רשם ההוצאה לפועל: אבי כהן
כנגד החייבת נפתחו שני תיקי הוצאה לפועל, לשם ביצוע תביעות על סכום קצוב. רשם ההוצאה לפועל ציין באמרת אגב כי נוסח התביעות שהוגשו בשני התיקים היה זהה לחלוטין, ולא ברורה הנחיצות שבפיצול ההליכים.
החייבת הגישה התנגדויות לביצוע שתי התביעות. התביעות הועברו לדיון בבית משפט השלום בקריות והצדדים הגיעו להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.
בהסכם נקבע כי החייבת תשלם את חובה בשני תשלומים (כל אחד על סך 15,000 ש"ח), כאשר איחור של עד 7 ימים בתשלום לא יהווה הפרת הסכם, ואי עמידה בתשלום במועד יוביל לחידוש הליכי הגבייה בתיקי ההוצאה לפועל.
החייבת שילמה את התשלום הראשון במועד, ואת התשלום השני שילמה באיחור של מספר שבועות. הזוכה הגיש בקשות לחידוש הליכי הגבייה בשל הפרת ההסכם ועל-פי המוסכם בו ואילו החייבת הגישה בקשות בטענת פרעתי בהן טענה להסכמה לאיחור מטעם הזוכה.
שתי שאלות נבחנו על-ידי הרשם: האחת - האם הזוכה הסכים לאיחור בביצוע התשלום השני. השניה - אם התשובה לשאלה הראשונה שלילית - האם בשל עיקרון תום הלב היה מקום לשלול מהזוכה את זכותו החוזית למימוש הסנקציה.
רשם ההוצאה לפועל השיב על השאלה הראשונה בשלילה ועל השניה בחיוב. הרשם לא קיבל את טענת החייבת כי הייתה הסכמה מטעם הזוכה לאיחור. בהקשר זה נקבע כי אף שלחייבת אכן ניתן על-ידי גורם מטעמו של הזוכה אישור לאחר במספר ימים בביצוע התשלום, בפועל החייבת איחרה בתשלום במספר שבועות, איחור שלא היה לגביו הסכמה.
על-אף קביעה זו קיבל ראש ההוצאה לפועל את הבקשות בשל כך שלטעמו עיקרון תום הלב, החולש גם על הליכי ההוצאה לפועל, שולל מן הזוכה את היכולת להפעיל את זכותו החוזית במקרה זה. רשם ההוצאה לפועל קבע שהזוכה פעל בחוסר תום לב הן באופן שבו הגיש את הבקשות לחידוש ההליכים והן בעצם בקשתו לממש את הסנקציה שבהסכם הפשרה לחידוש ההליכים.
חוסר תום לב באופן הגשת הבקשה לחידוש הליכים: בבקשותיו לא ציין הזוכה שהחייבת פנתה אליו מספר פעמים בבקשות לקבלת ארכה, וכן שלחייבת אושר איחור של מספר ימים. נפסק כי בכך יש משום הסתרה של עובדות מהותיות וזאת בחוסר תום לב. חוסר תום לבו של הזוכה בבקשה לחדש את הליכי הוצאה לפועל בטענה של הפרת הסכם הפשרה:
הזוכה ידע שהחייבת, אשר בביצוע התשלום הראשון גילתה את רצונה לקיים את ההסכם, נמצאת במצוקה כלכלית זמנית ועושה מאמצים כנים לביצוע התשלום, ואף פונה אליו בבקשות למתן ארכה לביצוע התשלום (עוד בטרם חלף המועד לביצוע התשלום).
אין מדובר בחייבת סרבנית, שרק במימוש הליכי גביה חמורים, תבצע את התשלום. מדובר בחייבת שמגלה רצינות כלפי התחייבויותיה וביקשה אורכה סבירה לאור מצוקתה הכלכלית.
הרשם מציין כי בנסיבות אלו מן הדין היה לגלות גמישות והתחשבות, תוך מתן הזדמנות ראויה לשלם את התשלום השני ולא לעמוד על ביצוע הסנקציה.
עוד קבע הרשם, וייחס לקביעה זו משקל רב, כי קיים חוסר פרופורציה בין חומרת הסנקציה שבחידוש ההליכים לבין חומרת האיחור, חוסר פרופורציה המקים חוסר תום לב בעמידה על מימוש הסנקציה.
לאור קביעות אלו פסק רשם ההוצאה לפועל כי עמידה על הפעלת הסנקציה לא יכולה להיחשב פעולה
בתום לב והינה ניצול לרעה של הליכי הגביה. טענת ה"פרעתי" של החייבת התקבלה, והפעלת הסנקציה וחידוש הליכי הגביה לא הותרו.
תיקים 01-68566-09-9, 01-69012-09-6 לשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, החלטה מיום 6.2.11
