במאמרי שכותרתו "האליטה הקולוניאליסטית-אירופית בישראל", כתבתי על החיפוש של הקולוניאליסטים האירופיים אחרי עבדים בכלכלה, ואמרתי שניתן להסביר זאת
על-ידי יישום של מודל של שיווי משקל כללי בכלכלה. במודל כזה, ניתן להראות שהשכר והרווחים של עובדי צווארון לבן, להלן המנהלים, יגדלו ככל שהפרופורציה של עובדי צוארון כחול גדלה ביחס אליהם.
ואולם, זה אומר שלאורך ההיסטוריה הציונית האליטה, שכללה בעלי מקצועות צוארון לבן, מנהלים, יזמים ("בעלי בתים"), בעלי הון וכיוצא באלו, לא רק רדפה אחרי עבדים אלא גם התנגדה לעליית יהודים מהסקטור שלהם שעשויים להתחרות בהם ולשחוק את הרנטות שלהם התנגדות פומבית ובגלוי! העניין הוא כה מובהק שניתן לראות כי עוד לפני קום המדינה השיקול הזה היה קיים וניתן לכך ביטוי. זה כמובן בניגוד גמור לחזון הציוני ששאף להחזיר את היהודים באשר הם למולדתם. להלן שלוש דוגמאות:
בעיית הצלתם של יהודי גרמניה לפני השואה
ליהודי גרמניה ניתנה במשך תקופה ארוכה, מאביב 1933 ועד אוקטובר 1941, האפשרות לצאת מחוץ לגרמניה. בפרק זמן זה דרבנו אותם השלטונות לעזוב את המדינה. נשאלת השאלה: מה הייתה עמדתם של מנהיגי הציונות בעניין זה? צריך לציין שהבריטים כבר היטילו מגבלות חמורות על עליית יהודים לארץ ואני מכוון כאן להצלת יהודים באמצעות העלייה הבלתי לגאלית.
לבריטים היה מספר מצומצם של אוניות שפיטרלו בים התיכון ואפשר היה להערים עליהם. העובדות מדברות בעד עצמן: מעטות אוניות המעפילים שנתפסו—רוב אוניות המעפילים בשנים 1934-1941 היגיעו ליעדן. יתר על כן, הבריטים לא היו מסוגלים לטפל בשטף של אוניות מעפילים וסביר להניח שאחוז ההצלחה היה אף גדול יותר.
בעוד דוד בן-גוריון, וכמובן זאב ז'בוטינסקי התבטאו באופן קונסיסטנטי בעד עליית יהודי גרמניה לארץ ישראל, נתפרסמו גם גילויי-דעת שונים בתכלית של מנהיגים ציונים אחרים. אברהם מרגליות, במאמר שכותרתו "בעיית הצלתם של יהודי גרמניה 1939-1933 - הסיבות לעיכוב יציאתם מתחום הממשל הנציונל-סוציאליסטי", כותב בעניין זה את הדברים הבאים על כמה ממנהיגי הציונות:
"אלה חששו שנחשול של ערב-רב של פליטים מכל קצוות תבל עלול לחבל בהגשמת החזון של יצירת חברה מתוקנת בארץ-ישראל ובניית בית לאומי שיעמוד לעד. כפי שאמר ארתור רופין בקונגרס הציוני בפראג, בקיץ 1933: "כדי שלא תציף העלייה כלהבה את היישוב הקיים בארץ, חייבת היא לעמוד ביחס של אחוז ידוע כלפי היישוב הזה". וכאמור מנה הישוב העברי באותם ימים בסך-הכל 225,000 נפש. דבריו של משה שרתוק, שאמר ב-1935, שבנסיבות מסוימות יש לנהוג במידה של אכזריות כלפי יהודי התפוצות, משקפים את הגישה הזאת. ברל כצנלסון נקט עוד שנתיים קודם לכן לשון דומה. אבל את הביטוי המובהק ביותר לגישה הזאת נתן חיים ויצמן. בנאומו בדיוני הוועד הפועל הציוני ב-1935 הכריז ויצמן, שהתנועה הציונית ניצבת לפני ההכרעה, האם להציל את היהודים מיד, או להקים מפעל לאומי, שיבטיח גאולה לעם-ישראל לאורך ימים. ובהכרעה זו שבין הצלה ובין גאולה, עליו לבחור בגאולה".
תאמינו לי שזה קשקוש!, האם העובדה שיהודי גרמניה לא עלו בהמוניהם לארץ ישראל יצרה כאן חברה מתוקנת??? האם הבאתם של יהודי גרמניה לארץ ישראל סותרת את הגאולה??? - להפך!!! בתורה כתוב: "אם יהיה נידחך בקצה השמים, משם יקבצך השם אלוקיך ומשם יקחך" (דברים פרק ל'). כשמדברים תעמולה במקום האמת, השקר מתנוסס לו מעליה כדגל שחור!
אותם מנהיגי ציונות פשוט דאגו לפרופורציות בין עובדי צוארון לבן (ה"מנהלים" בכלכלה) לבין עובדי צוארון כחול. ארתור רופין דיבר על הפרופורציות באופן ברור ביותר, ומשה שרתוק תמך באכזריות כלפי יהודי התפוצות. המשמעות של המילים שלו היתה: שימותו שם! מה פתאום שנביא אותם לכאן ונתחלק איתם במה שיש לנו???... זה הקולוניאליזם האירופי במיטבו—זו אינה ציונות!!! האם אתם מבינים עכשיו כמה אכזרי הקולוניאליזם האירופי??? בעניין זה חשוב לציין כי הייתה הגירה מסיבית של ערבים מכל ארצות האזור לארץ ישראל באותה תקופה כתוצאה של יוזמה של ה"בעלי בתים" (הקולוניאליסטים האירופיים הראשונים בעם ישראל), שהזמינו אותם לבוא ולעבוד עבורם, ואף אחד לא דיבר על כושר הקליטה הכלכלי של הארץ לגבי אותם ערבים. מישהו מההיסטוריונים של הציונות שאל פעם: מדוע כשמדברים על כושר קליטה כלכלי מתייחסים רק ליהודים???... או מדוע הגירה בלתי מוגבלת של ערבים אינה מהווה סכנה להקמת חברה מתוקנת ורק עלייה של יהודים מהווה סכנה כזו???
יולי תמיר כשרת הקליטה מטעם האליטה
בעת שכיהנה כשרת הקליטה בממשלת
אהוד ברק (1999-2001) נסעה
יולי תמיר לארה"ב ונפגשה שם עם נציגים של יהודי ארה"ב. היא אמרה שם שהיא לא קוראת ליהודי ארה"ב לעלות לארץ. האם עולה בדעתכם ששרת הקליטה של מדינת ישראל, שקמה על-מנת להגשים את החזון הציוני, תגיד ליהודי ארה"ב שהיא לא מעוניינת שהם יעלו ארצה??? ההסבר היחיד לזה הוא ההסבר שנתתי—הם לא מעוניינים בתחרות שתשחוק את הרנטות שלהם. הם אינם מעוניינים בעלייה של "מנהלים" (Type A) אלא רק בהגירה של עבדים (Type B), ולא מעניין אותם בכלל החזון הציוני.
הקמפיין להשבת יורדים
האליטה חכמה ויודעת שגם בקרב הישראלים שלא נמנים על שורותיה נמצאים אנשים עם פוטנציאל יזמי וניהולי. אנשים אלה מהווים סכנה לאליטה גם בנושא שחיקת הרנטות שלה וגם כפוטנציאל להיות טרבלמייקרים ואולי אף לבנות אליטה מתחרה שתחליף את האליטה השלטונית הקיימת. הפתרון לאורך שנים היה דיכוי של אנשים כאלה בכל מיני צורות, דחיקתם אל מחוץ לעמדות מפתח במדינה, ומעקב אחרי רבים מהם.
בעבר, הדרך הידועה ביותר להתמודד עם אנשים אלו הייתה חוקי מס דרכוניים (שבשנים האחרונות חלפו מהעולם) שהפכו חלק מאותם אנשים לעבריינים בכוח. אם אנשים כאלה היו מאיימים על הרנטות של האליטה או הולכים לפוליטיקה, מיד היו נשלפים תיקי המס שלהם ונערכות חקירות שמסבכות אותם בפלילים. המסקנה של הרבה אנשים מהסוג הזה הייתה לרדת מהארץ. בחירה זו כמובן שימחה מאוד את האליטה מאותם שיקולים של הפרופורציה בין עובדי צוארון לבן לבין עובדי צוארון כחול.
בקיץ האחרון, לקראת החגים, יצא משרד הקליטה, בראשות
סופה לנדבר, בקמפיין יוטיוב להחזרת יורדים ישראלים לארץ. כמובן שזה לא מצא חן בעיני אנשי האליטה והם יצאו בגינויים חריפים לקמפיין ולשרת הקליטה. גל מור, הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת", כינה את הקמפיין "מניפולציה רגשית". עוד הוא כותב: "התנשאות על אנשים שבחרו בדרך מסוימת וניסיון לגרום להם ייסורי מצפון אינה יוצרת הזדהות."
כמובן שלא כל היורדים הם מהזן של מנהלים, אבל חזרתם של כאלה במימדים משמעותיים עדיין מרתיעה את האליטה. יתר על כן, גם יתר היורדים הם בדרך כלל אנשים עם שאיפות יותר גדולות בחיים ממרבית הישראלים שנשארו כאן; הם יותר אמביציוזיים לעומת דלת העם היושב בציון. בנוסף, החיים במדינה מערבית במשך כמה שנים לימדו אותם כמה דברים על איך שהמערכת השלטונית צריכה להיראות, ולכן גם הם מהווים איום על האליטה.
שלוש דוגמאות אלה מראות שכאז כן היום—מדיניות ההגירה של הקולוניאליזם האירופי שלטה ושולטת בתנועה הציונית ולא אידיאולוגיה של עליית יהודים ויישוב ארץ ישראל. אז אתם מבינים שהאליטה השלטונית בישראל יודעת מה האינטרסים שלה ופועלת לקידומם, ובדרך כלל אין מדובר ביד המקרה.