הבוקר בא כל כך מהר ואי-אפשר להתעורר, אה אה. אבל צריך להספיק להגיע לרשת השיווק ונותנת החסות לפני שהחניון מתמלא בקונים, במחרימים או באוהלים. צריך להספיק גם להגניב את הלוגו כדי שיהיה ברור איפה אנחנו נמצאים, וגם לתת לשניים שלושה מתמודדים לספר איך בין הטיטולים לבורי הוא גילו את גן העדן.
קניות בשבע דקות?
שבע דקות קיבלו מתמודדי מאסטר שף באותו מקדש צרכני, שהפך לאחד ממטרות המחאה החברתית של החודשיים האחרונים. כרגיל, האתגר זייף בגזרת האותנטיות. בשולי המסך אפשר היה לגלות עובדים מגלים למתחרים איפה נמצאים הפריטים שהם מחפשים. בחיים האמיתיים אין סיכוי לצאת מהסופר תוך שבע דקות, גם אם אתה זכאי על-פי כל הקריטריונים לעבור בקופת האקספרס. תמיד תמצא שם מישהו שהוא רק לשאלה או קופאית שמתעקשת להציע לו מבצעים שהוא לא מתעניין בהם.
למשימה הזאת היו שני נמענים. הראשון הוא סוג הבשלנים שכל ארוחה שלהם דורשת שבעה ביקורים שונים בסופר. זאת אומרת, הם כן תכננו מראש מה הם הולכים לבשל ואפילו עושים רשימה, אבל איכשהו בזמן הבישול הם מגלים שוב ושוב שהם שכחו משהו. הנמען השני היה עמנואל, אחרת קצת קשה להסביר את הטוויסט בעלילה שבו הודיעו בהתחלה שבמקום מנה אחת הם מתבקשים לבשל שתי מנות ואז את הרברס שבו הם התבקשו לבחור רק מנה אחת. לאור הפישול ההולך ומסתמן של עמנואל בגזרת הכנפיים, מישהו בהפקה בכוונה או שלא בכוונה עשה לו טובה גדולה. הירק שהוא חשב שהוא קישוא מתגלה כדלעת. ככה זה עם עמנואל, הסינדרלה של "מאסטר שף". האיש הולך לחפש אתונות, מוצא מלוכה ועובר לכסא הקבוע שלו במרפסת. בשאר הזמן המשימה הייתה רק תירוץ זול להעלות שוב על נס את הסבתות המרוקאיות באשר הן, הודות לאליהב ויוסי. בשלב הזה אפשר היה לצפות שמישהו ירחיב את מנעד האסוציאציות הקשורות לאוכל, אבל לא, ההפקה עדיין ממשיכה למצוץ את לשדה של מסעודה בשדרות באמצעות נכדיה.
בזכות משימת "בחירתה של סופי" אנחנו כבר לעולם לא נדע מה טעמה של טחינה גולמית עם גבינות צאן, הניסוי שביקשה אליסה לרקוח. ילדים, אתם מתבקשים בכל לשון של בקשה לא לנסות את זה לבד בבית. בשאר הזמן התוצאות רחוקות מלעורר השראה. שוב רביולי, הפעם של גילי ושוב בצק עם בשר, הפעם של סימה בצורת חינקלי. שי מקבל את התואר ד"ר מוות, בשל מעשה החנק שביצע בשושקה, ולעומתו אבי לומד שאולי חופשי זה לגמרי לבד, אבל אין מספר יותר בודד ממטוגן.
גישוש בחשכה
כל זה רק הכנה למשימת ההדחה שהיא עוד חלק מהאמצעים המניעתיים שמנסה קשת להפעיל נגד The voice ישראל המבוששת ובאה. ההנחה היא שאם הם יעשו שם כמה שיותר דברים בחושך, עד שתגיע תוכנית הדגל של רשת ימאס כבר על כולם הגימיק. יש פה בהחלט מקום לאופטימיות, ולמה לעצור בחושך? בואו נרחיב את הניסוי, למשל מהדורה אילמת מיוחדת של
כוכב נולד היא רעיון שאין לפסול אותו על הסף.
יותר מכל, משימת החושך מלמדת על הדרך שבה "מאסטר שף" מגששת את דרכה בחשכה ומתנהלת בפרק הזה כמו תרנגולת כרותת ראש. למרבה ההפתעה, מסתבר שגם בתנאי חושך ניתן לזהות אוכל, הכל בגלל שתי התכונות המשונות האחרות שלו: ריח וטעם.
המתמודדים שנראים כבר מותשים וכמי שמעיין רעיונותיהם יבש, חוזרים אל התבשילים הנוחים והמוכרים. סימה עושה עוד גרסה של חריימה, אליסה עושה בורקס א לה לנינגרד, אבי מתחפש לנילס הולגרסון ומפתח יחסים הדוקים עם אווז ורק שי מחליט לקחת דג בריכות ולנסות להוציא ממנו טעמים של ים. כל הפעולות הללו נעשות בחוסר חדווה בולט לעין. המתמודדים, הפורמט וגם השופטים מתחננים למשימה קצת יותר מאתגרת וקצת יותר ראויה. בשלב הזה יונתן רושפלד נראה שאם עוד מישהו יגיש לו בשר טחון בבצק הוא מכריז על שביתת רעב .
הבלתי נמנע אכן מתרחש ואליסה נשלחת, תוכנית אחת מאוחר מדי, אל הבית ואל בישוליה האפרוריים וחסרי ההשראה. היא כמובן הזילה דמעות, אבל אין לה סיבה להיות עצובה. אייל שני כבר הסביר לסימה שהן עושות פלאים לעור הידיים. העיקר החוויה.
