בעוד הפלשתינים מתכוננים לקראת ההצבעה באו"ם על ההכרה בפלשתין כמדינה, ישראל צריכה להתכונן ליום שאחרי. ישנם שני סוגי צעדים שבהם צריך ראש הממשלה
בנימין נתניהו לנקוט: צעד הצהרתי וצעד מעשי.
בצד ההצהרתי, על ראש הממשלה להכריז כי הוא ממתין שהפלשתינים יגיעו למשא-ומתן ישיר המתבסס על נוסחת הנשיא אובמה: המשא-ומתן על הסכם הקבע יוגבל לתקופה של שנה, עם אפשרות להארכה, במקרה של מחלוקות ביטחוניות; היעד הסופי הוא קיומן של שתי מדינות: האחת פלשתינית והשנייה מדינת העם היהודי; וגבול הקבע לא יהיה קווי 67', אלא, יתבסס על המציאות הדמוגרפית שנוצרה בשטח. מכאן, שבעיניו חוקיותן של ההתנחלויות אינה מוטלת בספק. מה גם שאין דרישה מצד הנשיא אובמה, שחילופי השטחים בין הצדדים יהיו בגודל זהה.
על נתניהו להדגיש, כי בניגוד להצהרות שמפריחים הפלשתינים, הרי שעל-פי המשפט הבינלאומי חלקי יהודה ושומרון נתונים באופן חוקי בידיה של ישראל וזאת בהסכמתה של מועצת הביטחון, וכי הזכות היהודית להתיישב בשטח שממערב לירדן, שרירה גם לאחר הנסיגה הבריטית משטחי המנדט בשנת 1948. זאת, משום שיהודה ושומרון הם שטחים חסרי ריבונות מדינית אשר כשאר חלקיה של ארץ ישראל המערבית, הופקדו בידיה של בריטניה לשם יצירת בית לאומי לעם היהודי, תוך עידוד התנחלות צפופה של יהודים על הקרקע, בשטחי בור ובאדמות מדינה. מכיוון שכך, הרי שלצד היישובים אותם יספח לישראל, עליו לבחון באופן חיובי את סיפוחם של שטחים ריקים מאוכלוסיה ערבית, או כאלה המיושבים בדלילות על-ידי נוודים.
במסגרת הצהרה על כוונתו לספח את גושי היישובים לישראל, בסיומו של תהליך המשא-ומתן, על נתניהו להבהיר, כי אין בכוונתו לפורר את הגוש, במידה ששוכנים בו יישובים ערביים קטנים. סיפוח גושי התיישבות הכוללים בתוכם יישובים ערביים יתבצע תוך מתן אפשרות לתושבים הערביים להתפנות ולקבל פיצוי תמורת קרקעותיהם, או להסתפח לישראל תמורת קבלת אזרחות ישראלית.
בצד המעשי עליו להתחיל בהליכי החקיקה שיקדמו את סיפוח גושי ההתיישבות ואת השטחים הריקים מאוכלוסיה לישראל, ולהקדיש תשומת לב להתמודדות עם הדרישות הפלשתיניות המורכבות: ירושלים והפליטים.
ניקח לדוגמה את סוגיית הפליטים, ונתחיל עם אלה המתגוררים בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה. באוגוסט 2005 פינתה ישראל שטחים נרחבים בגוש קטיף ובצפון השומרון, ששימשו למגורים, לתעשיה ולחקלאות. כאשר הננו בוחנים מה עלה בגורלם של שטחים אלה, אנו מגלים כי הללו נותרו עיי חורבות לאחר שהיוו גן פורה במרחב בו שכנו. חרף העובדה כי מדובר באזורים נרחבים העשויים לספק פתרונות דיור לתושבים רבים ברצועת עזה ובשומרון אשר מתגוררים במחנות פליטים עלובים, בצפיפות ובדלות, הפלשתינים בוחרים להשאירם נטושים. הבעיות היישוביות, בעיקר ברצועת עזה: הדלות, הצפיפות והבערות הן דלק המזין את מכונת השנאה הפלשתינית כנגד ישראל. אלה, לצד ההקצנה הדתית והלאומנית ושלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית במרחב הערבי-איסלאמי, הם אויביו של תהליך ההשלמה עם ישראל.
מדוע אם כן, ימהרו הפלשתינים לפתור בעיות אלו? הרי אם יפתרו את בעיית הפליטים הדרים ברצועה, ויישבו את הפליטים בערי השומרון, שכם וג'נין, בשטחים שפונו בצפון השומרון, תיפתר בעייתם של אותם הפליטים והשנאה בקרבם תלך ותתפוגג עם השנים. ובא לציון גואל, וחי ישמעאל בשלווה ובשלום לצד ישראל. צא ולמד, כי הפלשתינים לא באמת מאמינים כי יש להשלים עם קיומה של מדינה יהודית במרחב. במקום זאת, הם בוחרים להשאיר את הפליטים להתבוסס ברפש מחנות הפליטים, להשאירם על-כנם, צפופים ומוזנחים, רוחשי שנאה ושטנה, ולראות בתושביהם את חיל החלוץ ממנו ייצאו לוחמי מלחמת הקוממיות הפלשתינית הקרבה ובאה.
במקום לפתור את בעיית פליטי ביתם, הם מטפחים את אשליית השיבה בקרב הפליטים המתגוררים במרחב הערבי - הם משאירים שטחים אלה ריקים עבורם. אילו חתרו לסופיות הסכסוך, באמת, הרי שהיו משרשים את הזהות הפליטית מקרבם, ופועלים ליישבם במדינות אלה, באופן שכל פליט אחר בעולם, בחר לעשות, בין אם גורש או ברח מטורקיה, מיוון, מהודו, מגרמניה או מצרפת. על נתניהו לעמוד על כך, שבעיית הפליטים הפלשתינים תיפתר בארצות מושבם. ועליו לדרוש הדדיות: ישראל כמדינת העם היהודי קלטה את היהודים פליטי ארצות ערב, ובאותו האופן, מדינות ערב קלטו את אחיהן הערבים. נתניהו צריך להודיע כי ישראל מתכוונת לוותר על פיצוי הפליטים היהודים בגין רכושם, וחוויותיהם בנות אלפיים השנה, ומצפה כי גם הפלשתינים ינהגו באופן דומה. הוא מצפה גם שמדינות ערב, תנהגנה בדרך של אחווה ותענקנה אזרחות שווה וזכויות מלאות לאחיהן. כאשר הפלשתינים יזנחו את אשליות השיבה, הם יצליחו להתגבר על הכאב, ויפתחו עתיד בר קיימא.
