כשפרופסור
יצחק זמיר טורח ומפיץ את דעתו ו/או השקפתו בציבור, המסרים מכילים את הרקורד העשיר והמכובד שלו - מכאן, משקלם כבד. אין לי ספק שהמניע הראשי לשיגור דעותיו הוא אכפתיות. נבירה קלה בתוך האכפתיות תחשוף דאגה למדינה ולחברה.
תחת הכותרת "הבעיה האמיתית" (הארץ, 3.10.11) שרבט כבודו את הגיגיו החברתיים, מהם ניתן ללמוד משהו על (חוסר) הבנתו את "הבעיה האמיתית". הוא פותח בשאלה: מה המסר העיקרי בתנועת המחאה? והוא משיב: "הבעיה הבסיסית של החברה בישראל היא שיטת הממשל".
הייתי בטוח שהוא יסביר את הקושי של ראש הממשלה (כל ראש ממשלה) להנהיג מדינה כשמרחב התמרון שלו מצומצם על-ידי מפלגות הקואליציה שיש להן אג'נדה אחרת. מר זמיר משך לכיוון אחר. "המחירים הגבוהים", הוא כתב, "הם תוצאה של שיטה שמעדיפה את אוצר המדינה על פני תושבי המדינה, שמתעלמת ממצוקות חברתיות, שמזלזלת בערכי השוויון והסולידאריות ולכן גם מוותרת על צדק חברתי". במילים פשוטות - הבעיה שלנו אזרחי ישראל, שהשלטון לא רוצה להיבחר!!! ולכן, נבחרינו האטומים מתעלמים מ"מצוקות חברתיות, ומוותרים על צדק חברתי". האם הוא מדבר על הפוליטיקאים שאנחנו מכירים? על חלקם אומרים שתאוות השלטון כל-כך חזקה אצלם, שהיא מחקה להם קווים אדומים.
כמו כל כותב, גם השופט זמיר מביא איתו אל המקלדת את הגיונו ותבונתו. ואלו, כך אני מתרשם, לא משהו. בלי תחושת קטונתי, אני מזכיר לו שבדמוקרטיה, ברור לכל נבחרי הציבור שאם יתעלמו ממצוקות אזרחים - הסיכוי שלהם להיבחר אפסי. זה שונה משופטי העליון, שלא זקוקים לאהדת הציבור כדי להיבחר, ואפילו לא לאמון הציבור.
בחרתי להתייחס לשתי קביעות נוספות מתוך מאמרו. הראשונה: "אין בשיטה דבר שמחייב את הנבחרים להקשיב לעם". והשנייה: "זה צריך להתחיל בשינוי שיטת הבחירות לכנסת". קראתי וחשבתי על השיטה בה בוחרים שופטים לעליון. זה מתאים בול: "אין בשיטה (הקיימת) דבר שמחייב את השופטים להקשיב לעם". ואכן, הם לא מקשיבים.
אבל הקביעה שקוממה אותי במיוחד הייתה: "הממשלה היא מונופול של כוח"! הממשלה? מונופול של כוח? אני זוכר הרבה ממשלות שהתכופפו מול המונופולים, שהיום עופר עיני מנהיג. והתקשורת - אין לה כוח? אני בטוח שבשיחות סלון
אמנון אברמוביץ' מתפאר שאריאל שרון עבד אצלו כקבלן עקירה. ובית המשפט העליון מה?
זה לא היה מזמן שהממשלה העבירה החלטה על הקמת כלא בהשקעה פרטית - החלטה שזכתה גם לרוב בכנסת - ובית המשפט העליון ביטל. אז מי יותר חזק: נבחרי העם או שופטי העליון.
מר זמיר, אמון הציבור בשופטיו חשוב יותר ממחיר הקוטג'. היה עדיף שכבודו יקדיש את זמנו הפנוי לקמפיין שתכליתו שיפור אמון הציבור בבית המשפט העליון. ובין הופעה אחת לאחרת, היית מבקש סליחה מנעקרי גוש-קטיף וצפון השומרון. עקירה שבית המשפט העליון נתן לה אור ירוק בניגוד לרצון האזרחים, ושהשופט (העליון) צבי טל הגדיר כפשע.
ואם ביוקר המחיה עסקינן, הבאתי שני קטעים מהם ניתן ללמוד על כוחה המוגבל של הממשלה מול המונופולים ובית המשפט העליון. שופופו...
