השקר על אודות הבידוד המדיני "בידוד מדיני", "צונאמי מדיני", "מדינת אפרטהייד נוסח דרום אפריקה", "חרמות על ישראל"; "אסור לשפוך אש וגופרית על היחסים עם מצרים וטורקיה"; "צריך להיות המבוגר האחראי אשר יניע תהליך מדיני ויגיע במהירות להסדר עם הפלשתינים, אחרת הם יפתחו באינתיפאדה שלישית" - אלו הן מקצת מהתגובות והתחזיות המאוסות שפרשני וקשקשני עדר השלום מפריחים לאוויר השכם והערב על-מנת להפחיד את הציבור הישראלי, לגרום לו להיכנס לפאניקה ולזרוע מצב של דמורליזציה בעם.
מסתבר כי בפועל, מלבד מכבסת מילים לא עומד מאחורי מסעות ההפחדה דבר וחצי דבר, זולת הרצון השמאלני של אותם "מפחידים ומאיימים סדרתיים" לחלק את הארץ, להרוס יישובים ביו"ש ולגרש
מתנחלים. העובדות במקומותינו אחרות לגמרי - מדינות באירופה כמהות לקשרי מסחר עם מדינת ישראל. קשרי הכלכלה של מדינת ישראל עם מדינות העולם בשנים האחרונות רק גברו והלכו. משלחות מרחבי העולם מגיעות למדינת ישראל ("המבודדת והמצורעת") על-מנת לפתח את קשרי הביטחון, המדע, הרפואה, ההייטק והחקלאות. כלכלנים בכירים מגיעים לכינוסים כלכליים ומשבחים את המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל בשנים האחרונות נוכח המשבר העולמי. ישראל הצטרפה לארגון ה-oecd של המדינות המפותחות והמובילות באירופה. שרי חוץ ממדינות עימן הזנחנו את הקשרים (עקב ההתעסקות בהרפתקאות הסכמי אוסלו) מגיעים לישראל. שר החוץ
אביגדור ליברמן נוסע ומבקר במדינות דרום אמריקה, אירופה ואסיה.
זהו ה"מדד" האמיתי למצבה של מדינת ישראל בעולם. כמובן, כפי שניתן היה לצפות, כל העובדות הללו מושתקות ונדחקות לקרן זוית על-ידי אותם "ממונים על הטעם והדעה הנכונה". העדר התקשורתי החליט כי "מדינת ישראל מבודדת ומצורעת", וכידוע - "רק על-פי העדר התקשורתי, האינטלקטואלים האירופים ואנשי האו"ם ישק דבר". הבה ונבחן היכן קיים באמת אותו "בידוד מדיני" - בידוד מדיני אותו מנסים קשקשני העדר השמאלני להשתיק ולהסתיר.
הבידוד המדיני היחיד אשר קיים ביחס למדינת ישראל הוא (כמה מפתיע) באזור המזרח התיכון! יחסי ישראל עם מצרים בשפל כבר שלושים שנה - אין חילופי משלחות בשום תחום, אין חילופי תרבות, אין שיתוף-פעולה כלכלי (מלבד עסקת הגז המפוקפקת של
יוסי מימן שאנו עדים כיום לכשלונה בפרהסיה), אין שיתוף-פעולה בתחומי המדע, הרפואה וההייטק, גם שיתוף-הפעולה הביטחוני אותו ניסו למכור לנו קשקשני השלום והמזרח התיכון החדש לא היה קיים ואיננו קיים גם כעת; אדרבה, המצרים סייעו והעלימו עין מכל אותן הברחות של נשק ואמצעי-לחימה דרך סיני לכיוון עזה, המצרים העלימו עין מהברחות של זונות ומסתננים למדינת ישראל, המצרים העלו הצעות אנטי ישראליות קיצוניות בחריפותן ובחומרתן בכל פורום בינלאומי; העיתונות המצרית רוויה באנטישמיות חולנית המזכירה בקיצוניותה את ה"דר שטירמר" הזכור לשימצה.
על כל ההתנהלות השערורייתית של מצרים בחרו חכמי "מועצת הגטו" של מדינת ישראל לשתוק ולהבליג. אדרבה, מנהיגי מועצת הגטו הישראלית לא החמיצו שום הזדמנות לנסוע ולעלות לרגל לקהיר על-מנת להיפגש עם "הוד קדושתו"
חוסני מובארק, אותו נשיא אשר מעולם (מלבד כסגנו של סאדאת ב-1977, ובהלווית רבין) לא טרח לבוא ולבקר בישראל. זה שהביקורים עלו למדינת ישראל בהשפלה אישית ומדינית כלפי מנהיגיה ואזרחיה (כולל חיפוש משפיל על ראש הממשלה ברק ומשלחתו) - ניחא, "אנחנו הרי לא כמוהם, ניתן להבליג על פגיעה בכבוד", הסבירו לנו "מנהיגינו הנבונים", ובכלל - "השלום הרי כה חשוב, ולמה לתת ל"זוטות" כאלו להשפיע". פרשני וקשקשני השלום עכשיו ניסו להתעלם מכך ולומר כי "השלום בין ישראל ומצרים מחזיק מעמד", וכי "שיתוף-הפעולה בסיני הוא חשוב ואסטרטגי".
כך יכלו המצרים ליהנות מכל העולמות - גם לקבל כסף וסיוע ביטחוני אמריקני, לכאורה עקב ה"שמירה על הסכם השלום עם ישראל". ומאידך-גיסא, בפועל, בשטח - לצפצף על ההסכם, לסייע בהברחות מסיני, להשמיץ ולהכפיש את מדינת ישראל בכל מקום אפשרי, להתנהל כ"פרטנר לשלום" העושה את צרכיו בכיוון ישראל ישירות מהמקפצה, ובנוסף לכך עוד זוכה אחר-כך לגיבוי והבנה ישראלית למעשיו.
כעת אנו רואים וחוזים עד כמה אותם קשקשני שלום טעו, הטעו, העלימו אינפורמציה, ופשוט שיקרו בדיווחיהם. כעת אנו רואים עד כמה ניסו לטייח את הבידוד המדיני האמיתי של מדינת ישראל במזרח התיכון! אותה תופעה קיימת גם כיום. קשקשני העדר מנסים להכשיר את מכחיש השואה ומתכנן טבח ספורטאי מינכן ה"מתון והפרגמאטי" והיורש של ה"מתון"
יאסר ערפאת, הלא הוא "ידידנו הטוב" מחמוד עבאס, אותו עבאס אשר זוכה בתקשורת לכינוי החביב אבו מאזן. אותם קשקשני שלום מתעלמים גם כיום מההסתה האנטישמית נגד מדינת ישראל הקיימת ברשות ה"מתונה", מתעלמים מהחינוך לשנאה כלפי ישראל במוסדות החינוך של הרשות (כולל גני ילדים!), מתעלמים מקריאתם של רחובות וכיכרות מרכזיים ע"ש מחבלים ושאהידים, מתעלמים מההפרות החוזרות ונשנות של הסכמי אוסלו מצד הפלשתינים. ומאידך-גיסא בוחרים קשקשני השלום לסנגר ולהלבין את מנהיגי הרשות, ואת משטרת המחבלים של אבו מאזן המוצגת כ"פרטנר ביטחוני של צה"ל".
ובכן, מסתבר כי הבידוד המדיני כלפי מדינת ישראל אכן קיים, אך מגיע דווקא מכיוונם של "שכנינו המתונים שוחרי השלום", ולא מכיוון שאר העולם. אך למה להם לפרשני העדר לעסוק ב"זוטות ובעובדות לא רלוונטיות"? פרשני עדר השלום יעדיפו לצטט את הניו-יורק טיימס ו"ידידנו" תומאס פרידמן, כמו גם את שאר יהודוני החצר אשר מפחידים אותנו עם תחזיות על "בידוד בינלאומי וצונאמי מדיני". מאידך-גיסא, כל פרשנות פרו-ישראלית מצד אישים בארה"ב דוגמת נייט גינגריץ', מייקל האקבי, גלן בק וג'ו ליברמן מושתקת ונדחקת לקרן זוית. כל הפרשנויות מכיוון האוונגליסטים וידידים בקונגרס ובסנאט מוגדרות בתקשורת שלנו כ"הטפות קיצוניות והזויות".
ובכלל יאמרו קשקשני השלום, "למה לדבר על עובדות כאשר יש לנו את הנביא והוגה הדעות 'ידידנו' תומאס פרידמן?", "אז מה אם הבנתו במזרח התיכון לקויה?", "אז מה אם תחזיותיו ונבואותיו אף פעם לא התגשמו ואף התבדו פעם אחר פעם? הוא הרי ידיד ישראל והעיתונאי המשפיע בעולם...", "הוא הרי השופר של ידידנו העוד יותר גדול, הלא הוא הנשיא השחור מהבית הלבן-ברק חוסיין אובמה".
תופעת בסיוני כמייצג בידודה המדיני של ישראל במזה"ת לאחרונה נפטר "ידידנו" השגריר המצרי לשעבר מוחמד בסיוני. שורה של אישים ממקהלת השלום הישראלית ביכו את לכתו של ה"ידיד" ו"בעל הברית הגדול". כולם הזכירו את פועלו למען השלום, ואת המסיבות הרבות אותן ערך בבית השגרירות המצרית בתל אביב בימי העצמאות של מצרים (מסיבות בהן הקפיד לצבוט את ישבנן של רקדניות הבטן). הזכירו ונזכרו בו תוך דיבור נוגה בערגה ובגעגוע. אלא שמסתבר כי כרגיל במקומותינו שכחו אותם "קשקשני שלום" לציין את העובדות והדברים החשובים.
מסתבר כי מוחמד בסיוני היה אויב מר ומושבע של מדינת ישראל. בדיעבד, לאחר שסיים את תפקידו כשגריר, דיבר בגנותה של מדינת ישראל, הביע דברי הסתה וארס נגד המדינה היהודית ואף הדגיש כי "כל אותם הישראלים אותם אירחתי בבית השגרירות אינם חבריי וידידיי". בנוסף לכך, זכור אותו אירוע בו הטריד מינית רקדנית בטן ישראלית, ורק עקב "החשש לעתיד הסכם השלום עם מצרים" נגנזה החקירה בעניין. כידוע, רק מועצת הגטו של מדינת ישראל מוותרת על כבודה העצמי והאינטרסים שלה למען השלום.
כל אותם קשקשני שלום הנזכרים כעת בבסיוני ובפועלו "שוכחים" לציין את העובדות ה"מטרידות" הללו. ואכן, כמה נוח ונחמד לחיות בעולם האשליות של הסכמי אוסלו וקמפ דייוויד ולהתעלם מהמציאות. במקום לפקוח עיניים, לראות את הדברים נכוחה, כדי להתמודד עם המציאות המרה והלא נוחה, העדיפו ומעדיפים קשקשני השלום לעצום עיניים. יורקים עליהם, והם טוענים שיורד גשם.
מציאות מרה וקשה זו אינה נוחה לקשקשני השמאל הישראלי. מציאות מרה וקשה בה שגריר מצרים בישראל נהנה ממעמד של מלך, זאת בעוד ששגרירנו במצרים היה ועודנו (אמור לחזור לקהיר) במעמד הזהה למעמד של נאשם ופושע העצור במעצר בית, חושש לצאת מביתו, מוחרם ומנודה על-ידי האליטה התרבותית והאינטלקטואלית של מצרים!
ואם כבר מדברים על "בידוד מדיני", ראוי להזכיר דווקא את האמת ה"לא נוחה" הזו לכל אותו מחנה שמאל צבוע ומתחסד ולאותם קשקשני שלום של מחנה עלוב זה, מחנה האחראי במידה רבה לדירדור כושר ההרתעה הישראלי ולהפיכת התודעה הישראלית לתודעה גלותית של מועצת גטו. ראוי להזכיר למחנה צבוע זה את האמת על הבידוד המדיני של ישראל בכל הנוגע לקשרים עם שכנינו ה"מתונים". בידוד מדיני וצונאמי מדיני מצד העולם הן רק אשליות ומשאלות-לב של מחנה השמאל. בפועל קיים רק הבידוד המדיני כלפי ישראל מצד אותם "פרטנרים מתונים" בדמות מדינות ערב ה"מתונות", יחד עם הרשות הפלשתינית ה"מתונה" של מכחיש השואה ה"מתון" מחמוד עבאס.
ועוד לא הזכרתי את הגיס החמישי אשר בתוכנו – אשר שואף לבודד את תושבי יו"ש באמצעות חרמות ונידויים. על גיס חמישי חולני ומטונף זה ארחיב במאמריי הבאים.
