די להתבונן בנוסח ההתנצלות שפירסם ערוץ 10 בפני הטייקון
שלדון אדלסון כדי להבין שערוץ 10 פירסם ההתנצלות כשאקדח מוצמד לרקתו. אין מחלוקת על כך שערוץ 10 חטא קשות כלפי אדלסון כשפירסם אודותיו כזבים, שמן הסתם פגעו בו והסבו לו עגמת נפש וצער רב.
ואין מחלוקת שערוץ 10 היה חייב, מן הדין ומן הצדק לפרסם התנצלות כנה כלפי אדלסון, כמו גם כלפי כל אדם אחר, שהוא פוגע בו שלא כדין בדרך של פרסום מידע שקרי.
השאלה היא אם היה זה לגיטימי לכפות על ערוץ 10 את ההתנצלות יוצאת הדופן הזו בדרך כפי שהדבר נעשה. במילים אחרות, האם היה זה לגיטימי להצמיד אקדח לרקתו של ערוץ 10 כדי לאלצו בכך לפרסם ההתנצלות. התשובה לכך היא שלילית עם דגל שחור!. עצם העובדה שערוץ 10 חייב לפרסם התנצלות, אין פירושה שניתן, בכל דרך, לכפות על הערוץ לעשות כן. כך למשל, העובדה שאדם חייב לחברו סכום כסף, גבוה ככל שיהיה, אין פירושה שכל הדרכים כשרות כדי לאלצו להחזיר את החוב. כי כידוע ישנם אמצעי גבייה שהשימוש בהם הוא פסול ומגיע כדי סחיטה באיומים – גם אם אין מחלוקת על קיום החוב עצמו.
על המידה הגרוטסקית ממש של הכניעה שבה נאלץ ערוץ 10 להיכנע לאדלסון תעיד העובדה שערוץ 10 לא רק שחזר בו מהדברים שפירסם על אדלסון, אלא שהוא אף העניק לאדלסון, באופן פוזיטיבי, מעין "תעודת כשרות" גורפת. כך למשל, קובעת ההתנצלות כי "לא נפל פגם כלשהו בהתנהגותו של מר אדלסון". וכי מהיכן זה יודע ערוץ 10 שלא נפל פגם כלשהו בהתנהגותו של אדלסון? אין זה אלא שערוץ 10 נהג כאן כפי שנוהג חטוף שנאלץ לשתף פעולה עם חוטפיו ולספר למצלמה ולקלטת שתופץ - עד כמה חוטפיו הם אנשים חיוביים ועד כמה עניינם צודק.
כי מתברר שמי שאילץ את ערוץ 10 לפרסם את ההתנצלות, בנוסח שבו היא פורסמה, הוא נותן לחמו של הערוץ, הלא הוא הטייקון
רון לאודר. בנסיבות אלו יש להסיק שערוץ 10 פירסם ההתנצלות – לא מתוך שהוא הגיע למסקנה שהצדק וההגינות מחייבים אותו לעשות כן, אלא מתוך החשש שסירוב למלא אחר דרישתו של לאודר עלול לנתק את צינור החמצן של הערוץ – על כל המשתמע מכך.
כי מה שערוץ 10 כנראה שלא הביא בחשבון הוא שלאודר זה, בכוחו להעניק מחסדיו לאחרים, ובמקרה זה שלדון אדלסון כופה על הערוץ את ההתנצלות כלפי אדלסון כאילו היה מדובר בלאודר עצמו. מין אחוות טייקונים שכזו שערוץ 10 לא השגיח בה.
