פרסי סוקולוב לעיתונות הכתובה והאלקטרונית ופרס דוש לקריקטורה הוענקו הערב בתל אביב בטקס שנע בין חגיגיות לתחושת מצור. הפרס לעיתונות הכתובה הוענק לעיתונאי
ידיעות אחרונות יגאל סרנה ולצלמת העיתונות ורדי כהנא. הפרס לעיתונות האלקטרונית הוענק לעיתונאי ערוץ 10
רביב דרוקר ולעיתונאי ערוץ 2 חיים ריבלין. בפרס דוש זכה קריקטוריסט הבית של
מעריב, מושיק לין.
הזוכים, והקהל, חגגו את האירוע כאילו לא מובן מאליו שבעתיד הקרוב יתקיים טקס נוסף, שגם בו תופיע מקהלת זמר בשירים עבריים, וגם בו יזכו להערכה וכבוד כמה מטובי העיתונאים בישראל. אפילו מנחת הטקס,
דליה מזור, התייחסה בדבריה להשפעת לשכת ראש הממשלה על הנעשה בתקשורת. מזור הדגישה בפני קהל הנוכחים כי על-אף שדבריה יהיו מתובלים בשלל דברי שבח והלל, איש לא החדיר אותם לטקסט שלה בניגוד לרצונה.
"הפרס הזה ניתן בעיצומה של אחת התקופות הכי קשות של התקשורת הישראלית", אמר דרוקר לאחר שקיבל את הפרס מראש עיריית תל אביב
רון חולדאי ויועצתו לענייני תרבות פרופ' זהר שביט. כדי להדגים את חומרת המצב הפנה דרוקר הפנה את תשומת לב הקהל לגורלם של חבריו לטקס הפרסים.
"אחד מזוכי הפרס הזה, כותב מחונן, פוטר השנה והוחזר רק בלחץ הקוראים", אמר דרוקר ביחס לסרנה. "אחת מחברות ועדת הפרס כבר פוטרה מעבודתה", אמר ביחס לרותי סיני, זוכת פרס סוקולוב בעצמה, שנכללה השנה בוועדת הפרס לעיתונות האלקטרונית, ופוטרה באחרונה ממעריב. "יו"ר ועדת הפרס, אדם עם אינטגריטי ויושר עיתונאי וניסיון של 40 שנה, סובל מכל מיני הצקות משונות", הוסיף דרוקר ביחס לזוכה פרס סוקולוב בעבר ויו"ר הוועדה השנה
אריה גולן.
שני גורמים הביאו לדעת דרוקר למצבה הקשה של התקשורת בישראל: חולשה כלכלית עזה מחד, ומנגד "מתקפה נחושה שמובלת על-ידי ראש הממשלה ולשכתו, מתקפה שנועדה לסרס ולהחניק כל תקשורת ביקורתית נגדם".
"אני מרגיש כמו מי שחוגג על הסיפון המשופע כבר של הטיטניק", אמר יגאל סרנה לנוכחים באולם כשהגיע תורו לקבל את הפרס. "גם בעיתונות עכשיו, כמו בשקיעה הימית ההיא, הכל הולך ומתכווץ לממדים של הישרדות, פאניקה ושכחה. כל אותו עולם רחב ועצום של אפשרויות, צבעים וגוונים ותת-גוונים ואינספור פעולות שהכרנו ודיווחנו עליהן, הכל מצטמצם היום, כמו אצל אדם שנפגע בעצב הפנים, לארבע או חמש הבעות: זעם, נקמה, חמדנות, כמה מטבעות לשון, כמה פרצופים מוכרים, זה הכל".
סרנה הודה למזלו הטוב שאיפשר לו לעבוד בתקופת השיא של העיתונות הישראלית, ותיאר את התקופה הנוכחית כ"זמן רע של הידלדלות המלה והרוח, וכל זה עדיין בלי הדיקטטורה, לפני הדיקטטורה. בלי רצח עיתונאים, בלי צווי סגירה, כמעט מתוך הסכמה ורצון שלנו". יחד עם זאת, סרנה אמר כי הוא עודנו מאמין שהדמוקרטיה הישראלית תתגלה כמנגנון חסין "בפני כל המנוולים שעטים עליו לכלותו".
גם דרוקר הביע אופטימיות בדבריו, וטען כי המתקפה הפוליטית על כלי התקשורת בישראל לא תצלח ואף תביא לתוצאה הפוכה ממה שזוממים אלה המתנכלים לה. לדבריו, העיתונאים בישראל אינם מונעים מאג'נדה, אלא מרצון להשיג ולפרסם סיפורים טובים ומעניינים. "אני מוכן ללקק גם את השטיח וגם את סוליות הנעליים בשביל חומר על דמות ציבורית", אמר דרוקר. "מה שנורא ברור לעיתונאים שיושבים פה וכנראה לא ברור ללשכת ראש הממשלה ולעומד בראשה הוא שעיתונאים בסוף הולכים אחרי החומר. זה לא סיפור של חילונים-חרדים ולא ימין-שמאל. יש לנו אג'נדות ודעות, אבל בסוף-בסוף אנחנו הולכים אחרי החומר, אחרי התחקיר, אחרי הסיפור הטוב".
דרוקר הזכיר כיצד בעבר, כשסיקר בביקורתיות את לשכת
אריאל שרון, כונה על-ידי
אהוד אולמרט "כתב חצר של נתניהו", ואילו ראש הממשלה הנוכחי (אז ראש האופוזיציה) חלק לו מחמאות. "זה לא אישי נגד העומד בראשות הממשלה", הסביר דרוקר ביחס לעבודתו ועבודת עמיתיו. "זה נגד התפקיד של ראש הממשלה. זה מה שהתקשורת צריכה לעשות, לתקוף כל שלטון באשר הוא שלטון, ואנחנו נמשיך לעשות זאת, אני מקווה".
דרוקר סיפר עוד על חוויה אישית מלפני קרוב לעשור, כשהיה כתב מדיני בגלי-צה"ל והתחנה הצניעה סיפור שהיה בו כדי להביך את הרמטכ"ל דאז
שאול מופז. המהלך בוצע, אמר, אך כמה ימים אחר-כך הייתה גלי-צה"ל התחנה הביקורתית ביותר כלפי מופז. "הסיפור הקטן הזה", אמר דרוקר, "בא ללמד שדווקא מכיוון שאנחנו לא במשטרים חשוכים ובאמת יש חופש ביטוי, הצעדים האלה פשוט לא יצליחו. מי שמוביל את המתקפה הזו ימצא את העיתונאים האלה, שמנסים להשתיק אותם היום, חוזרים הרבה יותר אגרסיבי והרבה יותר חזק".
הטקס, כאמור, נערך על-רקע מה שמסתמן כאיום של ממש על עתיד ערוץ 10 וחברת החדשות שלו. דרוקר פנה מעל במת האולם "לכל השרים הבכירים שלוחשים בחדרי חדרים על זה שזו מזימה ומעשה נבלה ושזה בא מלמעלה" ואמר להם כך: "כל האנשים האלה שיודעים ללחוש, שייצאו החוצה, שידברו בקול, שיפסיקו לפחד, שלא ייתנו לפשע הזה שמתרחש לנגד עינינו להסתיים בהצלחה".
זוכה הפרס תיאר את מערכת החדשות של ערוץ 10 כבעלת די.אן.איי מיוחד, המשלב חופש עיתונאי ובוז כרוני לשיקולים לא ענייניים. "בערך שעתיים-שלוש לפני ששידרנו את סיפור ביבי-טורס", נזכר דרוקר, "היינו בהתלבטות". לדבריו, בערב המיועד לשידור נפלו כמה טילים בדרום
הארץ, והתחושה הייתה שלא בטוח כי זה הזמן המתאים לשידור התחקיר. "הלכתי למנכ"ל הערוץ יוסי ורשבסקי ואמרתי לו, 'אולי נדחה את השידור בשבוע'", סיפר דרוקר. "המנכ"ל נתן לי מבט מיוסר של מישהו שעבר כמה לילות קשים במיוחד ואמר לי, 'תשמע, חייבים לשדר את זה. אני לא יכול לעבור עוד שבוע כזה. לא משנה מה קורה, אנחנו משדרים את הדבר הזה'".
בעקבות התחקיר הזה ואחרים, כך מעריכים פרשנים פוליטיים, הוחלט בלשכת נתניהו לפעול לסגירת הערוץ. בעקבות התחקיר הזה ואחרים, כך דווח, הוסכם למחול לערוץ על תשלום חובותיו באופן מיידי אם יפטר את דרוקר. בעקבות התחקיר הזה ואחרים, זכה דרוקר לפרס סוקולוב. הקהל במרכז עינב בתל אביב מחא לו כפיים בהתלהבות, ובסיום דבריו ירד לאכול בורקס באכסדרה.
רשימות קשורות:
- התקשורת הישראלית נגד
בנימין נתניהו,
ולהפך -
איש הזרקורים -
מופע הסטריפטיז של בנימין נתניהו
- חוסר הבגרות הנפשית
ורוע הלב - הוצאת
עיתון הארץ בע"מ נ'
משרד המשפטים 
