יעקב ליצמן - נכשלת

אדוני סגן שר הבריאות שלום, אני אדם חולה במחלה כרונית הנזקק למעקב רפואי בבית חולים ואני מוטרד. אני חרד למצבי הרפואי, אני מודאג שלא יהיה לי מענה בשעת הצורך בבית החולים בו אני מטופל. אף אם יהיה מענה, אני חושש שהרופא המטפל בי יהיה כה מושפל שיעשה את המוטל עליו ותו לא. כשאני כותב תו לא אני מתכוון שהיחס והטיפול לא יהיו כתמול שלשום.

בחודש ספטמבר 2011 כתבתי מאמר בשם "הסופר-טנקר של ליצמן" ובאוקטובר שנה זו מאמר נוסף - "מערכת הבריאות - לאן?" ובשניהם תהיתי על כוונותיך וכוונות אנשי משרדך. ניכר שלא הקשבת, אך יותר מכל ניכרת יהירותך. אולי מקומך בוועדת הכספים, לבטח לא במשרד הבריאות. אני בניגוד לרבים איני חושב שאתה ליצן. אתה פשוט לא מבין, לא קשוב, איבדת את אמון הרופאים כמו מנכ"ל משרדך.

במילים פשוטות, אדוני, נכשלת. אין ברירה לראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, אלא למנות במקומך ובמקום מנכ"ל משרדך מגשר. לו היית קשוב מעט יותר, לו היית חפץ בפתרון אמיתי ובראייה עתידית לבריאותי כמו גם לבריאותם של תושבי מדינת ישראל, לא היית נגרר לפרובוקציות משפטיות. אבל אינך שונה בהתנהלותך מחברי הקואליציה. הנה גם ח"כ רוברט אילטוב שכח, כך משתמע, שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית, ושתפקידה של האופוזיציה להיות שומר הסף. "מול כח יש עוד כח", אמר בראיון ברשת ב', "באנו למשול ונמשיך בדרכנו". רוברט, זאת לא הדרך, גם לא בערך (מתוך רוברט של להקת מוסקבה). אדוני סגן שר הבריאות, זאת אינה הדרך. רק אתמול רצית לייבא רופאים מחו"ל, בראיונות בתקשורת אתה מנסה לכפר על טעויותיך וכישלונך בניהול המשבר ובפתרון עתיד מערכת הבריאות. מדוע לא הקמת ועדה? נרדמת - נכשלת, שכחת שתפקידך לדאוג למערכת הבריאות ולא ליישום תוכניות פקידי האוצר.

בשיחה מוקלטת בין מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' גמזו, לבין ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, שהודלפה לתקשורת אמר ביבי שאפשר להביא רופאים מהודו, כי העולם גלובלי. למנכ"ל משרד הבריאות אמירות קשות כלפי בכירי האוצר, ופה הבעיה שלו - מצד אחד רופא ומצד שני מצפים ממנו להיות פוליטי ולייצג את האוצר(?).

הממשלה בראשות בנימין נתניהו מתנהלת כאילו אין להביע דעה שאינה מתיישרת עם מדיניותם. כך במילים בוטות סולקה ח"כ זהבה גלאון מישיבת ועדת החוקה ע"י יו"ר הוועדה, ח"כ דוד רותם - "אפילו לא בהמה", הכחיש וחזר בו. לתלונה שהוגשה ליו"ר הכנסת ולהשערה שיתכן והיועץ המשפטי יחקור אותו בנדון הוסיף שלא ייתן לו להיכנס לחדרו.

פרופ' זהר שביט, ראש התוכנית לתואר השני במחקר תרבות הילד והנוער, אוניברסיטת תל אביב כתבה השבוע מאמר שנושאו הפיכת מידע לידע או חשיבותם של מדעי הרוח בשוק העסקי המודרני ולהלן עיקריו: אנשי העסקים, שגילו לאחרונה את מדעי הרוח, הבינו שיש לבחון מחדש את האמירה: "אם אי-אפשר לחשב את זה, זה לא נחשב". וכדברי פרופ' שביט: "אם זה לא חושב, זה לא נחשב".

מכל תחומי הדעת אין כמו מדעי הרוח להקנות את היכולת להפוך מידע לידע. לימודי ספרות, היסטוריה או פילוסופיה מפתחים את הספקנות ואת הדמיון היצירתי, כלים שבלעדיהם הידע נשאר מוגבל וקפוא. אנחנו חיים בעידן שיש בו לכאורה נגישות עצומה למידע וכל הרוצה יכול להשיג כל עובדה וכל נתון בהקשת תו אחד בלבד על המקלדת. דווקא בעידן הזה, עידן הנגישות, הופכת היכולת לברור את המידע, להבין אותו ולנתח אותו לחיונית במיוחד.

בדיון העתיק על חשיבותם של מדעי הרוח מציינים בדרך כלל את חשיבותם הרבה בהנחלת ובשימור הנכסים הרוחניים של עם, של חברה ושל קהילה. אין ספק שלמדעי הרוח תרומה חיונית במישורים אלה, במיוחד בעידן הגלובלי של המאה העשרים ואחת, שבו מתחדד הרצון לשמור על המבדל ועל השונה. ואולם, למדעי הרוח תפקיד חשוב לא פחות בפיתוח חשיבה חדשנית, יצירתית, ביקורתית וקוראת תגר, זו שמבטיחה את חיוניותם של כל המדעים ושומרת עליהם מפני שביעות רצון עצמית ומפני התנוונות.

כבוגר מדעי הרוח אני מתחבר לדבריה של פרופ' שביט במלואם וסבור שראוי שנדע להפוך את המידע הרב הזמין והנגיש לידע, וכך נשכיל להיעזר בו, ללמוד, להנחיל, לברור מילים.

מותר לא לדעת הכל, אבל זו בושה להיות במקום בו הידע אינו מנת חלקך מכיוון שלא השכלת להשתמש במידע.