|
|
מאזן "אני מאשים" [צילום: AP]
|
|
|
|
|
בנאום א-לה אמיל זולא "אני מאשים", שנשא אבו מאזן נשמעו, שלוש האשמות מהותיות: העם הפלשתיני נותר האחרון שעדיין לא זכה למדינה, וישראל היא האשמה; גדר ההפרדה והגזענות שמקימה ישראל פוגעת בטבע ובפלשתינים; ראש הממשלה, נתניהו העקשן מבקש ממני לוותר על זכותם הלאומית של ערביי ישראל, ולכך אינני מוכן.
אז ראשית, הפלשתינים אינם האחרונים שעדיין לא זכו למדינה, הם בחברה טובה עם הקטאלונים, הבאסקים והכורדים ורבים אחרים. שנית, ישראל הקימה את גדר ההפרדה מסיבות ביטחוניות ולא גזעניות, והגדר הוכיחה את עצמה. שלישית, מסתבר שגם אבו מאזן המתון עדיין מאמין בתוכנית השלבים של אש"ף שגורסת שאת פלשתין השלמה, יש לשחרר בשלבים.
צירוף המילים הנמצא בבסיסה של הצהרת בלפור: "בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה (ארץ ישראל)", מתמצת את זכותו של היהודי למולדת בארצו ההיסטורית. ואכן, במסגרת העלייה הציונית, הגיעו יהודים למולדתם ההיסטורית, כדי ליצור בה חיי קהילה פעילים ולייסד את "מדינת הלאום היהודית".
בבסיס מדיניותו של נתניהו עומדת הדרישה מן הפלשתינים להכיר בישראל מדינת הלאום של העם היהודי: "בית לאומי לעם היהודי". נתניהו מודע היטב לנרטיב הפלשתיני על אוכלוסיית מהגרים קולוניאליסטית שגירשה את הילידים הפלשתינים מביתם, וחמסה את מולדתם ההיסטורית. כך נוסדו אמריקה וניו-זילנד. הוא גם מודע לכך שהפלשתינים לא באמת ויתרו על פלשתין השלמה.
מנאומו של אבו מאזן באו"ם ניתן להבין מדוע אין הוא מוכן להכיר בישראל כמדינה יהודית לעולם, ומדוע רואים הפלשתינים בהצהרת בלפור את החטא הקדמון של חבר הלאומים, קודמו של האו"ם. אבו מאזן הבהיר כי הכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי תפגע בזכויותיהם הלאומיות של ערביי ישראל. דהיינו, לאחר שיקימו ישות ריבונית ברצועת עזה, וביהודה ושומרון, הפלשתינים עשויים לדרוש זכויות לאומיות גם בשטחי הקו הירוק. ייתכן שהבקשה לא תבוא מצד הרשות הפלשתינית, אך אבו מאזן, לא רוצה לשלול את זכותם של ערביי ישראל, לעשות כן.
יצא המרצע מן השק: מסתבר שהקמת מדינה פלשתינית איננה קץ הסכסוך, מבחינת הפלשתינים. לא בכדי, אבו מאזן אינו מוכן להכיר בישראל כמדינת הלאום היהודית, הוא לא מעוניין לוותר על זכויות לאומיות פלשתיניות בשטחה, ואינו מעוניין לוותר על מאות יישובים שהיו עד לשנת 1948 ערבים או מעורבים, ושעתידים לקלוט את מיליוני הפליטים הפלשתינים: יפו, בית דגן, יבנה, מגדל העמק, אשקלון וצפת. והלא כיצד יוכל הפליט הצפתי עבאס לוותר על זכות השיבה? כיצד יוכל הנמר לוותר על חברבורותיו?!
היום, האוכלוסיה הערבית זוכה לרוב דמוגראפי בשטחי המשולש, הגליל וצפון הנגב. אך גורמים רבים בקרבה פועלים בשיטתיות כדי לשקם ולשפץ מקומות נטושים שהיו בעבר בבעלות ערבית במטרה לשוב למקומות אלה בעתיד.
הקהילה העולמית צריכה להבהיר לאבו מאזן כי אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו. ראש הממשלה נתניהו צריך להיכנס מיד למשא-ומתן ישיר ולדרוש ללא פשרות, מהפלשתינים לוותר על חלום העוועים, תמורת הגשמת החלום שיביא להקמת מדינה פלשתינית-לאומית, מפורזת, המכירה בזכותה הלאומית של שכנתה היהודית. אם אבו מאזן יסרב לכך, אז או שהוא אינו הפרטנר האמיץ, או שלחלופין, עמו עדיין אינו בשל להשלים.
