היום התבשרנו כי המידע הכה-אלמנטרי, של הקניית מידע לנוסעים בתחבורה ציבורית, על מהלך מסלולי האוטובוסים הנעים ברחובות ערי ישראל, לא הושלם לפי התוכנית (בהתאם לחוק חדש). אי לכך, הנוסעים המשתמשים באוטובוסים או המעוניינים בשימוש בתחבורה הציבורית יגששו, כרגיל, באפלה וישאלו שוב זה את זה בתחנות ואת נהגי האוטובוס: "תגיד, אתה מגיע ליפו?".
32 שרים, 0 השקעה 32 שרי תחבורה כיהנו בממשלות ישראל מאז נוסדה המדינה. הממוצע לכהונה הוא שנה ושמונה חודשים. רוב השרים השתמשו בכהונה כתחנת ביניים לפני הג'וב הנחשק. התחבורה בישראל הייתה תמיד בן חורג מוזנח, אפשר להגיד בבטחה בן לא יוצלח ומפגר בהתפתחותו. רשימת השמות של שרי התחבורה היא כמעט כל המי ומי במנהיגים ההיסטוריים בישראל. רובם לא עשו כלום בענייני תחבורה והיו עסוקים בקידום מעמדם בתחום הביטחוני. מצב התחבורה של המדינה הקשישה בת ה-63 מייצג את ההשקעה האפסית שהשקיעו שרי התחבורה: דוד בן-גוריון,
שמעון פרס, מנחם בגין,
אריאל שרון,
צחי הנגבי, יוסף ספיר, עזר ויצמן ועוד רשימה ארוכה (עוד 25) ממיטב הפוליטיקאים המהוללים שלנו שחלקם נרשמו בהיסטוריה של המדינה.
מיסי ענק על מכוניות מכיוון שבמדינת ישראל משלמים על מכוניות מיסים ענקיים, נהגו לפרש את העובדה שאין אצלנו רכבות, שהאוטובוסים ברמה של תחילת המאה ה-20, שאולי לעולם לא תהיה בערי ישראל, רכבת תחתית (או קלה או מהירה שתסיע את ההמונים למקומות העבודה במהירות, בזול ובנוחיות) - בכוונתן של הממשלות (כל הממשלות) לגרום לאזרחים לקנות מכוניות כדי להרוויח את המס (גם מס על הדלק כמובן) לקופת המדינה. אם נכון הדבר או לא, יש עודף מכוניות בישראל והן הולכות ומתרבות משעה לשעה, באופן יחסי לכמות הכבישים בעיר ומחוץ לעיר. בין השאר, גורמות המכוניות לזיהום אוויר, לתאונות ולבזבוז משווע של דלק יקר. התחבורה הציבורית המיושנת, מתקדמת בכבישים בפקקים אינסופיים יחד עם המכוניות הפרטיות של אזרחים בעלי מכונית היוצאים לעבודה ומשחיתים, בוקר וערב, שעות ארוכות מחייהם בדרך לעבודה וממנה.
משתמשי הרכבת, אם אין להם מכונית שניתן להחנות באזור תחנת הרכבת, צריכים להגיע לרכבת באוטובוסים איטיים הנתקעים בפקקים. אדם הרוצה להגיע בתחבורה ציבורית ממקום אחד לשני בישראל, יבזבז יום שלם בתחנות אוטובוסים, בתחנות רכבת (שמאחרת), בשמש ובגשם, בנוחיות ברמה של ימי הביניים.
רכבות יעילות ומהירות בעולם בשום מדינה מערבית או מזרח-אירופית או באסיה, אין תחבורה כל-כך איטית, חסרה ומיושנת. בכל מדינה אירופית אפשר לצאת ברכבת המדויקת, הנוחה והמהירה לצפות במשחק כדורגל של הקבוצה שלך במרחק 800 או 1,000 ק"מ מהבית, להגיע למרכז העיר בה נערך המשחק ולחזור בלילה הביתה למרכז העיר ממנה יצאת (משם תגיע הביתה במהירות) ברכבת תחתית אם אתה גר בפראג, במוסקבה, בטוקיו, באבו דאבי, בפריס, בלונדון, בניו-יורק ובעוד מאות ערים גדולות וקטנות ברחבי העולם.
שר שלא מבין בתחבורה השר ישראל כ"ץ, איש ליכוד מוברג היטב, ממקורבי ראש הממשלה, קיבל את הג'וב החשוב והחיוני הזה לחיי האזרחים במדינה לא כי הוא מבין בתחבורה, ברכבות רגילות, בדרכים, ברכבות מהירות, בניהול, או סובל מדאגה כלשהי לקידום התחבורה הציבורית בישראל; הוא קיבל את הג'וב כמו שמקבלים ג'ובים המקורבים לשלטון ולראש הפירמידה. במהלך כהונתו בת השנתיים וחצי (זמן ארוך יותר מהממוצע של כהונות שרי התחבורה), התדרדרה
רכבת ישראל, הרכבות שובתות, לפעמים נשרפות, לעתים יורדות מהפסים, סכסוכים לרוב ושום התפתחות משמעותית לחיי האזרח.
מחיר כרטיס הרכבת מתל אביב לבת ים הוא 16 שקל לנסיעה בכיוון אחד, 32 שקל הלוך וחזור, כפול 25 ימי עבודה בחודש = 800 שקל לחודש!!! (שמונה מאות שקל לחודש!) מחירים לבעלי הון. האם רכבת לא אמורה להיות כלי תחבורה עממי, נוח, יעיל וזול? ועוד לא לקחנו בחשבון את מחיר הנסיעה מבית הנוסע אל תחנת הרכבת ובחזרה!
מפה אלמנטרית - קשיים גדולים מפה של מסלול נסיעה של אוטובוס היא דבר אלמנטרי בכל עיר בעולם בה קיימת תחבורה ציבורית. זה אומר כל עיר, חוץ מהג'ונגלים באפריקה. משהו הכי פשוט ברמה של גן חובה. בכל תחנה מפה פשוטה המסמנת את כל התחנות בהן עוצר האוטובוס במהלך הנסיעה וגם המסלול הנגדי. מפה זו נמצאת גם בתוך האוטובוס למי שהתבלבל או שינה את דעתו ורוצה לרדת במקום אחר. זהו מידע אלמנטרי, בסיסי. לא צריך להיות מדינת הייטק, לא פרס נובל, לא פרס וולף, לא מדעי האטמוספירה והיקום, לא פרופסורה. אמר אחד ה"בכירים" ב
משרד התחבורה: "נדרשה עבודת הכנה יסודית ומעמיקה שנמשכה חצי שנה, במהלכה נלמד אופן הצגת המידע בשלטי הכוונה בלונדון, בפריס ובחוף המערבי של ארה"ב". כאמור, משרד התחבורה לא הצליח להתגבר על המבצע הזה והשלטים לא מוכנים. יש מישהו שחושב שהכל בסדר במדינת ישראל? או אולי יש אנשים המקבלים משכורת מהכיס הציבורי מבלי שינפיקו עבודה בתמורה?
מה קרה בזמן כהונתו של השר הבלתי מוכשר ישראל כ"ץ?! המפות הלא מסובכות האלה לא יהיו מוכנות בתאריך המיועד, משום שעובדי משרד התחבורה לא הצליחו להתגבר על הקושי ביצירת המפות הכי פשוטות האלה. במקביל התפטר, לפני חודש, מנכ"ל משרד התחבורה אלוף דן הראל שהחזיק מעמד בתפקיד מתחתיו של השר ישראל כ"ץ בדיוק תשעה חודשים. אפשר להגיד בלי הגזמה שמנכ"ל המשרד ברח מהתפקיד ומהמשרד כל עוד נפשו בו והשאיר את משרד התחבורה הכושל בלי מנכ"ל. מחפשים מנכ"ל חדש... יש לכם מישהו רציני להציע?
למה שר לא צריך להיות מוכשר לתפקידו? למה הג'ובים המפלגתיים הם מעל לביקורת? למה בוחרים פה, לא פעם, נשיאים (זוכרים? יש אחד בדרך לכלא) ושרים לפי מפתח מפלגתי, ומתי תהיה לנו תחבורה ברמה של כל העולם באלף השני?
