אישיותה המסוכסכת והתוקפנית (שלא לומר מרושעת) של אשת הרדיו והטלוויזיה לשעבר והפוליטיקאית בהווה, שלי (רחל) יחימוביץ', נחשפה בימים אלו סוף סוף למקצת מהביקורת הציבורית הראויה לה.
המשורר איתן קלינסקי, קובע שהיא "משקרת במזיד".
אריאנה מלמד קוראת לה "הקלפטע הראשונה של הסיפורת העברית". עליה כתב פרופ' ניסים קלדרון, שהוא לא מאמין למילה אחת שלה,
גדעון לוי מהארץ חזר בו מהדגשת ה"אופורטוניזם ובהעדר אומץ הלב לשלוח ידה אל האש", לטובת ביטויים גרועים שבעתיים. רני רהב קרא לה בצדק "רעה", ו
נחום ברנע, אולי הבכיר בעיתונאי ישראל, תיקן אותו "היא ריקה". ולעומת אלו, פרופ' עמירם גולדבלום, אמר עליה באנדרסטייטמנט אקדמי עוקצני ובאבחנה דקה במיוחד "לא כל מי שמגדיר עצמו "הומניסט" הוא בהכרח כזה. ועליה נטל ההוכחה"...
אכן, לעומת כל אלו, אפשר להחשיב כמחמאה את התיאור הקולע שלה בדמותה הנלעגת של "חלי" מ"ארץ נהדרת", הדמות אשר "יוצאת חוצץ" בגעגוע ברווזי אוטומטי.
תוקפנות במידה הנכונה, ואפילו "יציאת חוצץ" אוטומטית, הן אולי תכונות ראויות למראיינת ברדיו ואולי אף בטלוויזיה, אבל לא ניתן לבסס עליהן מנהיגות משום סוג, אפילו לא של להקת תנים. יש ליחימוביץ' גם חושים פוליטיים מחודדים, בכך אין ספק. אבל אלו לא יצליחו לחפות על חפות אינסטינסטית מרגישות חברתית והעדר תשתית אידאולוגית אמיתית, וחשוב משני אלו - יושרה ומוסריות.
הטיב להטיח זאת בפניה בתמציתיות רני רהב: "הצדקנות שלך נגמרת כשנוח לך", והיה מי שהסביר את שיטתה לתפוס באורח ציני על גלי הפופולריות ביותר מילים: "יחימוביץ מרוויחה מהעניין הזה בכל מקרה, ומדגימה כמה קל לזכות בכותרות אוהדות בעיתון. במקרה שהממשלה תתנגד להצעת החוק, תזכה יחמוביץ לכותרות חיוביות. גם במקרה שהממשלה תתמוך בהצעת החוק, תזכה יחימוביץ לכותרות אוהדות. win-win קלאסי."
היו מי שאמרו עליה, בנאיביות ילדותית וסלחנית, "שמעולם לא פגשנו פוליטיקאית שאנחנו כל כך מסכימים עם עמדותיה העקרוניות, שהיא כל כך מנותקת מהציבור וממה שמתרחש בו." אין טעות גדולה מזו. אסור לאף אישה ואיש נאורים להסתופף במחיצתו של האטד הזה משום ששלי יחימוביץ' מייצגת באופיה את האופורטוניזם, ואת ההעדר המוחלט של יושרה. כך תיאר למשל את התנהלותה חסרת המעצורים הפרשן המוערך
נחמיה שטרסלר (לא נגעתי):
"יחימוביץ' מתנהלת בכנסת כזאבה בודדה משחרת לטרף, והטרף הוא כל אחד, בעיקר חבריה למפלגה. תשאלו את
אבישי ברוורמן, תשאלו את
עמיר פרץ, שבו בגדה בראש חוצות, לאחר שסחב אותה על גבו לכנסת. אחריו עברה ל
אהוד ברק, שגם בו בגדה, ומאוחר יותר החלה להתחנף לכוח העולה עופר עיני. ואני לא מקנא בעיני - דקה לאחר שיעבור למגזר הפרטי."
"ליחימוביץ' אין חברים במפלגה. כולם חוששים שהיא תטרוף גם אותם. היא לא מכבדת את המשמעת הסיעתית, לא הצביעה עם הקואליציה ומתנהלת כמו כדור אש, שחורך כל מה שבא אתו במגע. האם אישיות כזאת יכולה לעמוד בראש מפלגת העבודה שזקוקה כל כך לריפוי ולאיחוי?"
אחרי הפרסום הראשון, קיבל שטרסלר אינספור תגובות, והוא הוסיף וציין: "ח"כים סיפרו שהיא לא אומרת להם שלום וגם לא יושבת לאכול אתם. "היא בזה לכולנו, חושבת שהיא מעלינו, שאנחנו אפס לעומתה", אמרו במבוכה."
"הטיפול באופי של שלי יחימוביץ' חשוב, כי היא סבורה שהיא מתאימה להנהגת מפלגת העבודה. אך יחסי אנוש תקינים, עבודת צוות ואמירת אמת הם תנאי בסיסי להנהגה פוליטית - ופשוט אין לה את זה."
הבגידה האחרונה, משיקולים אינטרסנטיים טהורים, של יחימוביץ' במחנה השמאל שטיפח אותה, היא רק האחרונה בשרשרת של נעיצות סכין בגבו של כל מי שהיא ניסתה והצליחה להשתמש בו לצרכיה: מעמיר פרץ אל אהוד ברק, מהעובדים הסוציאליים (להם הפנתה עורף כנראה לטובת עופר עיני, שגם בגבו, כך יש לשער תתקע סכין) דרך מאבק הקוטג' והחרם לו היא התנגדה, ועד יושבי המאהל שלגברת יחימוביץ' לא היה נאה לבקר בו. מי שעדיין סבור שהסכינאות של יחימוביץ' נעצרת ב"חקיקה החברתית" אותה היא כביכול מנסה לקדם, צריך לקרוא בקפידה את מאמרו של הפרשן הכלכלי הדר חורש (
מעריב) המתאר את בגידתה של יחימוביץ', במובטלים לטובת הוועדים החזקים,
אגב, צריך לומר שנושא הבגידה מעסיק כנראה מאוד מאוד את יחימוביץ', אם שני הרומנים היחידים שלה סובבים מסביב לתימה זו: "אשת איש" ("... רומן שרוצה להיות הכל. התוצאה מפוהקת") מתאר אישה הבוגדת בבעלה, וספרה השני, "משחקי זוגות" עוסק ב"בגידה, בלתי צפויה ואסורה כמעט כגילוי עריות, מזעזעת ומפוררת את תמונת השגרה והאושר."
העדר היושרה והרשעות שמתגלים בבגידה (ואין זה משנה אם מדובר בבן זוג, בחבר לדרך, או בשותף ברעיון, או בכולם גם יחד) לא נעצרים שם. גם בעניין
משה קצב, המטרה קידשה את האמצעים בעבורה: חקירה, משפט, פסק דין, וכמעט ביצועו בגיליוטינה בכיכר העיר... לא אשת רדיו/טלוויזיה/פוליטיקאית (או כל העונשים כאחד) כשלי יחימוביץ' תטריד עצמה בהליך ישר הגון והוגן. צבא הטוקבקיסטים אשר כבר הודתה בהפעלתו בעבר ללא שמץ של בושה, וככל הנראה גם מפעילה אותו בהווה, לא מוסיף גם הוא נקודות לזכותה.
בימים אלו אף נחשפה דוגמה נוספת לצביעות ולרשעות של יחימוביץ': ההבטחה שלה להלחם, תחזיקו חזק, נגד שוויון זכויות בין המינים וחמור מכך - נגד זכותם של ילדים בגיל הרך, ליהנות מהורות על-פי ההתוויה של בחירי הפסיכולוגים, ואין לילדים זכות שצורכיהם ישקלו בהתאם לטובתם. נו טוב, מה כבר אפשר לצפות... ולא צריך להתאמץ כדי לזהות את האינטרס הפוליטי (והאנטי חברתי) שמדריך את ההתנהלות הזו.
אכן, אין לכולנו, אלא לאמץ את קריאתו של גדעון לוי ""כל איש מוסר יהיה חייב מעתה להחרימך", בין אם אנו מסכימים לדיעותיו ובין אם לאו. אכן, יש לקוות שהתקשורת הישראלית, תצליח להיחלץ מתסמונת האישה המוכה ביחסה לשלי יחימוביץ', ואולי אף תראה לה את הדרך לשוב אל הבקבוק ממנו שחרר אותה עמיר פרץ.
שוב ושוב מכפישה יחימוביץ את מקצוע העיתונאות שממנו היא באה בהתנהלות חסרת מוסריות, ושוב ושוב, סולחת לה התקשורת. באקט של פיוס "ארץ נהדרת" הזמינה את שלי יחימוביץ', להופיע בדמות עצמה, וגם בימים אלו, יש כמה אידיוטים שימושיים שמלמדים עליה סנגוריה.
נכון קרא יואב יצחק לתקשורת לבדוק את יחימוביץ': "השאלה האם פעולותיה ומעשיה בעניינים מסוימים עומדים במבחן ציבורי, נשאלה רק באופן מוגבל ביותר. אף אחד מכלי התקשורת לא עצר לרגע כדי לבחון לעומקן שאלות קשות שהועלו כלפיה. מדובר במיוחד בשאלות העלולות להטיל דופי בנקיונה הציבורי ובטוהר כפיה, אם לנקוט לשון המעטה." ואכן, הגיע הזמן לומר די! לציבוריות הישראלית, לתקשורת, וכן, גם למפלגת העבודה מגיע הרבה יותר משכזו.
