בימים האחרונים חשתי לאות מסוימת בעיתונות היומית. החיזבאללה והחמאס מסרבים להשתתף בניסויי השדה של כיפת ברזל למרות שלכאורה יש להם עניין רב בבדיקת ברזליותה של הכיפה. גם האברכים ש"תורתם עברייניותם" איבדו את המקוריות והתנופה, והחלו למחזר סנסציות מוכרות ושגורות.
וכפי שאני נוהג תמיד כאשר מתעטפת עלי נפשי, שאלתי את עצמי: "מה הוא חושב לעצמו, האברך הזה עם השטריימל, הפאות והזקן, "יריקה ופרוצה" זה חדשות? גוועלד וכיסוי עיניים ביד פרושה לרווחה - זה חדשות? ואיפה ההסלמה? איפה ה"יד החזקה?" איפה "את פתח לו את הראש?" כפי שהורנו מחבר ההגדה זצוק"ל. אלא שנפשי השקועה ביגונה לא התעודדה ואני לחשתי לעצמי: "כל האברכים אותו דבר. כל היריקות אותו דבר וכל הפרוצות אותו דבר".
דפדפתי ב
עיתון בשעמום גובר והולך: "
הדרת נשים והפועל קריית שמונה", "הדרת נשים מבשלת עם אהרוני", "מונית הכסף מדירה נשים", "
כוכב נולד והדרת נשים", "מרגול והדרת נשים לקהילה". אני מתאר לעצמי שמחר נשמע על "פרויקט עידן רייכל והדרת נשים" ומיד יענה לו עופר/משה/אורי פרץ בסלסול ים-תיכוני מדיר נשים וזהו. הנושא מוצה.
תארו לעצמכם שאפילו בני ציפר מהארץ נדרש לפן הלעוס היטב של הדרת נשים והוסיף את קורות משפחתו הגרעינית לרבות נטיותיו המיניות לנושא. והרי זה השלב של ירידה לשוליים של השוליים, לתחתית הבור ממש. וראו זה פלא, גם מאמרו המלומד המטיח עפר ואפר בשירת הנשים לדורותיה, לא הצליח לגייס יותר מכמה טוקבקיסטים משועממים, שחלקם הגדול היה טוקבקיסט אחד הסובל מסכיזופרניה מתקדמת ונפשו המפוצלת גייסה שש תגובות עילגות לעניין.
חדשות מרעישות: יאיר לפיד נכנס לפוליטיקה העברתי מסך אחרי מסך ולא מצאתי אילן נאה להיתלות בו, שהרי לעיתון מקוון יש יתרונות רבים, אולם גם החסרונות לא קטנים והם: אי-אפשר לתלוש את פינות הדף, לגלגלן למין כדורים זעירים, ללעוס אותן היטב ולהתיזן בין השיניים בהולכי רחוב תמימים. אי-אפשר לקרעו לרצועה אחת ארוכה מעשה חילזון ואי-אפשר לקפל את דף העיתון ולחבר את עיניו של נשיא המדינה לסנטרו הרוטט ולהפכו בשלושה-ארבעה קיפולים לאווירון נייר דגם F87 משוכלל הממריא בתנופת יד משולחני ונוחת בקצה המסדרון.
דילגתי לי אפוא באזור ה-YoutTube מחפש כלבים שגילו את זהותם החתולית, עכברים שהאינטליגנציה שלהם היא כשל שר בכיר בממשלה או יונים הנוהגות לשבת על חוטי החשמל בצמדים רומנטיים, הוגות, הומות ומחרבנות על העוברים ושבים כמנהגם של אוהבים מימים ימימה.
כאשר כמעט מלאה סאת שעמומי ועפעפי איימו להיצמד האחד לשני לתנומה של רוגע, חזרתי לי לדף הראשי פשוט כדי להיפרד כפי שאדם מנומס היה עושה. ומה רואות עיני! לא עוד הדרת נשים! לא עוד פינוי אימהות חד-הוריות לתריסר ילדים העוטפות את ילדיהן בחולצתן האחרונה בעת זריקתן מאוהל בגן הציבורי אל הרחוב הסמוך, לא עוד משטרה אלימה מחד-גיסא ומשטרה נעלמת מאידך-גיסא, לא עוד "שרל'ה סוגרים", לא עוד "ילדי הטרום גנון יזכו לסיורים לימודיים למחנות ההשמדה בפולין במימון המדינה" ואפילו אין הימורים רשמיים: "האם קצב ילבש כתום קטיף או יעדיף צהוב שליט, או פשוט יתעקש על ירוק חיזבאללה?"
מסך העיתון המקוון רטט כולו כאילו אי.טי. עצמו עוסק ברגע זה ממש בחריטת הודעתו על משטח הפלזמה:
יאיר לפיד נכנס לפוליטיקה! והפרשנים, כן, כל הפרשנים המקצועיים והמומחים, אלה שחזו את המהפך ב-77', את ההופל'ה ב-96', את הפליק-פלאק ב-2003 ובוודאי כל אלה שחזו בוודאות מוחלטת הן את מחאת האוהלים והן את האביב הערבי, כבר יודעים לספר לי שהאיש יזכה ב-15 מושבים ואולי 20, ייתכן שאף 32 ואולי 37 או... כן... או 52.8 מושבים (מושב 1.8 הובטח ל
מרינה סולודקין אישית, אם תצטרף לתנועה החדשה בראש אוכלוסיה רוסית משמעותית מאשדוד ו/או מודיעין עילית) ומי יודע אם לא ימונה לראש ממשלה, סגן ראש ממשלה ומשנה לראש הממשלה ו/או לנשיא המדינה להלכה ולמעשה, שלא לדבר על פרשן שהגדיל לעשות ומסר בשם מקורביו של מר לפיד, ש"לא, אין בכוונתו בשלב זה (אני חוזר, "בשלב זה", מוסיף פרשננו) להתמנות למלך יאיר הראשון".
ואני אומר, בואו ונמתין מעט ונבקש מהחזאי התורן להגיד לנו מה יהיה מזג האוויר בפורים הקרוב. הרי ברור לחלוטין שאם פורים יהיה סגרירי וגשום, לא בא בחשבון שיאיר לפיד יתחפש לבלרינה עם טוטו של טול ורוד ונעלי בובה ורדרדות, אבל אם פורים יהיה אביבי וחמים, ייתכן שרצוי שלא יתחפש לדוב שחור ושמן שכולו גוש פרווה. והנה תרמתי לנושא החם המצוי לפי שעה בראש מהדורות החדשות, תובנה עניינית ומעשית, העשויה לסייע למועמד הוודאי לראשות הממשלה, לנשיאות המדינה ולהקמת סוכת בית דוד הנופלת לנהל את חייו נכון לפחות במהלך ששת השבועות הבאים. וכבר אמרו חז"ל משהו בדבר, מי שמציל נפש אחת...
מה דעתכם?
