|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
דורית ביניש. אָפנה של תיוגים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
דברים שרואים משם
|
|
דבריה של השופטת נאור לאחרונה מצטרפים לדברי בכיר בפרקליטות המבטאים יאוש מוחלט מהשתלטותו של השיח הפוליטי על הליך מינוי השופטים. במקום לדון לגופו של מועמד, הם טוענים, מתקיים משחק תקשורתי הצובע את המועמדים בצבעים פוליטיים. ח"כ אורי אריאל דוחה את הטענות ומצהיר: עבודתנו מקצועית. נקודה
|
|
|
|
|
| ביניש מזכירה קצת את המורה הצעירה שלוקחת ללב את הקללות והמכות של הבנים הניצים בהפסקה, וכשהמריבה נגמרת היא מוצאת את עצמה בתחתית ערימת הילדים אחרי שגם לה משכו בשיער | |
|
|
|
|
בכל הקשור לאינטליגנציה תקשורתית ופוליטית, ל דורית ביניש אין את זה. קודמה בתפקיד הצטיין בגאונות אקדמית שבאה עם חושים פוליטיים ותקשורתיים חדים. אלו אפשרו ל אהרן ברק לחולל מהפכות עומק במינימום חיכוך. אך הארי נדם, ואחרי פרישתו היורשת שלו לא מפסיקה להתערבב. כבוד הנשיאה לא מחמיצה כמעט אף הזדמנות לקחת צד בהתכתשות הציבורית, להתפלש בשלוליות בוץ ולהטיל בליסטראות על דמונים פוליטיים אנונימיים. היא מזכירה קצת את המורה הצעירה שלוקחת ללב את הקללות והמכות של הבנים הניצים בהפסקה, וכשהמריבה נגמרת היא מוצאת את עצמה בתחתית ערימת הילדים אחרי שגם לה משכו בשיער. עבור העיתונאים, שגם מהצד השמאלי מתקשים לדחות סיפוקים וסקופים, זו כמעט תמיד הרמה להנחתה: למי התכוונת כשאמרת שהוא מנצל את החסינות? מי מוסר מידע מוטעה לציבור? מי השר שהורס את הדמוקרטיה? זהו בדרך כלל הרגע שבו ביניש נזכרת בתפקידה הממלכתי ונאלמת דום, משאירה את העיתונאים לנחש לבד, לרוץ אחרי הח"כים 'החשודים' ולקבל מהם את מנת הזפת והנוצות היומית שנמרחת על כותלי בית המשפט העליון. וכך, האשראי הציבורי של המוסד הזה הגיע לאוברדרפט חמור והוא הופך עם הזמן ליותר ויותר שנוי במחלוקת. במובן הזה הנאום הלוחמני שלה בכינוס העמותה למשפט ציבורי לא חידש דבר. הוא רק תרם לכך שהרעש התקשורתי שנוצר האפיל על ההערות החשובות שהעירה חברתה - השופטת מרים נאור. נאור דיברה על המחיר הכבד של השיח התקשורתי סביב סוגיית מינוי השופטים ובמיוחד על "האפנה לתייג שופטים ופסיקותיהם כשייכים למחנה זה או אחר". היא ניסתה להמחיש איך עצמאות השופטים נפגעת מהשיח התקשורתי, והציעה לדמיין מדינה רחוקה שבה קיימות שתי מפלגות - אדומה וצהובה: "שוו בנפשכם כי מועמד לשיפוט מתבקש במסגרת שימוע להשיב לשאלתו של אחד האדומים 'הלנו אתה אם לצרינו'. אם יאמר 'אדום אני', ימצא עצמו בעלותו על כס השיפוט במלכוד. אם יתדיין בפניו מתדיין צהוב ירגיש המתדיין הצהוב כי המשחק מכור ולא יהיה לו אמון בבית המשפט. שימו עצמכם בנעליו של כל מי שמשתייך למחנה הצהוב כדי להבין עד כמה מזיקה מחויבות כזו למערכת המשפט. קיימת סכנה שהשופט יאמר, אולי אפילו שלא במודע, וכדי שלא יראה בו הציבור 'אדום', 'אופנה בדין דווקא לשיטתם של הצהובים'". ייתכן שנאור רמזה בדבריה לשופט אשר גרוניס, שהפך ל'מועמד' של ח"כ יעקב כץ מהאיחוד הלאומי אך עשוי לאכזב את מי שהוביל למינויו, או ל נעם סולברג, שהימין בטוח שהוא ישמש חומת מגן בעתירות נגד יישובים לא מוכרים, אף על-פי שמדובר בשופט ממסדי שעבד בנאמנות תחת שלושה יועצים משפטיים. "ארחיק לכת ואומר כי שופט לא רשאי להבטיח, לא לחבריו לכס השיפוט ואפילו לא לעצמו, מה יפסוק בעתיד בסוגיה כזו או אחרת שתתגלגל לפתחו", סיכמה נאור. |
|
|
|
|
איור: מושיק גולסט
|
|
|
|
|
|
| החוויה בפרקליטות, כך מתחוור, היא של לא פחות מאפוקליפסה, רעידת אדמה המערערת את יסודות השיטה. "נוצר פה משחק שחמט ציני בין שחקנים תקשורתיים משני צִדי המפה הפוליטית" | |
|
|
|
אבל את ההמחשה החזקה ביותר לייאוש שפשה במערכת קיבלתי דווקא בשיחה עם גורם בכיר בפרקליטות המדינה. החוויה שם, כך מתחוור, היא של לא פחות מאפוקליפסה, רעידת אדמה המערערת את יסודות השיטה. "נוצר פה משחק שחמט ציני בין שחקנים תקשורתיים משני צִדי המפה הפוליטית", טוען הבכיר בשיחה עם 'מקור ראשון'. " עיתון 'הארץ' מגדיר את סולברג כ'שנוי במחלוקת' בגלל שהוא גר בהתנחלות וצובע אותו בשחור. בהמשך, מרחיב העיתון את היריעה וצובע גם את גרוניס בגלל שהוא לא מספיק אקטביסט. 'מקור ראשון' לא נשארים חייבים וצובעים גם הם את השחקנים של היריב בלבן - זה מינוי של ביניש וזה חסיד של ברק. בתווך, חברי הוועדה צריכים להנחית מט על מועמדי המחנה השני כדי לרצות את הציבור שלהם, ומתחילה עסקנות דילים מכוערת, כשאין דיון רציני לגופו של מועמד. "תגיד לי, מה הופך את זילברטל לאיש של ביניש? מדובר בשופט מקצועי שהתקדם בשל כישוריו ועבודתו. זה ממש מעליב לבעל מקצוע כמותו לשמוע שהוא שפוט של מישהו! ומה עם כל האנשים המוכשרים שעבדו שנים בשירות המדינה ואין להם פטרון פוליטי, כבר לא סופרים אותם? זה נעשה מלוכלך עד כדי כך שהמועמדים האיכותיים באמת מהססים האם בכלל להגיש מועמדות ולעבור את ההתבזות הזו. והכי חמור שזה כבר לא רק בעליון, אלא גם בבתי משפט שלום ובמחוזיים. הפוליטיקאים והעיתונאים לא מבינים שהם הורסים את המערכת".
אבל את השאלה שאתה שואל על זילברטל אנחנו שואלים על סולברג. ביניש מכריזה שהיא לא רוצה למנות שופט עם גוון פוליטי ומתכוונת לסולברג, אבל בזה היא מקבלת למעשה את התכתיבים של 'הארץ' שהחליט לצבוע אותו. אז מה אתה מצפה מ'מקור ראשון', שיישאר על הגדר ויפקיר את הזירה? ובכלל, אם כבר נכנסים לשאלת "מי התחיל", די ברור שהתהליך לא התחיל בתקשורת אלא אצל אהרן ברק. התוצאה הבלתי נמנעת של ההחלטה האסטרטגית על אקטיביזם שיפוטי שבמסגרתו בית המשפט מתערב בנושאים פוליטיים היא חשיפה של המערכת לביקורת ציבורית.
"כן, אבל חייבים לזכור ש-99% מהפסיקות של השופטים לא קשורים בכלל לפוליטיקה. הם מתעסקים בערעורים מנהליים ובהגבלים עסקיים ובתיקים פליליים ובתביעות אזרחיות. הפסיקות החוקתיות והפוליטיות הן פרומיל זניח ואי-אפשר בגללם להרוס את כל המערכת".
ההיקף הוא אולי זניח כמותית, אבל מאד משמעותי מבחינה איכותית. כי בסוף, הדימוי של בית המשפט נקבע בדיוק על בסיס פסיקות אלו שמתיימרות להכריע מחלוקות פוליטיות בהנחתה מלמעלה.
"דעתי הנחרצת היא שאסור שתהיה לפוליטיקה נגיעה במינוי השופטים. אבל אני מסכים איתך שעל בית המשפט מוטל להשיב לעצמו את אמון הציבור, ולהיות קשוב יותר גם לקולות אחרים שעולים מהעם".
|
|
|
ח"כ אורי אריאל [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
| צריך לזכור שעל כל מקום בבית משפט בפריפריה יש בין חמישה לעשרה מועמדים, ועל כל מקום באזור המרכז יש לא פחות מ-35 מועמדים. גם אם נגיד ששליש מהם אינם עומדים בסטנדרטים מקצועיים עדיין יש מבחר גדול של מועמדים סופר-איכותיים | |
|
|
|
חבר הוועדה למינוי שופטים, ח"כ אורי אריאל, דוחה על הסף את טענות בכיר הפרקליטות: "המצב הוא בדיוק הפוך. תהליך קבלת ההחלטות של הוועדה התמקצע והשתפר כפי שלא היה מעולם. צריך לזכור שהמצב עד כה היה שכל המינויים היו נסגרים בחשאי בלשכתו של נשיא ביהמ"ש העליון והוועדה תפקדה כחותמת גומי בלבד. האבסורד הזה נפסק כשעבר החוק שקובע שנדרש רוב של שבעה חברים לכל מינוי. בתקופה הראשונה, בימי ביניש ושר המשפטים פרידמן, היו רק מריבות ובמשך שנתיים תמימות בכלל לא מונו שופטים. ביניש עיכבה את המינויים וגרמה לעומס אדיר על המערכת. לזכותו של השר נאמן יאמר שמכניסתו לתפקיד הוא שינס מתניו, כינס את הוועדה לישיבות רבות ואינטנסיביות ובשנתיים האחרונות מינינו לא פחות מ-150 שופטים בכל הערכאות, שזה רבע מכל מערכת המשפט. השופטים הבינו שכללי המשחק השתנו ושנדרשת הסכמה, והפלא ופלא – כל השופטים שמונו מונו מתוך הסכמה רחבה, כולל שופטי העליון".
כיצד אתה מתייחס לטענות בדבר הפוליטיזציה של הליך המינויים?
"אלו טענות חסרות שחר שיכול לומר אותם רק מי שאינו מכיר את העבודה שלנו. עבודת הוועדה היא מאד מקצועית. אנחנו מקבלים חומרים רבים על כל מועמד מהנהלת בתי המשפט. כל מועמד עובר גם קורס-מבחן מפרך של חמישה ימים שמועבר מטעם הנהלת בתי המשפט והתוצאות מגיעות אלינו עם המלצות מקצועיות. בקורס לא יושבים שרים ולא ח"כים אבל כן שופטים מהעליון, ומי שלא עובר את הקורס בכלל לא מגיע לוועדה. במינוי לערכאות גבוהות אנחנו קוראים מגוון פסקי דין של השופטים, בוחנים כמה מפסיקותיהם נפסלו בערכת ערעור, ומקבלים חוות דעת על המזג השיפוטי שלהם, על קצב העבודה וההתנהלות המקצועית".
הטענה היא שההעדפה של שופט מהפריפריה או ממגזר כלשהו באה על חשבון ההתאמה המקצועית.
"זוהי טענה חסרת בסיס. צריך לזכור שעל כל מקום בבית משפט בפריפריה יש בין חמישה לעשרה מועמדים, ועל כל מקום באזור המרכז יש לא פחות מ-35 מועמדים. גם אם נגיד ששליש מהם אינם עומדים בסטנדרטים מקצועיים עדיין יש מבחר גדול של מועמדים סופר-איכותיים. הגיוון אינו בא על חשבון המקצועיות, כי אנחנו בוחרים רק מבין הטובים ביותר. ונכון, על משרת שיפוט בבאר-שבע אני אעדיף את תושב הדרום על פני עורך דין מאזור המרכז, אבל עדיין אבחר רק מועמד ראוי".
|
|
|
ח"כ יעקב אדרי [צילום: פלאש 90]
|
|
|
לאריאל חשוב להדגיש את הפתיחות של הוועדה לכל המגזרים: "אני אישית תמכתי במועמד בדווי, שהוא אגב השופט הראשון מהעדה. ח"כ טאלב אסנע אפילו שיבח אותי בכנסת על שתמכתי בו. חשוב לנו להכניס נשים וגברים וערבים ורוסים כי אנחנו יודעים שכל עדה מסתכלת על המערכת ובוחנת 'האם יש לנו מישהו משלנו', וזה משפיע על מדת האמון שלה במערכת. כולנו ראינו איך בוחרים פה רמטכ"ל ומפכ"ל ואילו ביזיונות ותככים נלווים לזה, ואני חייב לומר שבהשוואה לזה, הליך מינוי השופטים הוא מהאיכותיים ביותר במדינה. במובן הזה טענות בכירי הפרקליטות הן בגדר זעקת הקוזק הנגזל".
מהי עמדתך ביחס להצעות חוק השימוע לשופטים?
"אני חושב שדיוני הוועדה צריכים להיות פתוחים לציבור חוץ מהדיונים האישיים. שכל חומר שלא פוגע בפרטיות של המועמד יפורסם. אני נגד שימוע בכנסת, כי בוועדות המשנה של הוועדה למינוי שופטים העבודה היא יסודית יותר ומעניקים זמן וקשב לכל מועמד. כך או כך, אין סיבה שיסתירו את המידע מהציבור".
מהו יחסך לתופעת היחצ"נים והלוביסטים שחלק מהמועמדים שוכרים?
אריאל צוחק. "יש מועמדים שממש מטרידים אותנו עם היחצ"נים שלהם אבל אני תמיד אומר להם שמי שחושב שהיחצ"ן באמת ישפיע על העבודה שלנו טועה. מה שמעניין אותנו לבסוף הם הכישורים והחובה למנות אנשים ראויים, בבחינת 'ואשיבה שופטייך כבראשונה'. אני גם לא מתעלם מהחשיבות של התקשורת, וכשהיא חושפת פרטים שאנחנו לא יודעים על מועמד מסוים היא ממלאת את תפקידה ותורמת את תרומתה לתהליך קבלת ההחלטות. אבל בסוף המינוי מתרחש פה ולא במערכת של אף עיתון". את ההפתעה האחרונה שולף ח"כ אריאל ביחסו להצעת החוק של יעקב אדרי. כזכור, אריאל יושב בוועדה על תקן נציג האופוזיציה, אף על-פי שהוא חבר במפלגת האיחוד הלאומי: "אדרי מציע שחברי הכנסת השני החבר בוועדה יהיה מהסיעה הגדולה ביותר של האופוזיציה. אומנם נכון שהמועמד של קדימה לוועדה (רוני בראון, י.י.) נפל בגלל שחלק מחבריו לסיעה הצביעו בעדי והפילו אותו, אבל אני חושב שיש הגיון בהצעה שיהיה נציג מימין ונציג משמאל".
אני שומע נכון? אתה תומך בהצעה שתפסול אותך מלהמשיך לכהן כחבר בוועדה?
"אני לרגע לא מתחרט על השנתיים האחרונות, זו הייתה זכות גדולה בשבילי לשרת את עם ישראל בתפקיד הרגיש הזה. אבל אני חושב שצריך להודות ביושר שההצעה של אדרי הוגנת".
|
|
| תאריך:
|
30/12/2011
|
|
|
עודכן:
|
30/12/2011
|
|
יהודה יפרח
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
בני בנקר
|
30/12/11 08:53
|
|
|
|
2
|
|
רונן גולדשטיין
|
1/01/12 05:57
|
|
ליל ה-4 במרס שנת 2010. המסיבה בביתו של ד"ר סייד גולם נבי פאי בעיצומה. ד"ר פאי עורך מחווה לחברו הוותיק, חבר הקונגרס דן ברטון מטעם המפלגה הרפובליקנית. פאי וברטון מכירים 20 שנה והמאבק המשותף למען עצמאותו של חבל קשמיר שבצפון הודו הפך אותם לחברים קרובים.
|
|
|
|
|
"נא לגעת" הינו מרכז תרבות ומקום מפגש בין אנשים חרשים וכבדי ראיה לבין הקהל הרחב. צוות המלצרים במקום הנו כזה וגם שחקנים שהעלו בדצמבר 2007 הצגתם הראשונה במקום בשם"לא על הלחם לבדו"שהייתה מיועדת למבוגרים. השנה המרכז הרחיב את מעגל הקהל ומציג הצגה גם לילדים.
|
|
|
|
|
רומן פולנסקי, שאת האוטוביוגרפיה שלו בתרגום עברי קראתי לפני כ-20 שנה, הוא אחת הדמויות החיות הנערצות בעיני. סיפור חייו יכול להתאים לסרט בן עשר שעות לפחות. ילדות דרמטית, טרגית, אכזרית שלא תיאמן בגטו לודז'; נעורים כסטודנט לקולנוע בלודז' המתאוששת; אזרחות צרפתית; קריירה בהוליווד כשחקן ובמאי; טרגדיה אישית בממדים של אגדת זוועה היסטורית עם רצח אשתו ההרה; הסתבכות עם החוק בנושא יחסי-מין עם קטינה; הצלחה והערצה של צופי הקולנוע בעולם; בריחה מארה"ב; רדיפה על-ידי החוק בארה"ב מזה 40 שנה; קריירה בצרפת; משפחה חדשה בגיל מבוגר; סופר ויוצר נערץ על-ידי סופרים ויוצרים; בן 75 היום, סופר יוצר ונרדף; חי בשווייץ, עובד בפריס; משפחה וידידים בכל העולם.
|
|
|
|
|
ד"ר אלעד שניידמן מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון מדמה את המאמץ לפענח את הדרך שבה תאי העצב במוח משוחחים זה עם זה ללימוד שפה חדשה באמצעות האזנה לשיחות של דוברי השפה בלבד. בתחילה זו עשויה להיראות לנו משימה בלתי-אפשרית, אבל עם הזמן נתחיל לקלוט ולהבין מילים בסיסיות וצירופי מילים שחוזרים על עצמם. כאשר נגיע למצב בו אנו כבר מבינים כאלף או אלפיים מילים, תהיה לנו גם הבנה ראשונית של הדקדוק, וכך נצליח לשלב בשיחותינו מילים חדשות.
|
|
|
|
|
יכולתם של ריחות מסוימים לגרום לנו תחושת הנאה - או גועל - עשויה להיראות כעניין פעוט של טעם, אבל מחקר חדש של מדעני מכון ויצמן מראה, כי מידת הנעימות של ריחות היא "סולם" הבסיסי שעל-פיו מאורגנת תפיסת הריח. ממצאי המחקר, שהתפרסם באחרונה בכתב העת Nature ,Neuroscience מראים כי קיים מיתאם בין התגובה העצבית לריח מסוים לבין מידת הנעימות של אותו ריח. מיתאם זה איפשר לחוקרים לקבוע אם ריח מסוים נעים או לא נעים לאדם הנבדק - על-פי מדידות שנעשו באמצעות אלקטרודה אשר הוחדרה לחלל האף.
|
|
|
|
|
