בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
חופש הביטוי, בורות ודמגוגיה
|
מזה ימים אחדים אני עוקב בהשתאות אחרי השיח הציבורי הער בנושא התיקון המוצע לחוק איסור לשון הרע. בהשתאות למה? כי אין גבול למידת אי-ידיעת הדין, שלא לומר בורות, מצד אחד, ולמידת הדמגוגיה, מצד שני, שתי מידות בהן לוקים המתווכחים משני עברי המתרס, הן מציעי התיקון ומצדדיהם והן המתנגדים מקרב אנשי התקשורת והנוהים אחריהם
|
מאיר שטרית. סיבוב שני לתיקון [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
בית המשפט יכול לקבוע את הפיצוי בשל הנזקים הכלליים לפי התשתית העובדתית הכוללת שהונחה בפניו, כלומר לפי מהות הדיבה וחומרתה, נסיבות הפרסום, מעמדו של הנפגע ועוד שיקולים רבים אחרים המלמדים על חומרת - או קולת - הפגיעה ונסיבותיה, או על סיבות אחרות להגדלת סכום הפיצוי או להקטנתו | |
|
|
|
|
|
חמש הערות - הליקויים
|
איתמר לוין
|
בעקבות האישור הראשוני של התיקון לחוק לשון הרע: מהי הסכנה האמיתית שבתיקון * איזה תרגיל עשו מגישי ההצעה * מדוע מה שלא נאמר בהצעה הוא הדבר החשוב ביותר * האם התקשורת באמת נרדפת על לא עוול בכפה * ומה יעשה בג"ץ כאשר הסוגייה תונח לפתחו
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
לפני יותר מעשור שנים הציע ח"כ מאיר שטרית לתקן את חוק איסור לשון הרע לטובת הנפגעים מפרסומי דיבות וכדי להרתיע את מפרסמי לשון הרע. תמציתו של התיקון הייתה קביעת הוראה חדשה, לפיה יהא הנפגע זכאי לקבל פיצוי בגובה שלא יעלה על 50,000 שקל אף בלא הוכחת נזק (ואם נעשה הפרסום בזדון - 100,000 שקל). למרבה האירוניה, הצעה זו נבעה מאי-הכרת דיני לשון הרע, פשוטו כמשמעו, ועלולה היתה, אלמלא עמד בית המשפט העליון בפרץ, להביא לתוצאה הפוכה מזו שאליה התכוונו המציע והכנסת שקיבלה את ההצעה ובשנת 1998 תיקנה את החוק בהתאם. וכל-כך למה? לפי הדין, שמעולם לא היה שנוי במחלוקת, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים, ללא כל הגבלה על סכום הפיצוי, בשל הנזקים הכלליים הנגרמים לנפגע מפרסום לשון הרע. נזק כללי משמעותו נזק שלא ניתן למסור עליו פרטים מדויקים ולא ניתן לכמתו, כגון כאב, סבל, תחושת עלבון, השפלה, לעג ובוז מצד הבריות, התרחקותם של אנשים מן הנפגע שהושמץ, וכל כיוצא באלה. נזק כללי הוא היפוכו של נזק מיוחד או נזק ממון, כגון הפסד פרנסה כתוצאה מכך שלקוחות חדלו לקנות בבית-העסק שפורסם על בעליו בשקר כי נוהג הוא למכור סחורה פגומה. הנזק המיוחד אינו עניין להשערה אלא יש למסור עליו פרטים מלאים ולהוכיחו באותות ובמופתים ובית המשפט נדרש לחשבו על-פי הנתונים הממשיים שהוכחו לפניו. לעומת זאת, הפיצוי בגין הנזקים הכלליים נקבע על-ידי בית המשפט לפי הערכה כללית, בהתאם לתחושת הצדק של בית המשפט, ועל כן גובהו גם משתנה, לעתים באופן קיצוני, ממדינה למדינה ומתקופה לתקופה. בהערכת הפיצוי בשל הנזקים הכלליים יכול בית המשפט להיעזר בעדות הנפגע עצמו על העלבון והסבל שחווה ובעדותם של אחרים היכולים להעיד מה עבר על הנפגע בשל פרסום לשון הרע עליו. אך אין הכרח בעדויות אלה. בית המשפט יכול לקבוע את הפיצוי בשל הנזקים הכלליים לפי התשתית העובדתית הכוללת שהונחה בפניו, כלומר לפי מהות הדיבה וחומרתה, נסיבות הפרסום, מעמדו של הנפגע ועוד שיקולים רבים אחרים המלמדים על חומרת - או קולת - הפגיעה ונסיבותיה, או על סיבות אחרות להגדלת סכום הפיצוי או להקטנתו. אות מתה נחזור עתה אל העיקר: בית המשפט אינו מוגבל בסכום הפיצויים הכלליים שהוא רשאי לפסוק. נמצא שלכאורה השיג התיקון של ח"כ מאיר שטרית משנת 1998 תוצאה הפוכה מכוונת יוזמו, שכן הוא הגביל את סמכות בתי-המשפט לפסוק פיצויים כלליים עד לסכום של 50,000 שקל או 100,000 שקל, לפי המקרה, בלבד, שעה שבפועל הם פסקו לפני התיקון סכומים גבוהים מאלה בהרבה כפיצויי נזק כללי. ואכן, היו בתי-משפט שהחליטו כי סמכותם הוגבלה כלשון התיקון לחוק. תוצאה זו הייתה הרסנית לנפגעי לשון הרע, שכן תביעת דיבה שבה מוכח נזק מיוחד היא תופעה נדירה ביותר. ברובן ככולן של תביעות הדיבה לא ניתן להוכיח נזק מיוחד והתביעה היא לפיצוי הנזקים הכלליים. רק במאמץ רב עלה בידי לשכנע את בית המשפט העליון, בעניין תביעת הדיבה הידועה של שרנסקי נגד נודלמן, לתת לתיקון החוק "פרשנות יצירתית", שלא לומר מתחכמת, שעיקרה אותו למעשה מכל תוכן ומנעה את תוצאתו ההרסנית. בית המשפט העליון קיבל את טענתי ופסק שהתיקון לחוק יחול רק מקום שאין בפני בית המשפט נתונים כלשהם אפילו באשר לנזק הכללי שנגרם - ואילו בכל מקרה שיש בפניו נתונים כאלה אין הוא מוגבל בסכום הפיצויים שהוא רשאי לפסוק בגין הנזק הכללי. כך הפך התיקון לחוק לאות מתה והוסרה פגיעתו הרעה בנפגעי לשון הרע (עליהם הוא ביקש להגן...), שכן קשה לתאר מקרה שבו לא יהיו בפני בית המשפט נתונים באשר לנזק הכללי שנגרם - הרי לשון הרע שפורסמה, היא עצמה כבר מעידה על הפגיעה, העלבון וההשפלה שנגרמו לתובע, ומה גם שברובם ככולם של המקרים התובע גם יעיד על כך.
|
והנה, אחרי כל אלה באים המציעים, ובתוכם ח"כ מאיר שטרית, ומציעים עתה תיקון שני, לפיו יועלה הסכום המירבי של 50,000 שקל ל-300,000 שקל או ל-500,000 שקל ללא צורך בהוכחת נזק (ולכפל הסכומים במקרה של זדון ואף לפי חמישה במקרה של סירוב לפרסם את תגובת הנפגע). לפי ההצעה החדשה, נוסח התיקון הראשון יישאר בעינו, זולת שינוי הסכומים המירביים כאמור. על כך פרצה הסערה. אך מובן הוא שאין זו אלא "סערה בכוס מים", שכן התיקון המוצע משאיר בעינה את ההלכה שנפסקה בפרשת שרנסקי נגד נודלמן וגם תיקון זה (אם יתקבל) כקודמו לא יהא אפוא אלא בבחינת אות מתה ולא ישפיע על סמכותו של בית המשפט, לכאן או לכאן, לפסוק פיצוי, ללא הגבלת סכומו, בגין הנזקים הכלליים. לכל היותר הוא ישמש, אולי, כאיתות מצד המחוקק לבתי המשפט שמן הראוי לפסוק פיצוי ממשי בתביעות לשון הרע, אלא שבתי המשפט אינם זקוקים לאיתות זה, שכן כבר מזמן הם קבעו שיש להעלות את רף הפיצויים בתביעות דיבה, בעיקר נגד כלי תקשורת המפיקים רווחים מסחריים מפרסומי הדיבה, פרסומים המעלים את תפוצתם.
|
|
|
|
|
חבל שמציעי התיקון לא בחרו דרך יעילה באמת להגן על נפגעי לשון הרע. המציאות היא שרק במקרים נדירים מגישים הנפגעים תביעות דיבה, פחות ממקרה אחד מתוך אלף מקרים הראויים לתביעה | |
|
|
|
ומכאן לבורות ולדמגוגיה. אם מציעי התיקון ומצדדיהם טרם למדו עד היום את הדין ואת מה שאירע לתיקון הראשון, שמשמעותם היא שאין לתיקון המוצע כל משמעות מעשית - הרי הם פועלים מתוך בורות. אם יודעים הם את הדין ולמרות זאת מציעים את התיקון או מצדדים בו - הרי אין זו אלא דמגוגיה שכוונתה לשכנע את הציבור, שבחלקו הנכבד אינו אוהד את כלי התקשורת, כי הממשלה מגינה על נפגעי לשון הרע ותבוא חשבון עם התקשורת, שעה שלאמיתו של דבר התיקון הוא חסר כל משמעות מעשית. אם כך ואם כך, אין זו מחמאה למציעי התיקון ולתומכיהם. חבל שמציעי התיקון לא בחרו דרך יעילה באמת להגן על נפגעי לשון הרע. המציאות היא שרק במקרים נדירים מגישים הנפגעים תביעות דיבה, פחות ממקרה אחד מתוך אלף מקרים הראויים לתביעה. הסיבה לכך היא שגם על הנפגע הצודק בריבו לעבור דרך חתחתים ארוכה של הליכים משפטיים, בהם ממשיכים להכפישו, ואף כשהוא זוכה סוף-סוף בפסק דין לטובתו, הפיצויים הנפסקים לו אינם מכסים אפילו את הוצאות המשפט שנגרמו לו בפועל. אם מציעי התיקון רוצים באמת להגן על נפגעי לשון הרע, מוטב שימירו את הצעת התיקון בהצעה על-פיה יהא חייב בית המשפט לפסוק לנפגע שזכה בדינו את מלוא הוצאותיו המשפטיות בפועל, אלא אם יש טעמים מיוחדים לשלול ממנו הוצאות אלה או חלקן.
|
כלי התקשורת - נגד הממשלה?
|
|
אשר לכלי התקשורת והנוהים אחריהם, אם מתוך בורות ואי-לימוד הדין אחזה בהם בהלה רבתי עד שהקימו קול זעקה רמה מקצה הארץ ועד קצה, למרות שבפועל אין בתיקון המוצע כדי לשנות במאומה את המצב המשפטי - הרי אולי יש גם בכך כדי לחזק את אלה הטוענים שדרכם של כלי התקשורת לפרסם דברים מבלי לבודקם תחילה כיאות. ואם בידיעת הדין פתחו כלי התקשורת ותומכיהם בהתקפה הרעשנית נגד התיקון המוצע, בשם חופש הביטוי כביכול, הרי אין זו אלא דמגוגיה שמטרתה לעורר את דעת הקהל נגד הממשלה, כאילו מתנכלת היא לחופש הביטוי, שעה שלטוענים כך יש מניעים אחרים להתקפתם עליה. אם כך ואם כך, לא על דרך זו תהא תהילתם, לא של כלי התקשורת ולא של אלה התומכים בצדק בחופש הביטוי ומבקשים להגן עליו.
|
|
|
|
|
ראוי להדגיש ולהבליט את חשיבותו של חופש הביטוי, לחנך את הכל לשמור עליו ולכבדו, ולעמוד על המשמר כדי למנוע כל פגיעה אמיתית בו | |
|
|
|
לשלמות התמונה יצוין שהתיקון המוצע כולל גם הוראה המחייבת לפרסם את תגובת הנפגע במלואה. הוראה זו רצויה היא, אך יש לתקן את נוסחה הגורף ולקבוע שאורך התגובה יהא סביר בנסיבות העניין ולא יהא בו משום פרסום לשון הרע על אחרים. כשלעצמי, איני סבור שיש היום בישראל סכנה מוחשית ל חופש הביטוי. אין זה אומר שאפשר לקבל כדבר המובן מאליו שאף פעם בעתיד לא תהא סכנה כזאת. מבחינה זאת ראוי תמיד להדגיש ולהבליט את חשיבותו של חופש הביטוי, לחנך את הכל לשמור עליו ולכבדו, ולעמוד על המשמר כדי למנוע כל פגיעה אמיתית בו. אך אל לנו לראות צל הרים כהרים. חקיקת הכנסת ופסיקת בתי-המשפט הגנו עד כה בהצלחה רבה על חופש הביטוי. ניתן אף לומר כי לא מעטים המקרים שבהם הוקרבו ערכים חשובים לא פחות למען הבטחת חופש הביטוי. אינני בטוח שחוק איסור לשון הרע, ובייחוד דרך יישומו על-ידי בתי-המשפט, לא נתנו משקל מופרז לחופש הביטוי לעומת השמירה על שמו הטוב של האדם. ככלות הכל, "טוב שם משמן טוב". לרובנו יקר השם הטוב מן הקניין החומרי. כך גם במסורת ישראל מקדמת דנא. והנה, בעוד החוק מקדש את הקניין הפרטי ומגן עליו כמעט באופן מוחלט מפני פגיעתו של הזולת, ואף פגיעה בקניין שנעשתה בטעות או בתום-לב מזכה את בעליו לפיצוי מלא, לא כך נוהג חוק איסור לשון הרע, ולא כך נוהגים בתי-המשפט, בשם הטוב. לפי חוק איסור לשון הרע רבים מאוד הם המקרים בהם אין הנפגע מלשון הרע זכאי לפיצוי כלשהו בגין פגיעה שנעשתה בתום-לב (ולעתים אף בהיעדר תום-לב), וזאת משום ההגנה הניתנת לחופש הביטוי ולזכות הציבור לדעת. משכך, מן הראוי להקפיד מאוד עם המפרסמים שיעמדו לפחות בדרישת תום-הלב במלואה. זו משמעותה, בין היתר, בדיקה יסודית של העובדות בטרם הפרסום, קבלת תגובתו של מי שעלול להיפגע מן הפרסום, אי-שימוש בלשון בוטה ופוגענית שלא לצורך והימנעות מלתאר ספקולציות בלתי מוכחות כעובדות של ממש, גם כשהתחרות בין כלי התקשורת והרייטינג המקודש מפתים לנהוג אחרת. אם כך ינהגו כלי התקשורת - וזהו המינימום המתחייב מן הצורך להגן על שמו הטוב ועל כבודו של האדם, וכאמור אף זו הגנה פחותה בהרבה מן ההגנה הניתנת לרכושו החומרי של האדם - אל להם לחשוש מתביעות לשון הרע.
|
|
תאריך:
|
22/11/2011
|
|
|
עודכן:
|
22/11/2011
|
|
עו"ד דן אבי יצחק
|
חופש הביטוי, בורות ודמגוגיה
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
קורא בעיון
|
22/11/11 14:13
|
|
2
|
|
איש עצוב
|
22/11/11 14:50
|
|
|
|
משפטן
|
22/11/11 17:38
|
|
|
|
איש עצוב
|
22/11/11 22:44
|
|
3
|
|
אורי רעננה
|
22/11/11 14:51
|
|
|
|
משפטן
|
22/11/11 16:37
|
|
4
|
|
נחום שחף
|
22/11/11 16:19
|
|
5
|
|
האזרח הקטן
|
22/11/11 16:50
|
|
6
|
|
שיטרית או אבייצחק
|
22/11/11 17:41
|
|
7
|
|
אליהו חיים
|
22/11/11 17:49
|
|
8
|
|
עבודה יפה
|
23/11/11 02:57
|
|
9
|
|
קורןנאוה טבריה
|
23/11/11 05:49
|
|
10
|
|
חיים מיפו
|
23/11/11 11:29
|
|
נדמה שחוצפת הטייקונים, אינה יודע שובע ולו לרגע דל. מהיכן הם שואבים את הרעיונות היצירתיים ואת המחשבות הנלוזות שלא להחזיר חובות לחברה אחת, כאשר מנגד הם מחזיקים באמתחתם חברות מניבות עתירות נכסים וממון?
|
|
|
ראש הממשלה וחבריו למפלגה מנצלים את הפגיעה במזרחיים על-מנת להשיג לעצמם הון פוליטי, כשלא באמת אכפת להם מהמזרחים. הדרך הטובה ביותר להשיג תמיכה היא לעורר בקרב ציבור שלם רגשי נחיתות, ובחסות אותם רגשות להציג מחזה שמחנה פוליטי מסוים נלחם עבור אותו ציבור.
|
|
|
אל החוק לקיצור זמן ההמתנה של מי שעתיד להתמנות לנשיא בית המשפט העליון, "חוק גרוניס", שמבטא לראשונה חציית קווים אדומים במעורבות הממשלה, הרשות המבצעת ברשות במחוקקת, ולחוק הבא למנוע סיוע כלכלי מארגוני חוץ של חבר-הכנסת דני דנון - הצטרף חוק נוסף בדמות התיקון לחוק לשון הרע.
|
|
|
לפני שהצעת חוק ההשתקה תוגש לקריאה ראשונה... בטרם יוגשו דפים לבנים לידיעת הציבור... וכשכל מילה שתיאמר ותיכתב תהיה בגדר לשון הרע... לפני שטייקון חדש יופיע וימכור לנו עט סתרים כותב ואינו נראה או מקלדת סתרים...
|
|
|
הצביעות הפכה זה מכבר לסימן ההיכר של כל אלה הקוראים בשם הדמוקרטיה לשווא. הם הרי לא באמת חושבים שאם יתוקן החוק באופן שיאפשר לשופט בית המשפט העליון, אשר גרוניס, להתמנות לתפקיד נשיא בבית המשפט שבו הוא מכהן, ירעדו אמות הסיפים ומדינת ישראל תהפוך למעין מדינה טוטליטארית - אז למה באמת זהבה גלאון מרימה קול זעקה של קוזאק נגזל? כלום היא שכחה שהיוזמה לתיקון החוק שעכשיו מבקשים להחזירו לקדמותו נולדה בימיו של אהוד אולמרט כראש הממשלה? בוודאי שהיא זוכרת, אז מדוע היא כה מתרגשת מן התיקון בחוק שבא להחזיר עטרה ליושנה?
|
|
|
|