"הבגידה", מאת הלן דנמור, בהוצאת פן
ידיעות אחרונות, הוא ספר שסוחף את הקורא אל מה שהיה הגיהינום הסובייטי בין השנים 1924 עד 1953, שנות שלטונו של יוזף סטאלין על רוסיה הגדולה וכל גרורותיה. הכתיבה הרכה, היפה והמושכת של הלן דנמור, סופרת בריטית בת 60, פורה ועטורת פרסים ספרותיים, הופכת את הקריאה לעונג, על-אף הסיפור המייסר של ד"ר אנדריי אלכסייב ורעייתו היהודייה אנה בלנינגרד של 1952.
"אתה מושעה באופן מידי מתפקידך עקב חקירה של אי-סדרים חמורים", נאמר בטלפון לרופא הילדים העובד בבית החולים. מכאן מתחיל מסע הייסורים הרשמי של הרופא הצעיר שמובל לחקירות ולבית כלא נוסח רוסיה הסובייטית. ד"ר אנדריי אלכסייב הוא אחד ממיליוני העצורים, הנשפטים, הנחקרים והמבלים שנים בבתי כלא שמעולם לא יחזרו מהם, חלקם נדונים למוות, אחרים לעבודות פרך וכל זה מתנהל לו בעולם מפלצתי של שליט כל-יכול ומשטר המתחרה בקלות באכזריות של המשטר הנאצי על כל שיטותיו.
ד"ר אנדריי מסתבך שלא ביוזמתו בטיפול בילד חולה של פקיד גבוה במשטר. פקיד גבוה אחד מני רבים, שניחן בדיוק בתכונות ההופכות אותו לאזרח בעל מעמד מועדף במדינה בה כל אזרח, מועמד, תמיד, בכל גיל ובכל מצב לחקירות, לרדיפות, לעלילות דם, להלשנות, למאסר ולמוות.
במקביל למקרה הפרטי, אחד מני רבים של ד"ר אנדריי, מתרחש בפראג (במציאות ההיסטורית ולא בעלילה הספרותית) משפט הראווה של הרופאים היהודים, שנאשמים בהיותם "סוכני האימפריאליזם האמריקני". שנה לאחר מכן נערך משפט ראווה נוסף ברוסיה, בו הואשמו תשעה רופאים יהודיים בקשירת קשר להמתת מנהיג ברית המועצות באמצעים רפואיים ועל-ידי הרעלה. במקביל באותה תקופה הואשמו יהודים אחרים בהאשמות שונות והשמועות אמרו כי בקרוב יגורשו יהודי רוסיה כולם מן המדינה. משפטי הראווה הופסקו בשנת 1953 עם מותו של סטאלין, ומייצגים את האווירה ששררה במדינה הזו עבור רוב אזרחיה, יהודים ולא-יהודים. מה שלא הסתיים עוד שנים ארוכות לאחר מכן, הוא שלטון האימים של שליטים שהתחלפו בארצות הגוש הסובייטי ושל אזרחים חסרי-זכויות.
העלילה שרוקמת הלן דנמור מתארת את חיי השגרה של זוג נשוי בשנות השלושים המאוחרות בחייו המגדל את אחיה של האישה. הגבר הוא כאמור רופא ילדים, ואנה אשתו, גננת בשירות המדינה, כמו בעלה הרופא, שאף הוא שכיר המדינה, כמו כולם במשטר הזה. החיים בלנינגרד, כמו בכל עיר תחת השלטון הזה, עטופים באימה, בפחד הקבוע, בחשדנות, בחרדה, בזמניות, בארעיות. כל אדם, כולל אותו פקיד גבוה שבנו הקטן חולה, לא בטוח בג'וב שלו, במעמדו, בחייו, במקום עבודתו. האימה והפחד מסתובבים בין דפי הספר כמו בחיי גיבוריו כמו נחש החי מתחת למיטה, מתחת לדשא או מתחת לערמת קש, ממתין לשעת כושר לנעוץ את הרעל בגוף האדם. האנשים, חלקם ממשיכים לאהוב ולדאוג זה לזה מתוך חוסר ביטחון וחוסר אונים, תוך געגועים לחיים "רגילים" שנראים כחלום שלא יושג לעולם.
