פרשת אמיליה כהן ז"ל: המדינה <br>ערערה על זיכוי 2 מהנאשמים

הפרקליטות מנסה להציל מכבודה האבוד: פרקליטות המדינה הגישה (יום א', 30.1.05) לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על זיכויים של שניים משלושת הנאשמים בפרשת גרימת מותה ברשלנות של הילדה אמיליה כהן ז"ל. השניים הם מנהלת בית הספר 'לוריא' בירושלים, שרה אנג'ל, וסגן מנהל מחלקת החינוך בעיריה, דוד בוחבוט.

נזכיר, כי השניים הורשעו בבית משפט השלום ונגזרו עליהם 3 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות ו-6 חודשי מאסר על-תנאי. ערעורם התקבל בבית המשפט המחוזי שזיכה אותם וביטל את העונש [ראו קישורים]. כעת, מבקשת המדינה לערער לערכאה שלישית על הזיכוי.

הפרקליטות מנסה להציל מכבודה?

אין ספק, כי בבקשת הערעור מנסה הפרקליטות להציל מכבודה האבוד בתיק זה. במקור הוגשו כתבי אישום נגד שמונה נאשמים, אשר חמישה מהם זוכו כבר על-ידי בית משפט השלום בירושלים, ובהמשך זוכו שני נאשמים נוספים במחוזי. הסיבה לזיכויים, קבעו שתי הערכאות, אינה שלא היו אשמים בפרשה, אלא שלא הובאו לדין האשמים הנכונים, בעיקר "בדרגים הגבוהים של המערכת, הן במשרד החינוך והן בעיריית ירושלים".

בקשת רשות הערעור שהגישה מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות, עו"ד אפרת ברזילי, מופנית בעיקר נגד קביעתו של בית המשפט המחוזי כי השניים עשו כמיטב יכולתם ולא היו צריכים לעשות מעבר לכך למנוע את נפילתה של כהן ז"ל (9), שהיתה תלמידת כיתה ג'.

המדינה טוענת כעת בבקשתה, כי משמעותו של הזיכוי בבית המשפט המחוזי "היא צמצום לא ראוי של אחריות מנהלי בתי ספר ומנהלים בעיריות, האחראים על החזקת מוסדות חינוך, כלפי תלמידי בתי ספר, וזאת בניגוד להגיונם ותכליתם של דיני הרשלנות וחובת הזהירות בכלל וכלפי תלמידים בפרט. מטבע הדברים, לקביעות אלה השפעה מרחיקת לכת על חובותיהם של מנהלים".

המדינה: הפסיקה מעמידה את התלמידים בסכנה יום-יומית

מאחר שבית המשפט העליון מעניק רשות ערעור על ערעור, רק כאשר מדובר בסוגיה עקרונית החורגת מעניינם של שני הצדדים לסכסוך, מציינת המדינה כי היא סבורה ש"להכרעה במקרה זה חשיבות משפטית וציבורית החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים למחלוקת... מדובר בשאלות משפטיות, שלהערכת המבקשת יתעוררו בכל מקרה ומקרה של אישום בעבירה על סעיף 304 לחוק בכלל ובמקרים בהם מעורבים תלמידים בפרט".

המדינה טוענת, כי "אם ייוותר פסק הדין בעינו, הרי מנהלי בתי ספר ומנהלים בעיריה האחראים על החזקת מוסדות חינוך, אשר יהיו ערים למוקדים שעלולים להתרחש בהם תאונות ולמפגעי בטיחות ולסיכונים בעת ההפסקה, כדוגמת חלון מסוכן, לא יהיו מחוייבים להסרתם או למניעת האפשרות של היפגעות מהם, במידה המתחייבת לשם הגנה סבירה על ביטחון התלמידים".

"נורמת הזהירות שנקבעה על-ידי בית המשפט המחוזי מעמידה את תלמידי ישראל בסכנה יום יומית". לטענת המדינה, "אין יסוד לעמדת בית המשפט המחוזי כי המשיבים עשו כמיטב יכולתם ולא היו צריכים לעשות מעבר לכך למנוע את נפילתה של אמיליה".

יוני 98': אמיליה ז"ל נופלת מהחלון ממנו הוסרו הסורגים

המקרה הטראגי אירע בחודש יוני 98', כאשר כהן ז"ל ישבה עם כמה מחברותיה על אדן החלון בקומה השנייה של בית הספר, כאשר החלון לא היה מגודר בסורגים, שהוסרו ממנו לשם החלפתו, במסגרת תוכנית שיפוץ רב-שנתית של מנח"י (המחלקה לחינוך בעירית ירושלים), אך לא הושבו למקומם.

אמילי ז"ל ישבה על אדן החלון, "כשהיא פונה לעבר הכיתה ומבקשת לזרוק קלפים לעבר הילדים בכיתה. בעת שהרימה את ידה בכוונה לזרוק את הקלפים, איבדה המנוחה את שיווי משקלה, נפלה לאחור מגובה של כשישה מטר, נחתה על גדר עשויה בטון וקיבלה מכה חזקה בראשה, אשר גרמה לפגיעות חמורות בגולגלתה. מספר ימים לאחר מכן נפטרה אמיליה מהפציעה שנפצעה כתוצאה מהנפילה".

[רע"פ 1007/05]