"זה המקום הכי טוב לצלם ממנו", אמר העיתונאי לפוליטיקאי שעמד לידו "מפה נראה טוב את הצונאמי, אבל לא ניפגע ממנו". מה רבה הייתה אכזבתם כאשר הצונאמי לא הגיע, חודשים הם חיכו לו, התריעו בפניו, וכבר פינו עמודים בעיתון כדי להכניס צילומים עליו ולנתח את ההשלכות שלו. נו טוב, העמודים כבר ריקים, והבטחנו אסון ימי, אז הינה יש לנו הזדמנות, "גל חקיקה שדגל שחור מתנשא מעליו מציף את בית המחוקקים".
בוא ניכנס לפרופורציה, לא מדובר בחקיקה לא חוקתית כפי שהיא מוגדרת ע"י מספר חברי אופוזיציה וחבריהם הכתבים, וגם לא בהפיכת הדמוקרטיה שלנו לדיקטטורה "כפי שאנחנו ראינו שכבר קרה בהיסטוריה", כפי שמספרים לנו חברי כנסת אחרים. ייתכן שהמניעים לחקיקה אינם טהורים, שיכרון כוח, פחד, שהינו המניע הבעייתי ביותר לפעולות בכלל, והם גם מאופיינים לא פעם בפופוליזם ו "חוסר תבונה מדינית" כפי שניסח זאת יפה חבר הכנסת הימני האהוב ביותר על אנשי השמאל, יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, אבל אם ננסה להבין את תוכנם ומשמעותם מעבר לכותרות כלי התקשורת, ייתכן שהתמונה תתבהר מעט.
אין שינוי קריטריונים להוצאת דיבה
נתחיל מחוק לשון הרע. החוק "שיחסל את התקשורת, ישתיק את העיתונאים וימנע את
חופש הביטוי" הם רק מקצת התארים שקיבל על עצמו שלא בצדק תיקון החקיקה. על מה מדובר בעצם? מדובר על כך שבמקרה שבו כבר קבע בית המשפט שהוצאה דיבתו של אדם רעה ע"י כלי תקשורת, בשוגג או במזיד, לא ייאלץ
האדם להוכיח את הנזק, ועל עצם הדיבה יוטל העונש על האשם.
למען הסר ספק, לא מדובר פה על שינוי הקריטריונים להוצאת דיבה - הכשל הערכי או המקצועי שמביאים למצב של פגיעה בשמו הטוב של אדם נשארים זהים כפי שהיו תחת אותה ביקורת שיפוטית , הדבר היחיד שהשתנה הוא הצורך של האדם שנפגע לכמת לכדי מספר ולהוכיח את הפגיעה בו. תארו לכם שמחר נכתב בעיתון שבגדתם באדם אליו אתם נשואים, וזאת למרות שהדבר לא נכון, ונניח שבעקבות כך נפגעת מערכת היחסים בניכם, איך תוכיחו נזק, ויותר מכך, איך תכמתו אותו? החוק לא נועד להטיל מורא על הכתבים או מפיקי החדשות, אלא להוות כלי עזר בידי הנפגע. הדבר קיים אגב בחוקים רבים אחרים בניהם, לאחרונה, בחוק למניעת עישון במקומות ציבוריים.
החוק לייבוש ארגוני השמאל - בעל השלכות מפלות
"החוק לייבוש ארגוני השמאל", או בתיאורו האמיתי, החוק שמגביל את התרומות ממדינות זרות לארגונים פוליטיים ולארגוני זכויות אדם, הינו חוק ששנוי אף יותר במחלוקות, והשלכותיו כנראה תהיה משמעותיות. ראשית, אין ספק כי זהו חוק שנובע מרגשות שנעות בין פחד וחששות לרצון לנקמנות. אף שככל הנראה חברי הכנסת שחוקקו אותו לא הונעו מרגשות אלו, התמיכה הציבורית הרחבה בו נובעת גם נובעת בדיוק מאותן תחושות לב. תוצאותיו גם כן יורגשו בשטח, ארגונים רבים שמתקיימים מתרומות אלו יאלצו למצוא תורמים אלטרנטיביים, מהלך שללא ספק לא יצלח אצל כולן.
ברור לחלוטין גם שאף שהחוק במהותו לא מפלה, ויכול במידה שווה על ארגוני ימין כמו גם על ארגוני שמאל בפועל השלכותיו יהיו מפלות. ובכל זאת, לא מדובר בחוק לא חוקתי, וגם לא בכזה שיחסל את פעילות הארגונים. דרכים לעקוף אותו ימצאו, ותורמים נוספים יתגייסו. יתרון גדול בחוק דווקא לא ישפיע באופן ישיר על מדינת ישראל והוא בכך שייתכן שהמשאבים שהממשלות הזרות הורגלו להפנות לארגוני זכויות אדם בישראל יגיעו למדינות בהן זכויות אדם באמת נפגעות ברמה יומיומית, במידה ואלה יאפשרו זאת.
החוק יפגע בנו פוליטית בטווח הקצר, אך בהתחשב באירועים אחרים שקורים בשטח, ניסיונות הפלשתינים להכריז על מדינה חד-צדדית, המאבקים בעולם הערבי ופה ושם איזה סנסציה מדינית במסגרתה מוקלט בסתר נשיא מדינה אחרת קורא לראש הממשלה שלנו שקרן יעלו מספיק אבק כדי שהחוק הזה ישקע ויעלם בו. בטווח הארוך חוסר הפעילות של ארגונים כה רבים בצורה כל כך נרחבת בהחלט יכול להועיל לתדמית המדינה. צריך רק לקחת בחשבון כי כל אותם אנשים שעבדו באותם ארגונים יחפשו עכשיו עבודה במקומות אחרים, והשוק, הפרטי והציבורי עלול להיות מוצף באנשים שדעותיהם הפוליטיות לא בהכרח תואמות את אלו של מקבלי ההחלטות בקואליציה.
שינוי הכללים תוך כדי משחק
ולסיום, חוקי בית המשפט העליון, חוק גרוניס והחוק לשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים. אין ספק כי מדובר פה על שינוי הכללים תוך כדי המשחק, אך מאידך גם ברור לכולם כי מראש כללי המשחק לא היו הוגנים. בית המשפט העליון היום לא מייצג את האוכלוסיה כפי שראוי שהוא ייצג. בית המשפט בבסיסו הוא גוף שלא פועל בצורה דמוקרטית, חבריו לא נבחרים ע"י הציבור, ובכל זאת הם יכולים לקבל החלטות שמשפיעים על כולנו, וזאת ללא ביקורת ציבורית של ממש, ובמוחלטות מושלמת. לחוק הראשון, חוק גרוניס, אין שום משמעות מהותית והוא טכני בלבד, שינוי הגבלת היתרה הנדרשת לכהונה של שופט עליון על-מנת שהוא יוכל להיות ממונה לנשיא בית הדין.
גרוניס לא ימונה בזכות תיקן החוק, אלא הוא ימונה על-אף החוק כפי שהוא היום, אשר יוצר פער של חודשים ספורים בלבד בין מספר הימים שנדרש למספר הימים שקיימים ביתרת השירות של כבוד השופט. החוק לשינוי הרכב הוועדה, גם הוא לא מגביר את כוחם של חברי כנסת ובטח לא של כאלה מהקואליציה. לא מוסיפים לוועדה נציג ממשלה או נציג מפלגת השלטון, אלא בסך-הכל מדובר פה על הסדרה של נציגו של לשכת עורכי הדין.
לא צריך להיתמם, השינוי בהרכב הוועדה למינוי שופטים מגיע דווקא עכשיו על-רקע של בחירת שופט ספציפי, וחוק לשון הרע מגיע על-רקע ההרגשה של חברי הקואליציה שכלי התקשורת בארץ ביקורתיים מידי כלפיהם, וגם חוק ייבוש עמותות השמאל בוודאי לא היה עובר בקואליציה הנוכחית במידה ודווקא ארגוני הימין הם אלו שהיו רגילים לקבל תרומות מחו"ל, אך לכל היותר מדובר פה על אדווה שנובעת מרוח קלילה שיכולה לשנות את כיוונה בכל רגע נתון.
