שעת לילה מאוחרת, אני בדרכי הביתה מאחד המפגשים, כשאת השקט מפריע פתאום צלצול הטלפון במכונית. המספר לא מזוהה, מי זה יכול להיות בשעה כזו?
הקול מעבר לקו - מאוד צלול, משכיל. "שלום - קוראים לי... קיבלתי את מספר הטלפון שלך מ... יש לך אולי כמה דקות?
"אני איש עסקים - רוב עסקי נמצאים בחו"ל כך שאני מסתובב הרבה בעולם. התחביב שלי זה ספרים עתיקים, אני נכנס ויוצא בבתי מסחר לספרים עתיקים - בעיקר ברחבי אירופה. יש לי אוסף גדול. לפני כחודש נתקלתי באחת מאותן חנויות לעתיקות, בספר שמיד משך את תשומת לבי..."
אני מקבל הרבה שיחות מוזרות, פעם התקשר אלי נציג "ארגון המורים" וביקש לתאם הרצאה בנושא אי ציות אזרחי במדינה דמוקרטית, ההרצאה אכן התקיימה לבסוף, הגיעו כמה מאות, אבל אף אחד מהם לא היה מורה, ישבה שם כל המחלקה היהודית בשב"כ... ויש גם לא מעט תמהוניים סתם.
... "עכשיו תבין" - ממשיך האיש מעבר לקו - "אני מבין משהו בספרים עתיקים, הספר היה כתוב לטינית, וגם קצת עברית וערבית. אני קורא את השפות האלה. כתב אותו איש כמורה שהיה כאן בארץ בשליחות של אחת הממלכות האירופאיות. האיש הסתובב כאן עשר שנים, לפני שלוש מאות שנה, בין השנים 1695 ו-1705. הספר הוא דו"ח ממה שמצא כאן".
"הנזיר הזה" - ממשיך האיש ומספר - "לא היה סתם איש כמורה. אני - בין השאר - מודד מוסמך במקצועי, מדובר באיש מקצוע בעל ידע עצום, בכמה וכמה תחומים. הוא ידע את התלמוד, ומקורות יהודיים אחרים על בוריים. הוא הגיע לחורבות של אתרים יהודיים עתיקים, חורבות שעמדו בשממונן מאז גלו ישראל, חורבות שאת רובן כבר לא ניתן כיום למצוא, וידע לייחס כל אתר למקורות בהם הוא מוזכר.
הוא שרטט מפות מדהימות בדיוקן - בהתחשב בטכנולוגיה של אותם ימים - וידע לקבוע במדויק מרחקים בין אתר לאתר על-פי צפייה בכוכבים. אבל הוא לא רק מתאר בצורה מדעית, על-פי סדר האלף בית, את כל האתרים שמצא - הוא גם מתעד במדוייק את מעט האוכלוסיה שמצא בחלק קטן מאותם אתרים. קח למשל את 'עזה' - מי אתה חושב גר בעזה לפני שלוש מאות שנה?
ובכן בעזה חיו כמה עשרות בני אדם, רובם יהודים, חלקם נוצרים - ומשפחה ערבית אחת...".
עכשיו אני מתחיל להבין מדוע האיש התקשר אלי - הוא נתקל בהוכחה חותכת לצדקת קיומנו כאן, והוא מבקש להיעזר בי כדי לפרסם אותה. נתקלתי כבר בהרבה אנשי מקצוע מעולים מתחום המשפט וההסטוריה, שחשבו שכל מה שחסר בכדי לשנות כאן את התמונה - אלו העובדות הנכונות. אני אוהב את האנשים האלה, אוהב את ידענותם ולא פחות מכך, את תמימותם...
הספר הזה לא ישנה שום דבר. אני זוכר כיצד ישבתי אצל לימור ליבנת (כשקיוותה שאתמוך בה, ואז הייתי אורח רצוי, משנכזבה תקוותה הפכתי לעבריין ומשתלט עויין על המפלגה). היא ציפתה שנבקש ג'ובים במשרד החינוך. ביקשתי דבר אחד - שספרה של ג'ואן פיטרס - "מאז ומקדם" המפריח לחלוטין את הבדיה הפלשתינית יוכנס לתוכנית הלימודים של משרד החינוך. אפילו השקענו אלפי שקלים מתקציבה של 'מנהיגות יהודית' בכדי לממן חלק מהוצאת מהדורה נוספת של הספר. הספרים נותרו במשרדנו כאבן שאין לה הופכין.
במקום ללמוד את ספרו של 'מארק טווין' "מסע תענוגות בארץ הקודש" שגם הוא הסתובב בארץ כמאה וחמישים שנה אחרי אותו נזיר ותיאר תיאור דומה (ספרותי לא מדעי), העדיף יוסי שריד להכניס לתוכנית הלימודים את יצירתו המשובבת של מחמוד דארוויש ("לכו מכאן וקחו את מתיכם אתכם").
"זה פחות או יותר המצב בשכם בחברון ובשאר חלקי הארץ" - ממשיך האיש מעבר לקו - "הארץ ריקה מאדם ושזורה בחורבות של יישובים יהודיים עתיקים. רוב האוכלוסיה יהודית, חלק קטן נוצרי, ומעט מאוד ערבים. בדקתי בספריית הקונגרס ובעוד מקומות, אני כנראה מחזיק בעותק היחיד שנותר, מישהו צריך לקחת את הספר הזה, מישהו שקורא לטינית, איזה איש מקצוע רציני. צריך לתרגם ולפרסם את הספר הזה".
שאלתי את האיש מדוע אינו פונה למוסדות ממלכתיים בעניין הזה. התברר שהוא די מבין שישראל הרשמית מחפשת את השורשים "הפלשתיניים" של הארץ הזו - לא את שורשיה היהודיים.
"אני עוקב אחר פעילותך זמן רב, חשבתי שאולי תוכל לבוא עם רעיון כיצד להרים את הפרויקט הזה".
גם מתוך חשק גדול לעיין בספר, וגם מתוך הצורך לתהות על קנקנו של האיש מיהרתי לקבוע מפגש בביתו. האיש לא בזבז זמן וכבר אסף כמה עשרות חברים במקום מגוריו להרצאה שהעברתי בביתו באותו ערב. הגעתי לביתו שעה קודם לכן. ביד רוטטת דפדפתי בין הדפים העתיקים, פתחתי את המפות הישנות, קראתי את הציטוטים העבריים, ראיתי את הכתובות העתיקות שצייר במדויק, וגם את המילים הערביות במקום שבכל זאת נמצאו ערבים.
העיון בספר היה פשוט מסע מרתק במנהרת הזמן. מדובר באוצר לאומי. הספר הזה צריך מוזיאון משלו. מדובר באבן יסוד לכל המחקר ההסטורי של ארץ ישראל.
יום יבוא והמדינה היהודית תדע להעריך אוצרות כאלה. תדאג שכל ילד ישראלי יכירם. אבל אין אנו יכולים להמתין למדינה. מישהו צריך לקחת על עצמו את מימון המחקר והפרסום של הספר הזה.
מישהו שומע?
