת, אל מול הבלגה גלותית של ישראל, עשו את שלהם בשלהוב הגזענות האנטי-יהודית בעולם עד למצב בו כל זב ומצורע יכול להוציא צווי מעצר נגד אנשי מדינה וצבא ישראלים הדורכים על אדמת בריטניה הנאורה. קברניטי מלחמות הנפל בלבנון ועזה לא מבינים עד היום איך זה קרה.
זה לא היה קורה לו העבירו בכנסת סדרת חוקים המאפשרים להחזיר מלחמה לא רק במישור הצבאי אלא בכל שבעת המישורים בהם מתנהלת מלחמה מודרנית, ובהם - המישור המשפטי, הפסיכולוגי והתעמולתי. פורום ותיקי מלחמת העצמאות ניסח אותם תחת כותרת - חקיקת הגנה לישראל. החוק הראשון, היורה לנחש ההסתה בראש ולא בזנב, מתואר להלן ומחכה לחברי כנסת שיחתימו עליו את חבריהם, ולהלן הנוסח שלו, אחרי עיבוד יסודי של הנתונים עליהם הוא בנוי:
הצעה לחקיקה שתילחם בהסתה נגד העם היהודי
- החוק הישראלי לאיסור הסתה יחול על כל מי שמפיץ דברי הסתה או מממן הסתה נגד העם היהודי ו/או מדינתו - בכל מקום בעולם - כהמשך לפעילות הנאצים.
- כדברי הסתה ייחשבו: עידוד לפגיעה פיזית ביהודים; עידוד לחרם על יהודים, מוסדות תרבות, מדע ועסקים של יהודים; שלילת זכות היהודים על ארץ-ישראל והסתה לגירושם מבתיהם; השוואת יהודים לחיות בזויות; עלילות דם על יהודים; וכן - הפצת שקרים הפוגעים בכבוד העם היהודי, כולל הכחשת השואה והכחשת תוקף החלטת חבר הלאומים על הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
- כל הסכם להסגרת פושעים בין ישראל למדינות אחרות יכלול סעיף הקובע חובת הסגרה לישראל של מואשמים לפי חוק זה.
- כוחות הביטחון של ישראל יוסמכו לפעול נגד פושעים כנ"ל שימצאו מקלט בארצות שיסרבו להסגירם לפי חוק זה.
דברי הסבר
רצח והשמדה של יהודים, החל מפרעות ימי הביניים ועד לשואה של המאה העשרים, התאפשרו רק לאחר מסע של הסתה ארסית נגד היהודים כבני אדם וכעם. חיסול השלטון הנאצי בגרמניה והשלטון הבולשביקי ברוסיה לא חיסל את ההסתה, הממשיכה ומניבה רציחות של יהודים ואף איום על קיומה של מדינת היהודים. הבושה להזדהות עם שנאת היהודים שהפיצו הנאצים המובסים הביאה את מחרחרי השנאה להסתתר תחת המסווה של "התנגדות לציונות", שהיא - התנגדות לקיום המדינה היהודית, ושלא במוצהר - חיסול היהודים שקיומם תלוי בקיום מדינתם. אלפי היהודים שנרצחו לאחר השואה, ובמיוחד - קורבנות הטרור הערבי - לא היו נרצחים אלמלא ההסתה החובקת עולם המעודדת פשע זה. זה עצמו מצדיק חוק לאפליה מתקנת בהגנת העם היהודי ומדינתו מהסתה.
לפני קום המדינה לא הייתה ליהודים אפשרות להלחם בהסתה, ולכן, למדו להשלים עימה, גם כשהתגלתה ככתובת על הקיר לפני השואה. כיום, כשמדינת ישראל העצמאית לא נלחמת בהסתה, היא מפקירה את הביטחון הלאומי לסכנות התוקפנות שהסתה זו מביאה ועוד תביא, כל עוד היא מתנהלת ללא עונש. יוזף גבלס - שר ההסתה של היטלר - ידע איזה עונש מצפה לו על מעשיו והתאבד מייד עם מפלת גרמניה הנאצית. ממשיכי דרכו של היום לא חוששים משום עונש, ולהפך - הסתה "אנטי-ציונית" היא עבורם כרטיס כניסה לחוגים המתגמלים אותם יפה. מצב זה חייב להיפסק. והוא ייפסק כשהמסיתים יבינו שמדינת העם היהודי לא תרשה להחיות מחדש את האווירה הבינלאומית שאיפשרה את השואה.
כיום, ישנו כבר לעניין זה פסק דין תקדימי של בית הדין הבינלאומי לענישת האשמים ברציחות ההמוניות ברואנדה, שקבע במפורש: המסיתים לרצח אשמים באותה מידה כמו הרוצחים עצמם. בהתאם לכך, יוצג החוק החדש בעולם - כמחייב ענישה במידה שווה לזו שחלה על ממשיכי דרכם של הנאצים שהודברו במלחמת העולם השנייה.
התוצאה המיידית של פרסום החוק המוצע תהייה - בהפסקת זרם המסיתים המקצועיים המגיעים מהעולם לעשות מהומות בישראל (תחת התואר המכובד של "פעילי שלום" או - "מגיני זכויות האדם"), כשידעו שבביקורת הגבולות מחכה להם רשימה של דרושים לחקירה. ואם החקירה תוכיח את מעורבותם בהסתה בארץ מוצאם - יועמדו למשפט וישאו בעונש לפי חוק זה.
מוגש כהצעה לחוק הראשון ביוזמת חקיקת הגנה לישראל של פורום ותיקי מלחמת העצמאות.
