מאותו ערב שישי בו צפו אזרחי ישראל בראיון עם זהבית כהן בערוץ 2, החלה הספירה לאחור של כהן במסגרת תפקידה כיו"ר תנובה, וגם כיו"ר בית ההשקעות פסגות. הראיון איתה היה אות הפתיחה לחפירות שהתנהלו תחת רגליה של כהן עד היום בבוקר (א', 2.10.11), בו הודיעה על התפטרותה מתפקידה כיו"ר. כשלושה חודשים פעל שעון החול בעקביות עד לנפילה הסופית-אך-הצפויה של כהן מהתפקיד.
כהן משלמת מחיר אישי ותנובה את המחיר הכספי והתדמיתי על העיוורון, חטא היוהרה, חוסר הפשרה והתגובה האיטית, והחמור מכל - המוטעית של ראיית כללי המשחק. במשך שנים הם פעלו לפי כללי המשחק שהם הכתיבו, מבלי שאיש עצר מבעדם, מבלי שאיש העביר ביקורת או העז לפצות פה. כעת, מודה זהבית במו פיה כי ההחלטה להתפטר נעשתה בין היתר על-רקע "האקלים הכלכלי המשתנה". יש אשר ייחסו זאת לענני המיתון המתקדרים, אך יש אשר יבינו זאת פשוטו כמשמעו - "מישהו שינה את הכללים ושכח להודיע להם".
"זהבית כהן התפטרה" - קוראות הכותרות של הבוקר, ייתכן שהיא התפוטרה, אך זה לא משנה את העובדה הפשוטה שבשבילה זה כבר היה מאוחר מדי כדי להחזיר את הגלגל אחורה. למרות התארים והניסיון הניהולי העשיר, שינויי מזג האוויר של קיץ 2011 הצליחו לערפל את חושיה של כהן ולגרום לה לטעות בניווט. כהן הובילה בחודשים האחרונים את עצמה ואת תנובה לדרך ללא מוצא, ובאייפקס הבינו שאין מנוס מלפנות את הגורם המתריס והמאיים כדי להתחיל בדרך חדשה.
בתקופה של טרום השינויים של קיץ 2011, בעת שכהן הייתה עסוקה במסע הכיבושים שלה, היא לא עצרה לרגע כאשר הודיעה על פיטוריו של
רועי ורמוס, מתפקידו כמנכ"ל בית ההשקעות פסגות. היא רצתה כבר לזכות בהכי גדול ובהכי רווחי, ונימקה את החלטתה בכך שלא ייתכן שיידבק בחברה חשד לפלילים. גם כאן לקח לזהבית זמן רב ליישם את הסטנדרטים שהיא עצמה הציבה. רק היום, בנימוקי החלטתה על פרישתה מהתפקיד, היא נאותה לציין כי "בית ההשקעות צריך לפעול ללא רבב", ועל כן החליטה להשעות את עצמה מכל תפקיד בפסגות. כמו בסיסמה של הקוטג' ('הגבינה עם הבית'), גם כאן יורה לעצמה זהבית ברגל, והכל חוזר אליה כמו בומרנג.
המקרה של כהן ותנובה צריך להדליק נורה אדומה אצל כל שאר הנהלות החברות במשק: אין לזלזל בכוחו של הציבור בישראל. תום עידן הפראייר החל בקיץ 2011, ומי שלא יפנים את כללי המשחק, יישאר מאחור.
