א' תחסל אותם, ד' תחשפי אותם

א' תחסל אותם - מסגרת הפרשה

מי שלא צפה אמש בתחקיר על פרשת קו 300, שירוץ עכשיו לערוץ 10 באינטרנט ויחפש את התחקיר. שום דמיון פורה של אדם, לא יעלה על דעתו מסכת כל כך עגומה ומכוערת, של רשת שקרים והונאות, של הארגון שעליו נסמך קיומנו הביטחוני וחוסננו המוסרי, בקרב על תקומת ישראל באזור הכל-כך בלתי ידידותי הזה.

הכל היה שם על סולם הערכיות האישית והאנושית, החל מנערים טרוריסטיים שחטפו אוטובוס וניסו להביא אותו לגבול מצריים, וכלה בראשי ממשלת ישראל (יצחק שמיר ושמעון פרס), שידעו, גיבו במחדל של השתקה, גיבו במעשים של הפרעה לשלטון החוק, ויצאו מעורם כדי להגן על הרוצחים האפלים ושרשרת הפיקוד.

כל הסולם הערכי קרס תחתיו בקול אבחה דקה ועלומה, ובשקט (כמעט) מופתי, בבחינת: "שקט, רוצחים!". סיפור מצמרר על שלושה אנשים המשמשים בתפקיד בכיר בארגון הצללים של ביטחון ישראל, אשר צו מצפונם מדריך אותם לגבור על עצמם ועל נאמנותם הקולגיאלית, ומשם אל עימות עם מפקדם הנערץ וגיבור ביטחוני בעל מידות ועתיר זכויות, ועד למפגש המפכח עם הצמרת המדינית של ישראל (ראשי הממשלה הרוטציונית, שמעון פרס ויצחק שמיר) המתנערים מאחריותם המוסרית, האישית, הציבורית.

א' תחסל אותם - רצח הוא רצח

טעות אחת בשיקול הדעת עשויה להפוך על פיה קריירה ארוכה ומפוארת, של אדם עתיר זכויות וגיבור לאומי בתחום בטחון המדינה וסיכול הטרור. אברהם שלום טעה, נקודה, סוף פסוק.
אם הדרג המדיני ידע ואישר או לא, זו ממש שאלה משנית, ואין לה כל קשר לדרך שבה התנהלה הפרשה החל מרגע הטעות ואילך. לא היה כל מקום לרצוח את המחבלים שנתפסו חיים, ואין שום קשר לעובדה שאנשי השירות נתפסו בתמונות של עיתונאים מובילים את העצורים לחקירה בעוד העצורים חיים.

ישראל אינה פועלת כמו משטרים חשוכים מסביבנו, וזו תמצית הערכיות המוסרית המבדלת אותנו מחיות האדם המנהלות את המדינות שלצידנו. לישראל אין "משמרות מהפכה" כמו באירן, ואין "אוגדות נשיאותיות" כמו בסוריה, וישראל אינה שולחת אנשים בשם הביטחון כלוכדים, שופטים ומוציאים לפועל.

הוראה להרוג עצור היא הוראה בלתי חוקית, גם אם מדובר בטרוריסט. שיטת "סיכול ממוקד" היא בעייתית מאין כמוה בהקשר הזה, ורשויות המדינה עושות הכל על-מנת לוודא שהסיכולים אכן ממוקדים ונשענים על מידע אמיתי ומאומת.

אין דמוקרטיה מושלמת, ובנסיבות בהן נאלצת ישראל להגן על קיומה אנו נזקקים ללכת על הקווים המוסריים בעדינות ובאופן מושכל וחד, ודווקא משום כך - שומא על נציגי החוק ובעלי הכוח בשמנו לנקוט משנה זהירות כפול ומכופל ולא ליפול למלכודות טיפשיות.

מלכודת כזו הייתה המלכודת אליה נפל אברהם שלום.

א' תחסל אותם - המערכת פונה נגד עצמה

החל מהרגע שנפל האסימון והתברר שיש בעיה עם הרצח, פעלה שרשרת מובנית של ארגון מתגונן גם מחוץ לארגון עצמו, וכל מגדל הקלפים המוסרי התפרק כלא היה. הארגון החל לפעול למען שמירת שלומו של שלום, ולא למען שלום המדינה. בכירי המערכת נזרקו ממנה, הדרג המדיני התעלם בתחילה, ולאחר מכן החל לתמוך בקרב על שלומו של שלום באופן פעיל.

החל מראשי הממשלה שמעון פרס ויצחק שמיר, דרך שר הביטחון משה ארנס, שדרת הפיקוד של צה"ל שלא גיבתה את תא"ל יצחק מרדכי, מבקר המדינה, פרקליט המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, מפכ"ל המשטרה - כולם ברחו ממילוי תפקידם.

גם נסיונו התמים של כבוד השופט מישאל חשין לקיים שיחה עם ראש הממשלה דאז שמעון פרס - לא צלח לתדהמתו של חשין. המערכת פנתה להגן על שלומו של שלום, ולא על שלום מדינת ישראל וטוהר המידות של מערכת הביטחון ומוסדות המימשל.

תיאום עדויות הביא רבים מאוד בפני מערכת המשפט, ודרכה, אל עונשי מאסר כבדים. אולם במקרה דנן, שיקרו לשתי וועדות חקירה והוליכו שולל מדינה שלמה, רק על-מנת להציל את כבודו של אברהם שלום.

אהוד יתום מאיים: אם הפרשה תיחשף יהיה רע ומר לכולם!

א' תחסל אותם - ד' תחשפי אותם

התפנית בפרשה היא הפגישה של ראובן חזק עם הפרקליטה בשירות המדינה דורית ביניש. דורית מגייסת את יהודית קרפ ויהודית X ושלושתן מפעילות מכבש לחצים על יצחק זמיר (היועמ"ש), אשר ניאות לקבלן רק לאחר שיספיק קודם כל להתפטר מתפקידו כדי לבסס את עצמו מחוץ לתפקידו בטרם תתפוצץ הפרשה.

לאחר שהתפטר, חש זמיר נוח מספיק כדי לתמוך בביניש והיהודיות, והוא מתקבל אצל ראש הממשלה שמעון פרס. ראש הממשלה מאשר להם לגשת אל המפכ"ל דאז יעקב טרנר, אולם טרנר עומד לפני נסיעה לחו"ל של 3 שבועות.

המערכת פועלת לאט מאוד כאשר היא נדרשת לטפל עצמה. "עצלתיים", נראה כמו שמו של רץ מרתון אפריקני בהשוואה. מכאן ואילך, השינוי שהביאה דורית ביניש ביחס המערכת כבר היה רק עניין של זמן, וחרף כל הגידופים והאיומים שספגו שלושת בכירי השב"כ, הם עמדו בלחץ ושילמו מחיר אישי כבד, אך ראוי להוקרה ולהערכה מאת אזרחי ישראל.

א' תחסל אותם, ד' תחשפי אותם, מדינת ישראל תשמרי עליהם

שמעון פרס ויצחק שמיר, המשיכו לתפקד כאושיות "דרג מדיני" בכירות, שמעון פרס הוא נשיא המדינה. יעקב נאמן שמעורבותו סייעה לטייח הוא היום שר המשפטים וכבר היה שר האוצר (והוא בכלל אינו נבחר ציבור). רם כספי אשר בוחש בענייני המדינה כפרקליט מן השורה, ממשיך להתערבב במסדרונות השלטון (צריך להזכיר את מעורבותו בעסקה המפוקפקת במסגרתה רכשו האחים עופר את בתי הזיקוק במחיר מגוכך?)

חיים הרצוג שהגיש באישון לילה כתבי חנינה לאנשי השב"כ כדי לחלצם מדין פלילי, המשיך בתפקידו כנשיא המדינה ומיצה את מלוא תקופת הקדנציה האפשרית על-פי חוק. יוסי גינוסר שהיה המושתל של אברהם שלום בוועדת החקירה, ופעל במפגיע לתיאום עדויות, היה לאיש עסקים מצליח ונהנה מחברות עמוקה עם אנשי "דרג מדיני" רבים עד ליום מותו.

ורק שלושת הבכירים שסייעו לחלץ את ישראל מלפיתתו הכוחנית, הרוצחת והמלחמה האישית של אברהם שלום למען שלומו שלו - אלו נותרו מאחור המומים מחרב הפיפיות של שירות הביטחון הכללי שפנה כנגדם וכנגד בטחון המדינה, והכל בשם השיטה: "שמור לי ואשמור לך".

ומי ישמור עלינו מפני השיטה הזו?

ביניש לא תהיה נשיאת בית המשפט העליון לנצח, וצו מצפונה ומוסריותה, ותפקידה כמבוגר האחראי עומדים כבר מזמן למשפט ציבורי עם קמפיין שמנהלים בעלי אינטרסים שונים כמגד מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון.

אם הציבור לא ישכיל לשמור על בית המשפט העליון כמקלטו האחרון בדרך אל גילוי האמת וגיבוי הצודק, קרנות המזבח הללו לא יהיו שם ביום פקודה. אולם אין הציבור פטור רק על-ידי גיבוי בית המשפט העליון ושימור מעמדו.

שומא עלינו לפתח את עקרונות המוסר והצדק של החברה שלנו, על-מנת שהמקלט האחרון יהיה באמת אחרון, ולא היחיד והראשון.