לראות את יום הקרב שנערך בכביש 12 בואכה אילת בציר עין נטפים והקניון האדום ולצעוק: Déjà-vu!. כמה פעמים נראה שוב ושוב את הכשל המערכתי המקובע של מערכת הביטחון הלאומית שלנו?!, שוב אותה שלומיאליות בניהול משימה ביטחונית שכל הדרוש לה הוא אחריות וסמכות כוללת לניהול המשבר בזמן ובמקום בו הם מתרחשים;
שוב אותה תסמונת מוכרת של ראש קטן בפיקוד דרום, כמוה כפאשלה של מג'דל שמס בפיקוד צפון רק לפני כחודשיים! ומי שלא למד ולא הפנים את המודוס אופרנדי של טרור פיגועי כביש החוף לפני 33 שנים, שוב מצא אותו בכבישי הדרום, כשמערכת הביטחון כולה, בלא יוצא מהכלל, לא מסוגלת, אפילו עם מודיעין טוב, לראות את התמונה המודיעינית הכוללת של האיום הצפוי, ולבצע הערכה שגויה בכל המשמעויות הקשורות לאירועי מבצע "מבצע נשר" המצרי, שהפיגוע הזה נועד לסכלו בעודו באיבו לטובת ארגוני הג'לג'לאת של אל-קאעידה, החמאס, והג'יהאד העולמי בסיני.
כנראה שבמטה הכללי של צה"ל על כל אגפיו ופיקודיו המרחביים, עדיין לא הגיעו לבשלות ולכשירות האינטלקטואלית שבה יודעים לחבר מידע לידע ולתובנות שצריכות להיגזר מהן. אם התראה ממוקדת כמו זו שהייתה לפי הפרסומים הגיעה למערכת, איך זה שהמסקנה (הנכונה כשלעצמה) היא להזרים כוחות ייעודיים (ימ"מ, יחידת לוט"ר אילת, וסיירת גולני) אבל בעת התרחשות המבצע המצרי כביש הגבול המערבי של ישראל עם מצרים נותר פתוח לתנועת רכב אזרחי?
שוב, כמו באירועי השריפה בכרמל, איש לא לוקח אחריות פיקודית ומקומית, החל מדרג המשטרה במחוז הצפון, וכלה בשוטר העומד במחסום ומאפשר לאוטובוס עמוס קציני שב"ס, להגיע בכביש צר אל כלא דמון, ומשהגיע לשם - להחזירו על עקבותיו לתוך התופת?
הבעיה של המערכת איננה הפקת לקח מקומי שתפקידו לתקן כשל בודד שכבר גבה וגובה תג מחיר נורא בתוצאותיו, הבעיה עימה חייבת להתמודד מערכת הביטחון הכוללת של מדינת ישראל, היא הפקת לקחים באופן שיאפשר מניעת כשלים בטרם התרחשותם. יכולת זו איננה נבואה והיא איננה מוחלטת, אבל היא מבוססת על מודלים מוכחים בהם משולבות שיטות ניהול, בקרה, הערכה ומשובי מידע וידע שימנעו את הכשל.
יכולת זו היא ההבדל בין היכולת להגיב על אירוע לאחר הנזק שכבר נגרם למערכת (בפעולה "מתקנת" Corrective Action) לבין ארגון המקיים יכולת לשיפור מתמיד ביכולותיו התכנוניות והמבצעיות - יכולות שבהן הוא מגיע לבשלות ולכשירות שתמנע ככל הניתן, כשלים חוזרים באמצעות פעולות מונעות (Preventive Action).
ההבדל בין ארגון המבצע "תיקון" על כשל מבצעי שבו נהרגים בני אדם, לבין פעולה המונעת אותו מלכתחילה - הוא ההבדל בין חיים למוות או בין תבוסה או ניצחון, שמתאפשרים על-ידי יכולת יזומה (פרו-אקטיבית) של מערכת לבלום קטסטרופות בסבירות גבוהה, ועדיפה הצלחה חלקית במניעה לעומת אפס הצלחה בשיטה המתקנת (רה-אקטיבית).
לו הייתה למערכת הביטחון של ישראל יכולת פרו-אקטיבית ראויה לסיכונים מולה מתמודדת מדינת ישראל, התרבות הארגונית שלה הייתה תרבות של שיתוף פעולה פורה ולא של תחרות בעלת מאפיינים שליליים של התעלמות הדדית והסתרת מידע בין ארגוני היסוד של מערכת הביטחון: צה"ל, משטרת ישראל, והגורמים האזרחיים של משרד ראש הממשלה: משרד-הביטחון, משרד החוץ, המשרד לביטחון פנים, המוסד, השב"כ, המועצה לביטחון לאומי והמטה (מל"ל).
לא סוד הוא שתפקוד הארגונים הללו כמערכת לוקה בחסר, וזה עולה לנו בכישלונות צבאיים, מדיניים, תודעתיים וחברתיים, ביחסי חוץ וביחסי פנים גם יחד. די אם נזכיר את כישלונות
עופרת יצוקה, המשט הטורקי, שריפת הכרמל, אירועי הנכבה והנקסה, כמו הפיגוע של כביש 12, העלול להוות גורם לאירוע מלחמתי מתגלגל מעבר לאינטרס הישראלי של סתיו 2011, ימים ספורים לפני כינוס עצרת האו"מ בסוגיית ההכרה החד-צדדית בSמדינה פלשתינית.
כך גררה הערכה שגויה של משמעויות "מבצע נשר" המצרי את מדינת ישראל למצוקה ביטחונית בנקודת זמן בעייתית ביותר, שלא לומר לכשל שאילץ אותה לפעול בניגוד לאינטרסים המדיניים והביטחוניים שלה.
היגררות למלחמה נגד החמאס בנקודת הזמן הזו עלולה, אם יימשכו כשלים דוגמת הפיגוע ליד אילת, להוביל למלחמה כוללת שתאחד מולנו את אירן, סוריה, לבנון-חיזבאללה וחמאס, ואולי גם את מצרים, "תבשיל" שיחד עם החלטות עצרת האו"ם בספטמבר ידחקו את מדינת ישראל למצב מסוכן ביותר.
המחדלים שנחשפו בפיגוע מוכיחים כי מערכת הביטחון הלאומית של ישראל לא השתנתה מאז מחדלי מלחמת יום הכיפורים 1973, ומצבה של ישראל החמיר מאז אף יותר. מי שהתרשל בשמירה ובהגנה על הגבול המצרי, שאיפשר למבריחים של מסתנני-עבודה, קבלני-זנות, סוחרי סמים וקבלני נישואין של נשות הרמון לבדואים לפעול בחופשיות בנגב - הוא האחראי למצב שנוצר עקב כך. זכות השיבה של אוכלוסיה מוסלמית מאריתריאה, סודן, אתיופיה, מצרים, סיני כבר חצתה את קו המאה אלף איש שכבר נוספו על עוד 200 אלף מהגרים ושוהים בלתי חוקיים המשנים את אופייה הדמוגרפי של מדינת ישראל החל מהתחנה המרכזית של תל אביב, וכלה שכונות המצוקה בערי ישראל כמו בבתי המלון של אילת.
גדר הביטחון בגבול המערבי היבשתי של מדינת ישראל עם חמאסטאן ברצועת עזה ומצרים היא גלולת אספירין למחלה האנושה בה לוקה מערכת הביטחון של ישראל, והיא אולי תהווה הקלה רגעית למכאובי הכישלונות אותם ראינו אתמול בשידור חי ממסיבת העיתונאים המאולתרת של טל רוסו, מפקד פיקוד דרום והרמטכ"ל
בני גנץ, שעזב את חופשתו מהמלון באילת וחש יחד עם שר הביטחון לדבר עם התקשורת הישראלית עד שחוליית הטרור של ועדות ההתנגדות החליטה לסכל שידור זה בהתקפת נגד, ירתה והרגה את לוחם הימ"מ האגדי פסקל אברהמי, השמיני בהרוגי הפיגוע.
מדינת ישראל חייבת אם חפצת חיים היא, לערוך רפורמה מעמיקה בתורת הביטחון הלאומית שלה, במערכת הצבאית שלה, ובמיוחד להקים בצה"ל, 63 שנים לאחר הקמתו, זרוע יבשה בעלת אחריות וסמכות מלאים למכלול נושאי בניית הכוח, הכשרתו, אימונו, הצטיידותו והפעלתו המבצעית בדומה לנהוג בזרועות האוויר והים בכל צבאות העולם. הגיע הזמן להעביר את המטה הכללי של ארגון ההגנה והפלמ"ח אל הארכיונים ההיסטוריים, ולא להשאירם במרכז המבנה הארגוני של צה"ל בקיריה בתל אביב.
התרבות הארגונית של צה"ל בכלל ומערכת הביטחון הלאומית בפרט, חייבת לעבור שינויי תפיסה בהטמעת תרבות ארגונית חדשה: להדגיש את האחריות של כל חייל, קצין ועובד מערכת, החל מהדרג הנמוך ועד לדרג המפקד העליון וראש הממשלה, לביצוע נכון של כל משימה להגנתה ולביסוסה של מדינת ישראל.
שהחייל בגבול המצרי יעצור ולא יאפשר למסתנן לחדור למדינה שלו, שהמטכ"ל של צה"ל לא יגרום לסילוק פלוגות מקצועיות ומצליחות של משמר הגבול בגבול מצרים בעצירת מסתננים ומחבלים בתואנה של "חיסכון בעליות כלכליות". שאלופי פיקוד ומפקדי צבא לא ישהו בחופשה בתקופת קריטיות, שכן אנו ממנים להם תנאי שכר ופרישה מפליגים כדי שיהיו בשטח ולא בבריכת השחייה. די לתרבות "האפארטאצ' והסמוך", ראש גדול לצה"ל, שכל חייל יחשוב במושגים של "שומר אחי אנוכי"...
ויש גם ציפייה מהתקשורת הישראלית שאין לה לא אחריות ואף לא סמכות לענייני ביטחון, שתחליף סוף סוף דיסקט, כמו שאומרים בעגה הצבאית!
שהכתבים הצבאיים שלה לא יחשפו לאויב מידע מסכן חיים בזמן אמת, שידברו לעניין ולא שטויות נדושות ומשעממות, שלא ידברו בקודים עוקפי צנזורה על נפגעים שלנו, שאולפני הטלוויזיה אם אין להם צילומי שטח עדכניים שלא יקרינו בעת הפטפוטים התפלים עם פרשנים שלא מבינים דבר, חזור וחזור את אותה סצנה משעממת. וגם, שפעם אחת יקום פרשן ויאמר: טעינו בכך שאפשרנו ל
אריאל שרון לפני 6 שנים בדיוק להרוס את גוש קטיף, לסגת מציר פילדלפי, להקים שלוחת טרור הגדולה בעולם ברצועת עזה ובכל מרחב סיני, ולאיים בטילים ארוכי טווח על הכור בדימונה כמו על אוהלי המחאה בשדרות רוטשילד בתל אביב.
