שיחות על ימים ארוכים הוא סיפור רגיש וכואב על מסע חתחתים של נער המוציא עצמו ממעמקי המצוקה. בטון לקוני ובאיזשהו חיספוס מאד משכנע בראשוניות שלו הוא שופך את מר ליבו באזני מירב, הדמות שבדה. בשיחה כנה וישירה, חריפה ורוויית כאב הוא מתאר את סיפור חייו - דרכו מן הגהינום של משפחה הרוסה בעיר הגדולה ועד התקבלותו לחברות בקיבוץ, שבו הוא הופך למדריכם של נערים בעלי גורל דומה. סיפור של מאבק בלתי פוסק על התקבלות ושייכות שאינו מסתיים לעולם.
שיחות על ימים ארוכים הוא סיפור חייו האישי והקשה של חגי רזניק, 27, היום מאסטרנט במחלקה למזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון ומרכז החינוך המשלים בקיבוץ רביבים.
"על אף שהספר מורכב מחומרים ביוגרפיים, וגילגול חייו של גיבור הספר דומה לגילגול חייו של הסופר, זהו טקסט בעל איכויות ספרותיות המנותק מהסיפור הביוגרפי. הפער בין המציאות הנוראה שחווה הגיבור לבין היעדר מוחלט של רחמים עצמיים, ההסתכלות האירונית ובמיוחד האירוניה העצמית מעניקים לספר חלק ניכר מעוצמתו. פער זה אינו מניח לקורא להישאר בעמדת מתבונן או צופה אלא מכריח אותו לחוות יחד עם הגיבור את הזוועה.
בכתיבה של רזניק יש מחוייבות לאמת שלו, מחוייבות המביאה אותו לחשיפה העמוקה ביותר, חשיפה שאינה מתחנפת לרגש המציצנות של הקורא אלא לופתת אותו בדרך הישירה ובהתבוננות המפוכחת בה היא נחשפת".
________
יונת סנד
על הספר
הספר המתמקד בשני איזורים עיקריים - בירושלים (סיפור הילדות והמצוקה) ובקיבוץ (סיפור השיקום והריפוי) - בנוי כשיחה בין הגיבור לידידתו מירב, המתגלה כבעלת פוטנציאל להפוך לאהובתו.
סיפור מסגרת זה מעיד על קבלה עצמית, על התפתחות והתבגרות ועל תקווה ואפטימיות. מירב היא הדמות הבדיונית היחידה בסיפור אם כי החוויה לא בדיונית. חגי נשוי היום ומצוי בזוגיות נפלאה לדבריו.
כתיבת הספר שהוא ספר ביכורים של רזניק לא היתה מהלך מכוון, זו היתה התפרצות שבסופה חווה קתרזיס. הדרך הספרותית היתה דרכו לגעת בחומרים שהדחיק במשך שנים. הוא החל לכתוב לפני כחמש שנים שירבוטים של סיפורים מתקופות שונות. רק בחודשים האחרונים איגד אותם לסיפור סגור אחד.
את הספר ערך הסופר אלכסנדר סנד שהאמין באיכויותיו ובענין שבו. אלכסנדר סנד שנפטר לאחרונה, שימש כ-20 שנה מנכ"ל הוצאת הספרים "הקיבוץ המאוחד" וערך את ספריהם של סופרים כמו ס.יזהר וא.ב. יהושע.
חגי רזניק נולד והתגורר בירושלים כילד שלישי להורים שעסקו בהוראה. אמו נכנסה לדכאון קליני אחרי לידתו ופיתחה מופרעות שנעה בין צרחות חסרות משמעות לאפאתיה. אביו פיתח אידיאולוגיה מפלצתית שכל מגע אנושי מחוץ לכתלי הבית מזהם הורס ומשחית ולכן יש להימנע ממנו. הוא לא איפשר לילדים ליצור קשרים חברתיים ואף הרחיק מהם את המשפחה המורחבת. האוכל הפך למיותר. הוא גזר על ילדיו לחיות על לחם וגזר בלבד ולסגוד לתחומים אותם הוא העריץ: מוסיקה קלאסית, ספרים וצפרות.
העריצות הפכה במהרה לאלימות: מכות, כפייה והתעללות פיסית. בנסיון לברוח מהבית הוא ואחיו משוטטים ברחובות ומתחברים לטיפוסים שונים. עד השתלבותו בקיבוץ רביבים הוא מתגלגל ממגורים אצל זוג דודים לשהות זמנית אצל יועצת בית הספר, משם למשפחתון במושב (בו אחד הילדים המאומצים מנסה להטריד אותו מינית) בריחה חזרה לדודים וליועצת, מוסד זמני ולבסוף מצטרף לפרויקט "חברת נוער" בקבוץ רביבים פרויקט הכולל 20 ילדים מבתי מצוקה.
הפרויקט נכשל והילדים חוזרים לטיפול שירותי הרווחה. חגי נשאר כילד החוץ היחידי הנלחם להשתלב - ילד בודד מול קיבוץ שלם. כאן הוא מתחיל במסע השיקום והריפוי ובניית חייו מחדש. מפאת בעיות גדילה עקב תת תזונה בילדותו כמעט ולא גוייס לצבא. הוא נאבק ומצליח לסיים את שירותו הצבאי בהצטיינות. לאחר הצבא הוא חוזר לרביבים אולם ממשיך להתקל בהתנגדות להשתלבותו בקיבוץ וקבלתו כחבר. הוא סוגר מעגל כשהוא הופך לרכז הנוער האחראי על נערים בעלי גורל דומה לשלו.
_________________________________
הנתונים נמסרו על-ידי הוצאת חלונות
