פגישה המעלה צחנה

ביום 30.6.04 פרסמתי ידיעה בעיתון מעריב. ידיעה מורחבת יותר אותה גם עידכנתי פרסמתי כאן באתר [ראו קישור]. בעקבות הידיעה, שעסקה בפגישה שהתקיימה בביתו של יו"ר סיעת הליכוד, ח"כ גדעון סער, בהשתתפות שר המשפטים יוסף (טומי) לפיד, שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל, העיתונאית שלי יחימוביץ ובני זוגם של המשתתפים, פתח לפיד בהתקפה פרועה: הוא התראיין לכמה מכלי התקשורת האלקטרוניים, השמיץ אותי אישית והאשים את הח"מ ואת מעריב בפרסום ידיעה משוללת יסוד מתחילתה ועד סופה. בעקבות דבריו/התקפותיו של לפיד, המהומות שהקים, פנייתו אל עורך מעריב, אמנון דנקנר, ופניית ח"כ גדעון סער, מפרסם עיתון מעריב הודעה חריגה (1.7.04), הן בתוכנה והן בהיקפה. על-כך אני מבקש להודיע זאת:

- ההודעה במעריב אינה מטעמי ואינה על דעתי.

- ביקשתי לפרסם בשמי ידיעה שבה יובאו טענות השר לפיד וח"כ סער. כמו כן ביקשתי, מיוזמתי, לפרסם בשמי את הדברים הבאים (ציטוט):

יואב יצחק מתקן טעות:

"ברשימה כאן במעריב פרסמתי טעות: הפגישה האמורה התקיימה ארבעה ימים לפני שפרסם היועמ"ש את החלטתו המנומקת בפרשת האי היווני. אי לכך, מובן כי הפגישה בה השתתפו ארבעת האישים הנ"ל - בעת שאומנם היה ידוע ברבים שבוע קודם לכן על ההחלטה שעומד היועמ"ש לפרסם - לא היתה פגישת תדרוך על דבריו של היועמ"ש מני מזוז, אותם הטיח בארבל מאוחר יותר, ביום שהכריז רשמית על סגירת התיק בפרשת האי היווני. אני מתנצל בפני משתתפי הפגישה על הטעות הזו".

הנוסח הנ"ל, שנועד להעמיד דברים במקומם באשר ללוח הזמנים בלבד, לא פורסם במעריב. במקום זאת פורסם נוסח, המעניק, באופן גורף, חותם של כשרות לאותה פגישה, המעלה צחנה.

- איני חוזר בי מביקורתי כנגד עצם קיום הפגישה, במועד שנערכה, שבה השתתפו הארבעה (כולל ארבל). חשיפת הפגישה ברבים הינה חובה עיתונאית, במיוחד נוכח תפקידם של המשתתפים ב"כוח ארבל", בחודשים האחרונים: בניגוד לחובתו כלפי הציבור, השר לפיד חיפה על ארבל, הן בוועדה לבחירת שופטים, הן בכנסת, והן פומבית, ומנע דיון ענייני ורציני לשם בירור מעשיה המושחתים. לפיד מנע לאחר מכן דיון ענייני בפרקליטות בדבר המעשים שמייחס היועמ"ש מזוז לארבל ("תפירת תיק" לשרון); ח"כ סער, שהיה בעבר עוזרה של ארבל, הגן פומבית על ארבל קודם למינויה לבית המשפט העליון, תקף את מי שעסק בחשיפת מעשיה, וגם לאחר שאמר היועמ"ש מזוז את דברו יצא סער להגנתה; העיתונאית יחימוביץ תקפה את מי שביקשו לחשוף את מעשיה של ארבל. זכור במיוחד אופן טיפולה בשרה לימור לבנת ערב התכנסות הוועדה (לבנת אישרה כי אכן ארבל פנתה אליה בבקשה לסדר ג'וב של דירקטור לבעלה, אורי ארבל), וכן הטור החריף שהקדישה לפרשת האי היווני ביום 18.6.04 (אחרי הפגישה בחברת ארבל), שבו הפכה את ארבל לכוהנת הגדולה, כביכול, הלוחמת בשחיתות, ואת מזוז - ליועמ"ש שנותן ידו, כביכול, במודע, לפריחה ושגשוג הפשע בישראל עצם זאת שהחליט שלא להעמיד לדין את שרון;

- הפגישה הנ"ל, גם אם מה שעשו בה המשתתפים, כדברי לפיד, זה לשתות יין ולאכול ספגטי, הינה פגישה המדיפה ריח רע. עובדה היא כי פורום זה לא התכנס קודם לכן. מי שמכיר את הנפשות הפועלות ואת אופן התנהלותן, רשאי לכנות זאת כפגישת-תדרוך וגם כפגישת-גיבוש, גם אם לא נאמרה מילה אחת בנושא פרשת האי היווני. הטיעון של לפיד-ארבל-סער-יחימוביץ כי מדובר בפגישה חברתית חגיגית ולגיטימית לכבוד מינויה של ארבל לבית המשפט העליון, בלא קשר לאירועי התקופה (לרבות החשיפות בעניינה של ארבל, ופרשת האי היווני), אינו ראוי לדעתי לאמון. אחרי הכל, ארבל חרשה על גבו של שרון. כך הגיעה לעליון, ולכן אין לנתק את נסיבות מינויה והצלחתו של לפיד למנותה ("עשינו זאת"), מהפגישה-סעודה שערכו לכבודה השלושה יחד עם בני זוגם. הניסיון המוזר של לפיד לשחק בשני המקומות - מצד אחד הודיע על תמיכתו במזוז שהחליט לסגור את התיק, ומצד שני הוא נותן במעשיו גושפנקא וחותם של כשרות להמלצת ארבל נגד שרון - לא ייצלח;

- טוען לפיד כי הפגישה לא היתה חשאית ולא הוסתרה. אלא שגם טענה זו יש לדחות, הן נוכח זהות המשתתפים בה, הן נוכח עיתוי הפגישה, ובמיוחד נוכח התנהגותו של המארח, ח"כ גדעון סער, שדחה בתוקף את פנייתי אליו לקבל את תגובתו. סער חזר שוב ושוב ואמר, כי אינו מוכן להתייחס "לעניין"; יחימוביץ אמרה בתגובה ערב פרסום הידיעה: "במסגרת עבודתי אני נפגשת עם בכירים בפוליטיקה, בכלכלה במשפט ובצבא, ואין לי שום כוונה לדווח על הפגישות האלה, בוודאי לא על תוכנן". הנה כי כן: יחימוביץ, שאת עבודתה אני מעריך, דיברה על פגישה במסגרת עבודתה (העיתונאית, כמובן) ולא בפגישה על-רקע חברתי.

- הפגישה ביום 11.6.04 היתה אומנם ארבעה ימים לפני פרסום דוח מזוז בפרשת האי היווני. אך באותה עת היה ידוע ברבים, ודבר זה פורסם במרבית כלי התקשורת, כי מזוז החליט לסגור את תיק החקירה נגד ראש הממשלה אריאל שרון ובנו גלעד. זה היה הנושא שעל סדר היום הציבורי, ונושא זה העסיק, קרוב לוודאי, גם את משתתפי הפגישה. לפיד מבקש שנאמין לו, שבכל אותה פגישה-ארוחה לא נאמרה ולו מילה אחת בנושא זה. אני לא מאמין, במיוחד לא נוכח המידע שהובא לידיעתי, ועקב כזביו של לפיד בעניינים הנוגעים לארבל. מי תמים שמאמין ללפיד עושה זאת על אחריותו שלו;

- לפיד ניצל לרעה את הידיעה שפורסמה במעריב, וביקש למוטט את אמינותי ואת אמינות מעריב בכל הקשור לחשיפות שלנו הנוגעות לארבל. אני דוחה בבוז את דבריו והשמצותיו של לפיד בנושא זה. אני משוכנע שהציבור יודע להבחין בין טוב לרע, ובין כזבן-סדרתי כמו לפיד, לבין מי שטעה (כמוני) בפרט מסוים ומפרסם תיקון.

- לפיד קנה לעצמו שם רע תוך זמן קצר יחסית: אצל רבים הוא נחשב לשר המשפטים הגרוע בתולדות מדינת ישראל; כמי שמחפה על פרקליטה שביצעה מעשים פליליים לכאורה; כמי ששידרג את מעמדה לכהונת שופטת בבית המשפט העליון, מבלי לעמוד על ביצוע בדיקה עניינית ויסודית של הטענות נגדה; וכשר משפטים הראשון במדינת ישראל, שמעשיו והצהרותיו מעלים חשש שמא מדובר בגזען מסוג חדש: שונא מזרחים, חרדים ודתיים; וגם דוחה חלשים, שאינם נמנים עם אצולת מצביעי שינוי. לכן הוא אינו ראוי לאמון.