אבל בין חתנים

מה"עיתון לאנשים חושבים" (ובלבד שיחשבו ברוח מרצ) ועד האנשים ש"אינם חושבים" (אלא פועלים לפי הרגש בלבד), וכמובן בכל רחבי עדר התקשורת והפרשנים - שדעתם אחידה (כרגיל) ונעדרת ביקורתיות - כל עוד ראש הממשלה נתניהו הולך בתלם ופועל על-פי תכתיביהם הקולניים - גל שמחה הציף את הציבור הישראלי החוגג את שובו הצפוי של החייל (החייל ולא "הילד"!) השבוי. ביטאון מרצ אפילו יצא מגדרו והכתיר את נתניהו שנוא-נפשו כ"מנהיג נולד", ובלבד שימשיך וישלם אתננים לאויב.

צר לי על כך שאינני יכול להצטרף לשמחה הכללית - להבדיל משמחתה המובנת של משפחת שליט - ולאווירת הקרנבל שיוצרת תקשורת בלתי אחראית, זו שגם תחדור ברגל גסה לביתה של משפחת שליט ולא תאפשר לה להתייחד עם יקירה. באווירה הקיימת תחושתי היא כזו של אבל בין חתנים.

רק אלמגור, ארגון נפגעי הטרור, משבית מעט את השמחה. הארגון מדבר בשמן של משפחות נפגעי הטרור, אלה שכבר חוו את נחת זרועם של מאות המחבלים העומדים להשתחרר כעת מן "הכלא" הישראלי החמים ולצאת למסע הרג מחודש.

בניגוד למשפחות אלה קיימות בישראל מאות רבות אחרות של משפחות נפגעי הטרור שעדיין אינן יודעות שהן צפויות להיות כאלה, שפני יקיריהן טרם הוקפו במסגרת שחורה, שמשוחררי עסקת שליט יטילו בהן חללים ומומים. אז כמובן תשתנה מגמת פניו של העדר והוא ישעט בכיוון ההפוך ויתקוף את נתניהו על המחיר המופרז ששילם לאש"ף/חמאס ומרעיהם.

בניגוד למשפחות אלה קיימות בישראל עשרות רבות אחרות של משפחות שכולות שטרם קיבלו את בשורת האיוב על היותן כאלה, שבניהן טרם נפלו במרדף אחרי משוחררי עסקת שליט. האם עדר החוגגים נתן את דעתו על הפגיעה בנכונותם של לוחמים לסכן את חייהם כדי לצוד מחבלים שישוחררו בעתיד, תמורת החטוף הבא? האם משמעות זו של העסקה המפוקפקת הובאה בחשבון?

בניגוד ללוחמי צה"ל וסוכני השב"כ שנכונותם לעשות את חובתם צפויה להיחלש, אצל המחבלים המוטיווציה צפויה דווקא להתעצם. דווקא ראש ממשלה שהוא אח שכול בעצמו, ושתפישתו המדינית בתחום הלוחמה בטרור הייתה נכונה עד כה, דווקא הוא מספק לאויב הן הוכחה שנשק הטרור יעיל ושהטרור משתלם והן תגבורת שלא תסולא בפז. מדובר בשגיאה נוספת של נתניהו, אחרי שגיאותיו הקודמות: נכונותו ל"פתרון" שתי המדינות והקפאת הבנייה היהודית בירושלים, ביהודה ובשומרון. האם לשם כך זכה באמונו של הרוב הדמוקרטי?

בניגוד לדעתם של מי שבימים כתיקונם מדברים גבוהה גבוהה על שלטון החוק עומד שמעון פרס - האיש שהרפתקנותו הביאה על ארץ ישראל את מלחמת אוסלו - לחתום על כתבי חנינה למאות הרוצחים ולשים בכך ללעג את מערכות המשפט ואכיפת החוק של מדינת ישראל. כצפוי, נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש והיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין - שותקים שתיקה רועמת לנוכח הפגיעה החמורה בשלטון החוק.

בניגוד לדעתם של מי שבימים כתיקונם חסים על כבודו של האויב ומגוננים על זכויות היתר של מחבליו ב"כלא" הישראלי, האם כבוד לאומי הוא מושג מובן מאליו רק כאשר מדובר באויב, אך לא כאשר מדובר בעם ישראל, שכבודו היה למרמס בכל עסקה מפוקפקת - שאינה אלא כניעה - ובכל שלב של ההידרדרות ב"תהליך השלום"?

פרט לשמחה הטבעית של גלעד שליט ומשפחתו - אם אכן השחרור יתממש - יש רק עוד פן חיובי אחד לעסקה: החלשתם של אבו מאזן ושל אש"ף, ארגון הטרור לשחרור פלשתין (כולה!), אחיו התאום של חמאס. מטרותיהם הסופיות של אבו מאזן ושל איסמעיל הנייה - זהות, ורק סגנונם שונה. אבו מאזן עוטף (לפעמים) את דבריו בשקרים ערבים לחיכם ולאוזנם של שמאלנינו, בעוד שאיסמעיל הנייה הגון וכן יותר ואומר בגלוי מה הם יעדיו. האם אין זה עדיף לשמוע את האמת ולהתייצב בפניה?

עסקת שליט אינה רק חייל שבוי תמורת למעלה מאלף מחבלים. בניגוד לסיסמאות ה"ערבות ההדדית", ההפך הוא הנכון: מדובר בחייל שבוי תמורת אזרחים וחיילים רבים שייפלו בעתיד מידי המשוחררים העכשוויים. גם מנקודת ראות זו העסקה איננה מוסרית.