ידיעות אחרונות מותח ביקורת שיטתית על מדיניותו הכלכלית של
בנימין נתניהו, עוד לפני הקמת ישראל היום, אך ביקורתו החריפה מאז הקמת החינמון המתחרה. ככלל, התקשורת סיקרה בצורה בלתי אובייקטיבית את מדיניותו הכלכלית של נתניהו כשר האוצר בשנים 2005-2003.
הח"מ בדקו מדגמית את התייחסות התקשורת למדיניותו הכלכלית של נתניהו בזמן כהונתו כשר האוצר ובקדנציה הנוכחית שלו כראש הממשלה. הבדיקה נעשתה במסגרת עבודה סמינריונית במכון טל שבבית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים, וכללה את ידיעות אחרונות,
מעריב, ישראל היום, גלובס, TheMarker, עיתונות המזוהה עם הימין ועיתונות חרדית.
הבדיקה מצאה, כי בשנים 2005-2003 ידיעות אחרונות ומעריב השתמשו רבות בדמגוגיה ובמילים קיצוניות נגד מדיניותו של נתניהו. העיתונות הימנית לא השתמשה במונחים קיצוניים אך מדי פעם העלתה ביקורת, לצד כתבות שהציגו את נתניהו באור חיובי יתר על המידה, דבר המערער את מהימנותם של אמצעי תקשורת אלו.
העיתונות החרדית הייתה בשנים אלו אמוציונלית ורגשנית, והתייחסה למדיניותו של נתניהו כאילו כל מטרתה היא לפגוע במגזר החרדי. העיתונים הכלכליים היו במידה רבה הקרובים ביותר לאובייקטיביות, דנו בשאלות המרכזיות ולרוב הביעו דעות לכאן ולכאן.
מה עם דיון בשאלת המקרו? בסיקור המדיניות הכלכלית הנוכחית של נתניהו, בולטת העובדה שעורכיו וכתביו של ישראל היום עמלו רבות כדי להציג את נתניהו בצורה המחמיאה ביותר האפשרית. אדם מן היישוב שיקבל את העיתון בכניסה לתחנת הרכבת, לא בהכרח ישים לב לכך שהכותרות הקשורות בנתניהו מעודנות לעומת כותרות שיעניקו עיתונים אחרים לאותם הסיפורים.
בהשוואה לידיעות אחרונות, שכאמור תוקף את נתניהו בצורה קבועה, הסיקור של מעריב מאופק יותר. נתניהו מעולם לא ציפה ליותר מדי אהדה מקבוצת הארץ, ובכל זאת הוא מדי פעם מקבל תשבחות למדיניותו הכלכלית; ייתכן שהעובדה שישראל היום מודפס בקבוצת הארץ קשורה במידה מסוימת לעובדה מפתיעה זו.
נקודה בולטת נוספת היא דווקא מה שאין בתקשורת: דיון בשאלה האם בפרספקטיבה של השנים מאז עזב נתניהו את משרד האוצר, מדיניותו הוכחה כנכונה או מוטעית. קיים דיון נקודתי בעיקר בשאלת מדיניות המיסים של נתניהו, אך לא בשאלת המקרו: מה היה עולה בגורלה של כלכלת ישראל אילו המדיניות באותן שנים, ערב המשבר הפיננסי הגלובלי, הייתה שונה. מצד אחד, העיתונים שתקפו את נתניהו לא בדקו האם למדיניותו הייתה גם תרומה חיובית לעמידתו של המשק במשבר 2008, ומן הצד השני - העיתונים ששיבחו אותו לא עסקו בשאלת אחריותה של מדיניות זו לפערים החברתיים המעמיקים.
