פוליטרוקים נוסח צה"ל

השתלשלות מהלכי הכשרת היישובים המיועדים לפינוי בימים אלו והמשא-ומתן המתנהל ליישוב בנושא, מלמדת כי יד ימין (בגין) לא יודעת מה יד שמאל (אהוד ברק) עושה, ואם יודעת הרי שלפנינו נפרשת מערכת הונאה וחוסר משילות מזעזע אמות הסיפים. מערכת ההונאה כנגד המתיישבים, שרי השמינייה וראש הממשלה עצמו, חצתה קו אדום בוהק. ראש הממשלה נתניהו מקבל כאן ציון "נכשל" מהדהד. בימינו אלה אין מלך בירושלים, כל מצורע וזב חוטם כברק-האגגי, הישר בעיניו יעשה.

תחושת חוסר אונים, תחושה כי הקירות סוגרים עליהם אט-אט ואין בידם להושיע כנגד כוחות אופל גדולים ועצומים מהם, הפועלים מתוך אמות מידה מוסריות מעוותות ומושגי זכויות-אזרח קלוקלים, בגייסם את "תקינות הדמוקרטיה" ו"שלטון החוק" הסלקטיבי בעליל לטובת עניינם הפוליטי הצר בצדיה ובהעמדת פנים. תחושת חידלון וחוסר תקווה לעתיד. זו התחושה המריצה אנשים בכל העולם לאחוז בקנה הרובה בידם ולצאת ולהילחם על חירותם וזכויותיהם. דומה כי תחושה זו רווחת בין קבוצות מסוימות ממתיישבי יו"ש, ואנו מבינים לליבם אם כי מתנגדים לדרכם.

חשוב להבהיר: התנכלות לחיילי צה"ל בכל אופן ומידה שהיא אינה מקובלת, אסורה ובזויה. צה"ל הוא המגן האחרון, החומה הבצורה המפרידה בין העם היושב בציון לבין השמדתם של ששת מיליוני היהודים השוכנים כיום בישראל. צה"ל הוא הצבא של כולנו ולכן נדרשת זהירות יתר בבואנו להתעמת עם חיילינו. אל לנו לקבל זאת, ועלינו להפעיל מסע חינוכי מתמיד הכולל את קיצוני הימין והשמאל על-מנת לחסל (בדרכי נועם – רק בדרכי נועם) את תופעת הוולגריות הרעיונית הנפרשת לנגד עינינו בנעלין ובבילעין כמו גם בנושאי תג המחיר.

השכלה צבאית כהלכתה? לא בבית ספרנו

המחאה היא תקינה, היא אף הכרחית, אך עליה להיעשות במסגרת השיח הציבורי הדמוקרטי והאמצעים (היותר ממספקים) אשר הדמוקרטיה מעניקה לחוסים בצילה על-מנת לשטוח טענותיהם.

אכן, לבקר את צה"ל ככלל אינו תקין פוליטית וטוב שכך, ואכן לא נעשה זאת. אך נבקר ובחומרה את המתחולל בפיקוד העליון הצה"לי מרמת מפקדי האוגדות ועד חבורת המטכ"ל. ככלל, חבורת גנרלים ואדמירלים זו נבחרה מאז קום המדינה ועדיין נבחרת לפי מפתח מפלגתי פוליטי והבעת נאמנות לקבוצה פוליטית שמאלנית, חלקה פוסט-ציונית, אשר דבקותם בה הכשירה את קידומם. לעומתם, האנשים, שאפשר שמוכשרים הם יותר (למצער סטטיסטית), המגיעים מהרוב המוחלט של הציבור, מודרים ממינויים רמים ונאלצים לפרוש מהצבא, רובם בדרגות עד סא"ל ואל"מ.

אין צורך להרחיק לכת על-מנת לאמוד את התוצאות המרות לעם ישראל. בכל המלחמות שעבר העם ממלחמת יום הכיפורים ואילך, ניצחו את המלחמות החיילים הפשוטים ובעלי דרגות הקצונה הנמוכות עד רמת מפקדי החטיבות, וזאת אף על פי, למרות קיומם של גנרלים ואדמירלים כושלים בעליל בשורות הצבא והמטכ"ל אשר הכשילו את חייליהם. מפאת המבחר המצומצם, "נאלצו" (לכאורה – באשר זו הרי כוונתם ממילא) הפיקוד הצבאי ושר הביטחון, לקדם קצינים חסרי הכשרה מספקת אך מושכלים פוליטית, שאינם מתאימה לתפקידים בכירים.

פרק הזמן המינימלי לקידום קצינים בכירים הפך לחוכא ואטלולא. השכלה צבאית כהלכתה? לא בבית ספרנו הצה"לי. חוקי הברירה-הטבעית המעלים את העמידים, המוכשרים והמיומנים לראש התור, מנותצים ברגל גסה על-ידי דורשי טובת עצמם והבזים לטובת כולנו. והרי הזכרנו כבר את אהוד ברק ודומיו.

"מבחן הפרישה" הוא מבחן מדויק למדי (הצבא גוזר אלם פוליטי על אנשיו אך אינו יכול לחסום מעשים לעומתיים), דהיינו - 95% מהגנרלים והאדמירלים פורשי צה"ל מצאו קן חמים ומחבק, תואם השקפתם הפוליטית במפלגות השמאל עד שמאל רדיקלי, או לחלופין משרתים במשכורות מפנקות בארגונים פוסט-ציוניים ולעומתיים, אנטי-לאומיים, יהודיים וציוניים. יבדוק הקורא וימצא (אנו כבר בדקנו).

האם רה"מ ושר הביטחון הם בני-ערובה?

לא ראינו את ראש ממשלתנו טורח ולו פעם אחת לצאת לציבור ולהסביר ולשכנע בנחיצות פינוי המאחזים דווקא לעת הזו. להסביר מדוע חייבים אנו לגרש אנשים ישרי-דרך שלוחי ממשלות ישראל, האוחזים באמונתם היהודית והציונית, מדוע עלינו לגרשם בעירום ובחוסר כל, ולהפעיל את צה"ל לשם כך. מה הוא שנעשה כה דחוף בכך, מי רודף אחריו/אחרינו בפרט כעת, עת "החורף הערבי", אשר כעת כבר אין ספק בו, החל מכה באזורנו ביתר שאת.

האם אנו צפויים לפעולות סחיטה איסלאמיסטיות מצריות ואפשר גם ירדניות (בעידוד מרכזי אובמי) אשר יעמידו את השלום עם מצרים למול חובת פינוי כל ההתיישבות ביו"ש. וכאשר בעוורוננו נעשה כן, ימשיכו האיסלאמיסטים הללו ויקרעו את חוזה השלום, כך או כך. האם מנהיגינו בנויים למלחמת העצבים שיפעיל עלינו האיסלאם הערמומי מונים רבים מתמימוני המערב (זו תמיהה רטורית, ברור שאינם עשויים מהחומר המתאים לעמוד בפרץ), שיימשכו באפם אחר מצג השווא האיסלאמיסטי?

האם נשלפו תיקי-תפירה עלומים באפלה נגד בנימין נתניהו ואהוד ברק ומנופנפים בהיחבא לנגד עיניהם למען יהיו כנועים וצייתנים לדרישות השמאל הרדיקלי ובג"צו? האם עדים אנו להפיכתם של נתניהו וברק לבני-ערובה, אחוזי-לחיצה במפשעתם בידי שוטמי ישראל, מקעקעי ציון? האם הפכו השניים הללו למשרתיהם הנרצעים של "משנאי החינם בינינו"? (טוב, לגבי ברק אין בכך חדש, אך נתניהו?). עובדתית, מצג סירחוני עולה מלהיטות ברק-את-נתניהו להחריב מאחזים דווקא כעת, או בכל זמן שהוא.

המאררים חייבים להניח לעם היהודי האותנטי

השמאל הקיצוני אינו רוצה רק בחיסול ההתיישבות ביהודה ובשומרון, השמאל הקיצוני רוצה בחיסול פיזי (נקרא בג'יבריש גם רצח) של מתיישבי יו"ש. שאלו את חבורת המסיתים לרצח, יוצאי האקדמיה הישראלית, שטרנהל ודומיו הבזויים, עד כדי כך אדירה השנאה כלפיהם. מי שעיניו פקוחות לרווחה, ומעיין בתגובות של שמאלנים רדיקלים מטורפים באתרי האינטרנט (בעיקר ה"נאורים" מעיתון הארץ), אינו יכול שלא להתרשם מהמשטמה הרצחנית של אנשים אלו ליהודים ככלל ולמתיישבים בפרט. מטורפי שטנה אלו אינם יכולים לעמוד בפני המראה אשר האנשים הטובים והמוסריים מהם כמתיישבי יו"ש מציבים לנגד עיניהם, והפתרון לכך לדידם הוא חיסול פיזי של המתיישבים.

מהו הפתרון לכך? אין פתרון בארץ ישראל. השנאה צרובה חזק מדי במוחות מעוותים. אין פתרון כפי שאין פתרון נאות ל"מדינת כל אזרחיה". הללו כפלשתינים, שוטמים את המדינה ותושביה היהודים, מייחלים ופועלים לחורבנה ולכן הפרדת כוחות או הגירה מרצון הוא הפתרון היחיד לאור התנאים הללו.

הפתרון הוא הפרדת כוחות. השמאלנים הרדיקלים שהם תמונת הראי של נטורי-קרתא, אשר ממילא אינם מעריכים את עובדת ישיבתנו בארץ ישראל כחיונית לעם היהודי, אלו המאררים את היום שנולדו לתוך ההוויה היהודית-ישראלית המתועבת עליהם, חייבים להניח לעם היהודי האותנטי, הנוצר את יהדותו וקשריו לארץ ישראל להיות במקום היקר לו מכל, היא ארץ ישראל, ועליהם לכן לנוע, להגר מרצון למקום היקר להם מכל, הוא "העזאזל האוניברסלי העולמי". ייקחו מכאן את צרורותיהם ואת מתיהם, ייקחו מכאן את אליליהם, עשתרותיהם ואיקוניניהם ויילכו באשר יילכו. טוב להם, טוב ליהודים וטוב למדינת ישראל.

"טרוריסטים" יהודים - זילות המושג

כל הגינויים הפבלובים לפעולות תג מחיר (באורווליאנית – "טרור"), מצד אנשי ימין, רבנים, ועדי מתיישבים וכן הלאה, נלעגים ומצביעים על כי אנשים אלו חשים שהכובע בוער על ראשם כאשר אין להם כל סיבה לחוש כך. התקשורת אצה רצה להכפיש את כלל תנועת ההתיישבות וכלל מתנגדיה האידיאולוגיים בעוד נחמדי הימין ה"ממלכתי", מתנחמדים, מתרפסים ומתנצלים. כמה מאות מתפרעים אינם כל גוש הימין בישראל המונה כשני מיליון אזרחים (בהנחה כי 50% משבעת המיליונים הם ערבים וילדים). האם ראינו צונאמי מכפיש כדוגמת זה כיום, כנגד קיצוני השמאל בבילעין, בנעלין, בשכונת שמעון הצדיק ועוד ירקות באושים כדוגמתם?

עד היום נפצעו ברמות שונות של חומרה מעל 150 חיילי צה"ל מאלימות מפגיני שמאל קיצוני במוקדי החיכוך של ימי שישי בבילעין, בנעלין ובשכונת שמעון הצדיק, בעיקר מזריקת אבנים. האם התקשורת המחצרצת את זכות הציבור לדעת את שמעוניינת היא בלבד שנדע, דאגה כי אכן נדע מהפגיעה רבת השנים בחיילי צה"ל? לא מניה ולא מקצתיה. הדממה הדקה מצד חובבי "שלטון החוק", ה"דמוקרטים", השמאלנים-רדיקלים, באשר לעוולות מקורביהם האידיאולוגיים הייתה והינה מחרישת אוזניים.

ובכלל כמה אוטובוסים פלשתינים התפוצצו בקרעם לגזרים גברים, נשים וטף. כמה יושבי בתי קפה פלשתינים עלו בסערה השמיימה למפגש אוהבים שם? לא ולו אחד כתוצאה מפעולות תג מחיר. לקרוא לקיצוני תג המחיר היהודים "טרוריסטים" זו זילות המושג, זילות ולעג לנשמותיהם של נרצחי הטרור הפלשתיני לאמיתו. המכנים פעולות תג מחיר "טרור", מכוונים לדה-הומניזציה ולדה-לגיטימציה של כלל מתיישבי יו"ש, כמוהם כמכנים אותם במועל יד – "נאצים" דהיינו, זה נבלה וזה טריפה. המכנה כך את המתיישבים ואפילו קיצונים, הוא עצמו טרוריסט-אידיאולוגי לאשורו.

אהוד ברק שיחרר את הרוטווילר שלו

ההוכחה כי ברק מבעיר את השטח בכוונה תחילה ולמטרות פוליטיות, היא מינויו של החתול לשמור על השמנת, דהיינו - מינוי מפקד אוגדת יו"ש לשעבר ניצן אלון לתפקיד אלוף פיקוד המרכז החדש. אהוד ברק הוא שהפך את צה"ל לארגון פוליטי אשר כבדרך אגב גם אולי ולעיתים נלחם באויב האמיתי. מפקדי צה"ל הבכירים אינם רואים יותר, עקב נטייתם ועיוורונם הפוליטי החד-אג'נדתי, את הערבים כאויב, אלא את המתנחלים דווקא... והתבטאויותיהם מעידות. ניצן אלון לא מונה עקב מעלותיו התרומיות ביישוב סכסוכים במקום כה רגיש כשטחי יו"ש, גם הידע הצבאי שלו לא שיחק כל תפקיד במינויו. ניצן מונה עקב מעלותיו המוכחות בליבוי סכסוכים ושנאת חינם.

עד כמה נכונה הנחה זו, ניתן לראות בתגובה הצוהלת של כל העיתונים הממוסדים הפוסט ציונים (הארץ, ידיעות אחרונות ומעריב, כמו גם ערוצי הטלוויזיה 2 ו-10). הללו נתנו למינוי כותרות ראשיות בוהקות תוך שמחה מופגנת לאיד המתיישבים – הם יודעים את שאנו יודעים, כי שוטם פוסט-ציוני, אויב המתיישבים, מונה לשלוט על המתיישבים – ניצן כבר יעשה עבורם את העבודה המלוכלכת.

מי שמעוניין בהרגעת השטח אינו ממנה את "אלוף" ניצן אלון הלעומתי השמאלני (כן, כן, פוליטיקאי למהדרין), המהווה הדגל האדום והשחור לפני המתיישבים, כממונה על המתיישבים. הדבר דומה להשלכת קנקן בנזין על מדורה בוערת בעוז. המינוי הלעומתי, הדווקאי הזה, יוכח כיום שחור למדינת ישראל. המינוי נועד להעמקת הקרע בין יהודים, הכשרת שרצי גירוש וטרנספר של יהודים. בקצרה, זהו מינוי אשר דגל שחור מתנוסס מעליו. זה מינוי שבא לזרוע שנאה ופירוד. אהוד ברק שיחרר את הרוטווילר שלו כנגד המתיישבים, והרוטווילר יעשה כל שביכולתו להשביע רצון אדוניו.

היסטוריה של מינויים כושלים

היסטוריית המינויים הכושלים ומחריבי הקונצנזוס הלאומי מבית מדרשו של אהוד ברק בתפקידו שנוי המחלוקת (בהמעטה) כשר ביטחון, מתחילה במינויים מפוקפקים ושנויים מאוד במחלוקת לתפקידי מפקדי פיקוד מרכז, כאלוף גד שמני הזכור לשמצה, עבור דרך אלוף אבי מזרחי הידוע אף הוא לשמצה - וכעת, אוי לאותה הבושה, אותו אלוף (בהתהוות) ניצן אלון, הרוטווילר של אבי מזרחי ואהוד ברק, כולם פוסט-ציונים ושוטמי ההתיישבות הציונית והמתיישבים, ומעשיהם והתנהלותם משך ולאחר כהונתם מעידים בהם.

שוב נשאלת כמובן השאלה היכן ראש הממשלה בסיפור העלוב הזה. שוב "חברות-הסיירת" האישית של ראש הממשלה דוחקת לפינה את האינטרסים הקיומיים של מדינת ישראל. בל נטעה, הקרע בעם, הזעם והלעומתיות שיעורר אלוף הפיקוד החדש, והשוטם הוותיק ניצן אלון, יחלישו במידה מסוכנת את כושר העמידה של מדינת ישראל כנגד אויביה. לא כישוריו הצבאיים של ניצן עומדים כאן לבחינה, אלא יכולתו לפשר ולאחד בין חצי מיליון המתיישבים, לצה"ל ולשאר העם, ויכולתו המוכחת בכך לאור לקחי עבר שואפת לאפס, נהפוך הוא. אכן, חובת ההוכחה עליו. אנו כאן ספקנים.

סימוכין:

עדות מבפנים, מיד ראשונה, התומכת בכוונת הממשל ליצור סכסוכים פנימיים בין צה"ל למתיישבים: [קישור]

השמאל הרדיקלי מתייג חיילי צה"ל: רוצחים במדים: [קישור]