שוב דמעות התנין, זעקות השבר, העיוות החולני של כאילו שהם שומרי המוסר, החוק,
חופש הביטוי והדמוקרטיה, דאגה ומחאה שקרית, סלקטיבית וצבועה של השמאל הישראלי נגד "חוק החרם" (בעצם החוק נגד חרמות).
חוק החרם הוא היפוכו של דבר. הוא בא למנוע אפליה בין אזרח לאזרח בשל מקום מגוריו, דעותיו, אמונתו ועמדתו הפוליטית, ופגיעה בפרנסתו וקיומו הכלכלי בנשק לא קונבנציונלי, מנוגד תכלית הניגוד לתרבות לשיח וההכרעה הפוליטית ולשוויון לפני החוק. אין שום הצדקה לחרמות כלכליים לשם קידום משנה פוליטית, מה עוד שהמשנה האוטופית של השמאל לשלום נכשלה ובמציאות גבתה אלפי קורבנות וכשלה בהליך ובמבחן הדמוקרטי. ההיפך, החרם הכלכלי הוא מעשה אנטי דמוקרטי בעליל. אין בחוק החרם מניעה ופגיעה בחופש הביטוי. ההיפך הוא הנכון: בחרם יש פגיעה ושיבוש המערכת הדמוקרטית התקנית. חוק החרם מאפשר לניזוק מהחרם הלא שוויוני האנטי דמוקרטי להגן על עצמו ולדרוש פיצוי על הפגיעה הכלכלית והתדמיתית בהתאם להערכתו של הנפגע, ובתי המשפט - הגורם הכאילו אובייקטיבי, ודאי לדעתם של ארגוני השמאל - הם שיכריעו.
חמור בהרבה - עידוד ויוזמה לחרם בינלאומי על מדינת ישראל ומוסדותיה. סוף סוף נבחריה הדמוקרטים עושים צעד מעשי ראשוני חשוב בדרך הארוכה לקראת הוצאת שלטון הרוב שנבחר דמוקרטית מן הכוח אל הפועל. השמאל הפונדמנטליסטי ושלוחותיו בתקשורת לא מזמן הפכו עולמות בשל אמירה של רב לא להשכיר דירה לערבים, ודרשו בשם החוק והמוסר להפסיק לשלם משכורת לאותו רב ולפטרו, בו בזמן שאנשי סגל במוסדות אקדמאים הניזונים מכספי המדינה מחרפים מגדפים ופועלים בארץ ובחו"ל, יוזמים ומעודדים מדינות זרות וארגונים זרים להחרים מוסדות ארגונים ומפעלים ישראלים, כולל מוסדות אקדמיים בהם הם עצמם מלמדים. והחמור מכל, פועלים לשלילת קיומה של מדינה ישראל היהודית הדמוקרטית.
משת"פים, שטינקרים בלעז, אחיהם למקצוע הערבים שעובדים עם השב"כ, נפגשים עם מפעיליהם בלילות חשוכים, במפגשים רוויי סכנה, פחד וחוסר ודאות, ואילו השטינקרים האחים שלי היהודים ההזויים עובדים לאור היום בלי מורא ובלי בושה. הם גאים. הם מוגנים על-ידי בית המשפט והתקשורת ואוזלת היד הבלתי נתפסת של הריבון הדמוקרטי הישראלי. הם חברים בארגונים לזכויות אדם וכמה אלפי תל אביבים. תל אביב לא רק מקום אלא כסמל, כמותג חברתי-תרבותי ובעיקר רעיוני, מתפרנסים מן העסק המשגשג הזה. כי מבחינתם היהודי שחי ביהודה ושומרון הוא כובש וככובש הוא לא בחזקת אדם. והרי בהגדרה הם מקדמים "זכויות אדם" ורק הערבי בעל הבית כהגדרתם הוא בחזקת אדם. האשליה, הרמייה, ההונאה העצמית כי ביפו, בעכו, ברמלה, בחיפה, בגליל בנגב ובתל אביב, הוא היהודי-הישראלי לא כובש אלא בעל הבית חסרת שחר. לפי דעתם של השמאלנים הפרטנרים הפלשתינים מבדילים בין הסטטוס של היהודי ביהודה ושומרון לבין זה שמעבר לקו הירוק. והאמת היא כי זה שקר גס. כל פעם שהעמדנו את הנוסחה הזאת כפתרון לסיום הסכסוך במבחן המציאות בפני הכאילו-פרטנר, הנוסחה המבדילה התפוצצה לנו בפרצוף ללא קשר לגוון הפוליטי של המציע ומקדם הרעיון, וללא קשר לפיגורה שעמדה מולנו במסגרת המתן.
מזמן, ההיגיון הניסיון והמציאות אינם פרמטרים רלוונטיים במחוזות השמאל. הוכחות? לרגל קידום המכירות של הספר "תורת המלך" ופרסומם האגרסיבי של הרבנים נותני ההסכמה לספר ובמסגרת הקרנבל המושקע של הפרקליטות בבימויו ובניצוחו של מר שי ניצן וכתוצאה ישירה מהצלחתו מתבקשת ומובנת היציאה מהארון של הכהן התורן הפרופסור יהודה ג'אד נאמן, חתן פרס ישראל לקולנוע המבקש ליזום, לביים לקחת חלק באופן אישי בסרט של החיים. לא שחקנים, לא כאילו, אמיתי עם אנשים חיים שחלקם הגדול בסוף הסרט מתים ממש.
ומכאן לעלילה. קובע הפרופסור: הגיעו מים עד נפש. אין ברירה. הפתרון היחיד למחלוקת בין השמאל לימין היא מלחמת אזרחים, למרות שמלחמה פרושה המעשי אלפי מתים ופצועים כמובן משני המחנות. והאנומליה הבלתי נתפסת היא שלפרופסור התוצאה ידועה מראש: הימין ינצח מכיוון שהוא הרוב. כך הוא אומר. לא אני.
ואני יהודי פשוט חושב שיש משהו בלתי מובן, אבסורדי, אם התוצאה ידועה מראש, למה נועד ההרג ההדדי? למה מלחמה? ותמיהה שנייה: הוא הפרופסור, כהן ומצביא המיעוט שחרת על דגלו את אלילת הדמוקרטיה, אם ברור לו מי הרוב ומי המיעוט, על מה נלחמים? הרי הדמוקרטיה הקדושה הכריעה.
וזה פרופסור, חתן פרס ישראל לא נער גבעות מתלהם. דוגמה קלסית עד היכן חדרה המחלה הממארת בשמאל הישראלי, לא רק נפשית גם לוגית. זה פרויקט הדורש טיפול דחוף. נראה את שי ניצן גיבור על פרופסורים, לאור הצלחותיו האחרונות עם רבנים.
יישר כוח ליוזמי החוק. זו רק התחלה. יש עוד הרבה עבודה. תמשיכו ותצליחו.
