השאלה הראשונה שצריך לשאול, עוד לפני שקוראים את המלצות ועדת טרכטנברג, היא האם בכלל ניתן היה לעמוד במשימה שהוטלה עליה ב-50 הימים שהוקצבו לה. ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, ציין לשבח את המהירות בה פעלה הוועדה וכמעט אמר שהיא תיכנס לספר השיאים של גינס - אך ספק רב אם זו אכן סיבה לגאווה.
50 יום, מתוכם שבע שבתות ושבעה ימי שישי שהם לכל היותר ימי עבודה חלקיים. אפילו אם נניח שכל חברי הוועדה התפנו לחלוטין מכל עיסוקיהם האחרים, עדיין קשה להבין כיצד יכלו בזמן כה קצר לעסוק בסוגיות כה כבדות משקל - וזה אחרי שקיבלו למעלה מ-1,000 פניות מהציבור ובמשך ימים ארוכים קיימו שימועים פומביים.
תראו במה הוועדה מטפלת: מדיניות המיסוי, משק הדיור, החרדים בחברה, חינוך חינם, תקציב הביטחון, עקרונות חברתיים וכלכליים, השירות הציבורי, הרגולציה - וזו רק רשימה חלקית. כל נושא כזה לבדו יכול היה להעסיק את הוועדה חודשים ארוכים, וכאן מספרים לנו שחבריה דנו בכולם לעומק במשך שבעה שבועות ברוטו. אם זה נכון - המקום הראוי לחברי הוועדה אינו ספר גינס, אלא פרס נובל.
קחו לדוגמה את תחום המיסוי. המדיניות הנוכחית - ולא משנה כרגע אם היא נכונה או לא - היא תוצר של ועדות, עבודת מטה וקבלת החלטות בדרג הממשלתי. אין זה רציני לבוא ולהציע, כמעט במחי יד, שינוי של 180 מעלות: ביטול הפחתת המס ליחידים, העלאת מס החברות, העלאת מס רווחי הון, ביטול העלאות המיסים העקיפים. יכול מאוד להיות שזהו הקו הנכון, אבל קשה להתרשם כך כאשר רואים באיזו מהירות התקבלו ההמלצות.
או נושא החרדים. עשרות שנים דנים בסוגייה הזו, והנה באה הוועדה ופורסת חזון אחרית הימים - המנותק לגמרי מהמציאות. בפרק זה ניכר שהיא לא שמעה את האנשים הנכונים, אינה מכירה את מערכי הכוחות בחברה החרדית ולא ירדה לעומק ההתנגדות האידיאולוגית שתהיה במגזר זה להמלצותיה. ושוב: הקו הבסיסי צודק וחיוני, אך בהמלצות ניכר החיפזון בו נקבעו ונוסחו.
הקו הבסיסי של הוועדה הוא נכון: פחות לביטחון, יותר לחינוך; פחות מיסים עקיפים, יותר מיסים ישירים. אך תחת סד הזמנים בו פעלה - כנראה מתוך דרישה של נתניהו להציג המלצות כמה שיותר מהר, מסיבות של יחסי ציבור - מה שהתקבל הוא פחות המלצות סדורות ויותר אוסף של רעיונות. וכך, מצד אחד היא מציעה מהפכה במיסוי - ומן הצד השני יורדת לרזולוציות של כמה יחידות דיור ניתן לבנות במתחם ספציפי. ואגב: אותו חיפזון ניכר אפילו בצדדים הטכניים של הדוח, שיש בו שגיאות דפוס וחוסר אחידות לשונית; אפילו זמן להגהה ועריכה לשונית ראויות לשמן לא היה לה.
הניסיון הזה לעשות המון בזמן בלתי אפשרי, עלול להיות תעודת הפטירה של ההמלצות. קשה להניח שיש לחבריה תשובות סדורות לכל השאלות הפרטניות שיעלו תוך כדי המעבר לחקיקה. זה אומר, שיש בהמלצות הרבה מאוד פרצות, שמי שמתנגד להן - וכפי שאמר מנואל טרכטנברג, יש הרבה שיתנגדו משום שיאבדו מכוחם - יוכל להצביע עליהן ולומר: זה לא רציני, אין פה חשיבה כמתחייב בעת ביצוע שינויים כה מפליגים. מכאן תהיה קצרה הדרך לפנייה לבית המשפט, בנימוק לליקויים בעבודת הוועדה. לא מאמינים? זה בדיוק מה שקורה כעת בבג"ץ לוועדת קדמי, שבסך-הכל ביקשה לפתוח את משק החלב לייבוא.
הרבה יותר נכון היה, אילו הוועדה הייתה מתמקדת בכמה נושאים מרכזיים וכבדים - הדיור, נטל המס, יוקר המחיה - וגם בהם מסתפקת בקביעת הקווים הכלליים וההמלצות המרכזיות. למשל: להמליץ על עידוד שוק הבנייה להשכרה, תוך מתן הכלים המרכזיים, אך בלי להיכנס לשאלה איזו ארנונה בדיוק תוטל על מי שמחזיק דירה ריקה. או להמליץ על ביטול מכסים, ולא לעסוק בגובה תקציבה של המועצה לצרכנות.
בפרק המוקדש לחרדים, והמבוסס במידה רבה על מאמר של טרכטנברג עצמו, מובע כבוד רב למורשת ישראל ולאוצר התרבותי של העם היהודי. חבל מאוד שחברי הוועדה לא זכרו את אחת האימרות הידועות ביותר של חז"ל: "תפסת מרובה - לא תפסת".
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
