ניסיון חיסול השגריר הסעודי בוושינגטון הביא את יחסי אירן ארצות הברית לשפל חסר תקדים. אך הוא אינו מגיע בחלל ריק - פעולות מתגרות אחרות של אירן נגד ארצות הברית גברו בחודשים האחרונים. עובדה זו מעלה את הסבירות לעימות, ולו מוגבל, בין השתיים. בעירק נהרגו בחודשים האחרונים מספר רב של חיילים אמריקנים על-ידי מיליציות שיעיות הנתמכות על-ידי אירן. על-רקע החלטת הממשל להסיג את כלל הכוחות האמריקנים מעירק, מבקשות מליציות אלה ליצור דימוי של נסיגה אמריקנית תחת אש; דימוי כזה ישמש, קרוב לוודאי, את אירן לצרכי תעמולה, שתבליט את תפקידה המכריע ב"סילוקה" של ארצות הברית מן האזור.
במקביל, במפרץ הפרסי גברה ההתגרות של כוחות משמרות המהפיכה בכלי שיט וטיס של הצי החמישי; כמו-כן השיעים בצפון מזרח סעודיה, האזור העשיר ביותר בעולם בנפט, אחזו החודש לראשונה בנשק - לדברי הסעודים בהוראת אירן. רווחות גם הערכות כי אירן עלולה להתסיס את עולי הרגל הרבים שהיא שלחה למכה לרגל החג' שיחל בימים הקרובים. ובחזית הגרעין, שנדחקה מעט בשל האירועים במרחב הערבי, ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אמאנו, חושש מפני אפשרות כי אירן תגרש משטחה את פקחיו בתגובה לחשיפת חומר מרשיע אודותיה. על-רקע זה, ולאור הודעת הנשיא אובמה כי בכוונתו להוציא את חיילי ארצות הברית מעירק, שיגרו בכירים בממשל האמריקני, בהם סגן הנשיא, ביידן ושר ההגנה, פנטה, איומים מפורשים לאירן. מזכירת המדינה קלינטון הרחיקה לכת מעבר לכך. בהצהרה - למיטב ידיעתנו חסרת תקדים - היא פנתה ישירות לגורמי האופוזיציה באירן כי יבקשו סיוע בינלאומי, "כפי שעשו המורדים בלוב".
מדיניות זו של אירן אינה יכולה שלא לעורר תמיהה על-רקע ההערכות שמעמדה וכוחה הלכו ונחלשו בחודשים האחרונים. תרמו לכך בין השאר האירועים המתחוללים בסוריה. סוריה, בת בריתה המרכזית של אירן באזור, ניצבת בחודשים האחרונים בפני משבר פנימי חמור, העלול להתפתח לכדי מלחמת אזרחים עקובה מדם. אירן החוששת מערעור המערך האזורי אותו בנתה ניצבת מנגד מבלי שיש לה יכולת משמעותית לסייע בידי בת בריתה. לא מן הנמנע כי ההתרסה האירנית היא חלק ממהלך הרתעתי מחושב שנועד להדגים מה יהיה המחיר להפלת אסד, זאת על-רקע אפשרות של החמרת הצעדים הבינלאומיים כלפי סוריה. הפלת אסד עלולה להביא את אירן גם לבקש "לחסן" את המשטר בטהרן מפני פגיעה אפשרית ולהאיץ לשם כך את הפיתוח הגרעיני - "לרוץ לפצצה". במישור הבינלאומי הולך וגובר בידודה של אירן והסנקציות נגדה הולכות ומתהדקות. גם במישור הפנימי מתרבים הדיווחים על מחלוקות קשות בתוך ההנהגה האירנית, בין הנשיא
אחמדינג'אד לבין המנהיג העליון ח'אמנהאי, שהצהיר כי הוא עשוי לבטל את משרת הנשיא - איתות לנשיא לא לחרוג מסמכויותיו המוגבלות. בנוסף, ה"אביב הערבי", המוביל לנפילת משטרים והמקבל תמיכה בדרגות שונות של אינטנסיביות מהמערב, עלול להצית מחדש את אש המחאה באירן, למרות החמרת צעדי הפיקוח והדיכוי של המשטר נגד אזרחיו. בהקשר לפרויקט הגרעין, הערכות שונות מצביעות על כך שאירן נתקלת בקשיים בקידום פרויקט הגרעין שלה.
נראה כי מקורה של ההעזה האירנית נעוץ בהערכתה כי, לפחות בטווח הזמן הקרוב, לא יעז הנשיא אובמה להורות על פעולה צבאית נגד אירן, בשל כמה סיבות כלהלן:
א. החלטת הנשיא להוציא את כוחות ארצות הברית מעירק מצביעה בעליל על כיוון של "התקפלות" והעדר נכונות מצד ארצות הברית להיות מעורבת עוד בעימותים מלחמתיים.
ב. המשבר הכלכלי החמור בארצות הברית ובאירופה, העובדה שארצות הברית ניצבת בפתח שנת הבחירות לנשיאות - מגבילים את חופש התמרון האמריקני ואת יכולתה לשקול ברצינות אופציה צבאית נגד אירן.
ג. הצלחתה של האופציה הצבאית אינה מובטחת כלל ועיקר. בתום המבצע עלולה ארצות הברית להיווכח כי המשטר באירן נותר על-כנו וכי פרויקט הגרעין לא נפגע באורח משמעותי.
ד. למבצע צבאי באירן, גם מוגבל, עשויות להיות השלכות הרות גורל על המערכת האזורית והבינלאומית - מה שמביא, ככל הנראה, להעדיף סיכול חשאי.
ואכן התגובה הרפה באופן יחסי של האמריקנים מול צעדיה המתגרים של אירן מאוששת הערכות אירניות אלו ועלולה להוביל אותה להמשיך בצעדי ההתרסה שלה. עד כה, תגובת הממשל על ניסיון חיסול השגריר באה לביטוי בהידוק העיצומים על אירן, ובאיתותים כי ארצות הברית עשויה אף להקשות על חברות המוכרות תזקיקי נפט לאירן לעשות עסקים בארצות הברית ובכך למנוע את כניסת התזקיקים לאירן - פעולה שתגבה מאירן מחיר כבד, יתכן בלתי נסבל. כמו-כן ארצות הברית "הלבינה" חומר מודיעיני ובו עדויות מרשיעות על פעילות אירנית אסורה המשיקה לתחום הגרעיני הצבאי. חומר זה עשוי להיות כלול בדוח הבא של סבא"א ולהוות עילה נוספת להגברת הלחץ על אירן. בנוסף, רפובליקאים רבים דורשים כעת להחריף את התגובה כלפי אירן, וסגן הנשיא, ביידן, אף הצהיר כי ארצות הברית עשויה ללכת רחוק יותר וכי היא "לא מורידה שום אופציה מהשולחן". למרות זאת, נראה שלהערכת האירנים הסבירות שאיומים אלו יתורגמו למעשים נמוכה. כך או כך, שני הצדדים עשו כמה צעדים משמעותיים בחודשים האחרונים לקראת התנגשות אפשרית, גם אם מוגבלת בהיקפה.
האם אירן אינה מסתכנת בהערכה שגויה של האסטרטגיה האמריקנית? למרות "חוסר התיאבון" האמריקני לפתיחת "חזית" נוספת, צעדי ענישה אמריקנים משמעותיים מול אירן יכולים, בתנאים מסוימים, להיראות רלוונטיים יותר בוושינגטון. בממשל מודעים לכך שבעקבות הנסיגה תהיה עירק חשופה להשפעה אירנית גוברת. התפתחות סבירה זו מדאיגה מאוד לא רק את הממשל אלא גם מדינות רבות באזור, ובראשן סעודיה וירדן, וצריכה להדאיג גם את ישראל. בנסיבות אלה יש להניח כי יגברו הלחצים, במיוחד בקרב מדינות המפרץ, על וושינגטון להתמודד, גם צבאית, עם האתגר האירני. פינוי כוחות ארצות הברית בעירק יעניק "רוח גבית" לאירן אך גם ישחרר את ארצות הברית מפגיעה אירנית אפשרית בכוחותיה ויאפשר לה לאיים על אירן ביתר אמינות. מהלך אמריקני תקיף מול אירן ישרת את האינטרסים של ארצות הברית בהקשרים הבאים:
א. הוא יעמעם את דימוי החולשה שנצרב בתודעה הבינלאומית כי ארצות הברית למעשה "מתקפלת" מעירק ומאפגניסטן. ממילא, יהיה בו כדי לשקם את ההרתעה האמריקנית באזור ולהמחיש לבנות בריתה של ארצות הברית באזור כי וושינגטון לא זנחה אותן.
ב. עימות כזה עשוי להוביל את ההנהגה בישראל לזנוח, ולו לטווח קצר, את האופציה של פעולה צבאית ישראלית חד-צדדית נגד אירן.
ג. עימות עשוי לשפר את מעמדו של הנשיא אובמה (המעודד מההצלחה של נאט"ו בלוב), בדעת הקהל בארצות הברית, ולשפר את סיכוייו לנצח במאבק לנשיאות בבחירות הקרובות.
למרות שההתפתחויות המתוארות מהוות שפל חסר תקדים ביחסים בין אירן לארצות הברית, הערכתנו היא כי הסבירות להתנגשות, בוודאי כוללת, בין שני הצדדים נותרה נמוכה. ההנהגה האירנית מנהלת את מדיניותה, כדרכה, בצורה מדודה וזהירה. לעתים היא נראית כמי שמהלכת על סף תהום, אך בסופו של דבר, היא ידעה בעבר להימנע מ"לשבור את הכלים". בנסיבות אלה יש להניח כי ההתכתשות בין שני הצדדים לא תחרוג מאופייה הנוכחי, החשאי ברובו, לעבר עימות צבאי נרחב. עם זאת, עימות מוגבל עלול לפרוץ בשל אסקלציה בלתי מכוונת.
