אור ירוק

התפוח של אבו מאזן

אבו מאזן, יו"ר הרשות הפלשתינית, לא נח לרגע. הוא דואג כל הזמן לשדר לישראל תזכורות על זהותו האמיתית, שחרף חזותו המערבית אינה שונה מזו של חמאס הטרוריסטית.

מינוי מחבלים לתפקידים בכירים ברשות, קריאת רחובות וכיכרות על שמות מחבלים והנצחתם, שירי הלל לשהידים והענקת פרסים למחבלים משוחררים, כחיילי הרשות, בדמות מלגות וקרנות תמיכה בהם - כל אלה מראים מאַין שוחה הדג הפלשתיני, אם לא מהראיס יאסר ערפאת, מייסד הפאתח והמחבל מספר אחת שלה. כזכור, כל מנגנון הרשות והמשטרה הפלשתינית מבוססים על מחבלים לשעבר. מה שהיה הוא שיהיה. מה הפלא שאבו מאזן עושה ניסיונות נואשים לחבור לחמאס? מצא מין את מינו, ולא לחינם הלך זרזיר אצל עורב.

התפוח המורעל של אבו מאזן, לא נופל רחוק מהעץ, כבר אמרנו?

עתירה פוליטית

העתירה שהגישה תנועת 'יש גבול', נגד מינויו של השופט נועם סולברג לבית המשפט העליון, כתושב גוש עציון שגָר מעֵבר לקו הירוק, חושפת את דו פרצופיותה של התנועה.

מי שחרתה על דיגלה את המאבק בגזענות, מגישה עתירה המדיפה ריח חריף של גזענות, אשר מבקשת לפסול את סולברג לעליון, ולשלול את תפקידו בגלל מקום מגוריו.

אי-אפשר להתעלם גם מההכללה שבעתירה זו, המכפישה ציבור שלם של מתנחלים ומאשימה אותם בחוסר מוסריות. אין ספק שמדובר בעתירה פוליטית מובהקת של תנועת שמאל קיצוני, על-רקע דעותיו הימניות של השופט, המוּנעת משיקולים זרים, במסווה אוביקטיבי כביכול של אתיקה מקצועית. די בעובדה זו כדי להעצים את צביעותה של התנועה.

נכון עשה אפוא בג"צ, שדחה את העתירה על הסף, תוך הגדרתה כבלתי תקדימית, ובכך מנע לא רק את ביזויו ואפלייתו של השופט סולברג, אלא לא פחות את ביזויו של בית המשפט העליון.

אינטגרציה בבקשה

איך זה שבשנות האלפיים החברה הישראלית עדיין נטועה בדעות קדומות וגזעניות כלפי האתיופים, כמו גם כלפי אנשים מוגבלים בקהילה, ומסרבת למכור או להשכיר להם דירות ולגור בקרבתם?

הגיעה השעה לנטוש את הסטראוטיפים, הן את כלפי העולים האתיופים והרוסים, והן כלפי החריגים, להפוך אותם לחלק בלתי נפרד מהחברה, ולשלב אותם בעבודה ובקהילה, תוך הפרייה הדדית. החברה הישראלית תהיה נשכרת לא פחות מהם. השילוב הוא המבחן לקידמה. אז אינטגרציה, בבקשה.

ובא לציון גואל.

חתול השומר על השמנת

נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, יצאה נגד חוק הצינון (המכוּנה גם חוק לפיד) של עיתונאים הרצים לפוליטיקה. היא הצביעה על כך שאין סיבה לצנן עיתונאים, כמו שאין סיבה לצנן דוקטורים מהאקדמיה.

דומני שהשוואה זו היא חסרת שחר. עיתונאים, בניגוד לדוקטורים, מפיצים את דיעותיהם בקרב הציבור הרחב באמצעות כלי התקשורת, הכתובה או האלקטרונית, ומשפיעים עליו. לכן, אין ספק שעיתונאי המתכנן לרוץ לבחירות, ישפיע על בחירתו באמצעות מאמריו בעיתונות, או עריכת ראיונות עם מקורביו, החפצים ביקרו, שיסייעו לו בכך (עיין ערך שלי יחימוביץ, שראיינה את עמיר פרץ בתוכנית 'פגוש את העיתונות' לקראת התמודדותה בבחירות לכנסת). לכן החוק, המציע תקופת צינון, הוא בהחלט רלוונטי, ובניגוד לדעת דורנר, אין להורידו מסדר היום הציבורי.

אומנם אפשר להבין לליבם של העיתונאים המתנגדים לחוק, הנוגע בם. חתול השומר על השמנת כבר אמרנו?

ימים יגידו

דומני שלא צריך להיות פרשן פוליטי כדי להבין שהמתמודד החדש בבחירות לכנסת, יאיר לפיד, מאיים על ציפי לבני ומפלגת קדימה, ולא להפך. לא סוד הוא שקדימה הוכיחה את עצמה כמפלגה חסרת מעוף וחזון, הנעדרת מצע ברור, ואשר מורכבת מח"כים ממפלגות שונות בעלי אינטרסים אישיים מובהקים. אם לא די בכך, פרשיות השחיתות שצצות חדשות לבקרים במפלגה זו, שחרטה על דיגלה את טוהר המידות, אף הן אינן מוסיפות לה כבוד.

לעומת זאת, ג'וניור לפיד מביא עימו רוח חדשה ורעננה לבחירות, ותקווה למפלגה פעילה וחדשנית. לכן ברור שמפלגתו תכרסם בקדימה, ואולי אף תחסל אותה. ימים יגידו, כמובן, אם לפיד יממש את הציפיות שתולים בו בוחריו, ויפיק את הלקחים המתאימים מכשלון מפלגת שינוי שהקים אביו, או שגורל מפלגתו יהיה כגורלה.

הטרנד החדש

יש להניח כי אלמלא המאבק הפומבי, שניהלו בהצלחה קרנית גולדווסר ונועם שליט לשחרור יקירם החייל מן השבי, הם היו נשארים באלמוניותם ולא רצים לפוליטיקה.

עם זאת, אין ספק שהחשיפה וההשפעה הציבורית גילתה בהם את הפוטנציאל הפוליטי החבוי בהם ואת יכולת ההשפעה, לצד יכולת ארגון ונחישות בלתי מתפשרת - כערך מוסף למאבקם האישי. במהלך המאבק הם אף חידדו את הכושר הרטורי שלהם ואת דיבורם הרהוט לפני קהל. כל אלה הן תכונות הדרושות לאישי ציבור ופוליטיקאים, המהוות סיבה למסיבה להתמודדות הפוליטית, תוך ניצול עובדת היותם ידוענים, כמובן.

הַכירו אפוא את הטרנד החדש: לא רק עיתונאים רצים לפוליטיקה, אלא גם בני משפחות שבויים לשעבר. תשאלו את שחקני הרכש קרנית ונועם.

לא הכל נשאר במשפחה

דומה שאפשר היה לצַפות מחברת החשמל, אשר מלבד המשכורות הגבוהות מחַלקת לעובדיה בנדיבות חשמל חינם, הטבות מפליגות ופנסיה נצחית - שתצַ'פר את מאבטחיה בכמה סופגניות בחג החנוכה (במקום לזרוק אותן לפח), ובכך תמתיק להם את עבודתם.

אומנם המאבטחים, הנשלחים על-ידי חברות האבטחה, אינם נמנים עם משפחת החשמל המורחבת, הזוללת את קופת הציבור, אך גם להם מגיע שיתייחסו אליהם יפה.

במקום זאת בחרו בחברה להשקיע את מיטב המשאבים וכוח האדם, כדי ללכוד אותם מאבטחים סוררים, שכל פישעם היה שביקשו גם הם ליהנות ממנעמי הסופגנייה המלבבת של החברה. כל האמצעים היו כשרים לשם כך, כולל השפלת המאבטחים ובדיקתם במכונת אמת, ופיטורם בסופו של דבר. הַאמינו לי שלקוחות החברה מוכנים ברצון לסבסד סופגנייה של מאבטח, במקום את כל הבזבוזים המשוועים של החברה וחוסר יעילותה כמונופול הגורמים לעליות מחירים חדות, כפי שאנו עדים לאחרונה.

תיאטרון האבסורד כבר אמרנו?

האח הגדול

דומה שלא צריך האקרים של ערב הסעודית העויינת כדי לחשוף מסמכים אישיים, דוגמת כרטיסי אשראי, במטרה לפגוע בכלכלת ישראל. אולי יש לנו זיכרון קצר, אבל עד לא מכבר הפרטים על אזרחי ישראל היו חשופים לכל דורש בקליק אחד בגוגל, באדיבות משרד הפנים. מתברר שעינו של האח הגדול בולשת אחרי כולנו, ובצילו המרחב הפרטי שלנו הפך מזמן למרחב הציבורי.

ועם ידידים כאלה, מי בכלל צריך אוייבים?

אחריות רפואית פרטית

לא ברור לי מדוע משרד הבריאות וקופות החולים מממנים את הוצאת שתלי הסיליקון המסוכנים לנשים שעברו את ההשתלה בקליניקות או בבתי חולים פרטיים.

השאלה היא מדוע האחריות הרפואית לא תוטל על הרופאים המנתחים, שיש להניח שיש להם גם ביטוחים רפואיים, ועליהם אפוא לממן את הוצאת השתלים והאשפוז הכרוך בכך, כמו גם להשתיל שתלים חדשים תמורת השתלים המסוכנים ששתלו. מדוע משרד הבריאות פוטר אותם מאחריות טיפולית על חשבון הקופה הציבורית?

בדיחה או מניעה?

רעיון דיבקית האזהרה מפני נזקי האלכוהול על בקבוקי המשקאות ובפרסומות, בעקבות הסיגריות, הוא רעיון יפה.

השאלה היא, האם בדקו סטטיסטית את יעילותה של האזהרה מפני נזקי העישון והשפעתה על צמצומו, בקרב צעירים ומבוגרים, לנוכח הרייטינג הגבוה של הפרסומות הנוצצות והזוהרות, ויחסי הציבור הרבים שהושקעו בהן כדי לשבות את הלקוחות, למרות הדיסוננס הקוגניטיבי לכאורה? בדיקה זו חשובה לא רק למניעת העישון, אלא לא פחות כדי לבדוק את יעילות הדבקית גם על מניעת האלכוהוליזם. אחרת הדבקית הופכת ללא יותר מבדיחה לא מוצלחת בתחום הצרכנות.

אירועים בודדים

העובדה שדי היה ביריקה אחת, של סיקריק אחד, בבית שמש כדי למרוח את הידיעה הפופוליסטית על פני עמודים שלמים בעיתונות במשך שבוע שלם - כשהנפגעת הפכה לגיבורת היום - מעידה עד כמה מדובר בתקרית יוצאת דופן בעונת המלפפונים בעיצומו של החורף.

לעומת זאת, דומה כי אילו העיתונות הייתה מסקרת באותה הרחבה אותן עשרות מקרים בלתי פופוליסטיים של התנכלויות יומיומיות לחרדים, שהפכו כבר לשיגרה, בעקבות גל ההסתה (ובכלל), שרק מיעוטם נסקרו בכתבות צנועות, הרי היריעה הייתה קצרה מהכיל. אלא שלא סוד הוא שלא הכמות קובעת בתקשורת, אלא הרייטינג, שבבסיסו מונח אירוע נדיר. אדם נשך כלב כבר אמרנו?

עלה תאנה?

כולם מדברים על הדרת נשים. ועל הטרדת נשים במרחב הציבורי שמעתם? אם לא ידעתם, על-פי סקר אקדמי 50% של הנשים החילוניות, בקרב אותו ציבור המתסיס נגד ההדרה השולית של חרדים קיצוניים, הן מוטרדות על-ידי גברים.

האם לא הגיעה השעה לטפל בנגע חברתי זה, ולהעניק לו את העדיפות הציבורית הראוייה? אולי סוגיית ההדרה, שעלתה לראש הכותרות, היא עלה תאנה כדי לכסות על בעיה כאובה זו?

אור ירוק

מתוך אלפי מתמודדים רק שלושה זכו בפרס 'מקדם הבטיחות בדרכים' בכנסת. אם לא ידעתם, אחד מהם הוא שלמה כץ, העומד בראש תנועת 'חפצנו לחיים' למניעת תאונות.

כן, הוא חרדי, שאוהבים לשנוא, אשר שופך אור ירוק בדרכים.

אם לא די בכך, האם ידעתם שהעיר החרדית, ביתר עילית, זכתה זו השנה העשירית ברציפות, בחמישה כוכבי יופי, מטעם המועצה לארץ ישראל יפה? זאת בזכות שמירת איכות הסביבה, ניקיון למופת, מיחזור וטיפוח גנים ירוקים. ראוי שהעיר תשמש מודל גם לערים אחרות בתחום חשוב זה.

אז מי אמר שהכל שחור אצל החרדים? יש גם הרבה ירוק בעיניים. תשאלו את ארגון 'חרדים לסביבה'.

שותפות מסוג אחר

על 'הסכם שותפות בהצלת חיי אדם' שמעתם? זה רק בישראל, וכן, רק אצל החרדים, שכל כך אוהבים לשנוא.

איך מתנדבים בלי להפסיד? תשאלו את חזי רוט, בעל חנות דגים בירושלים, המאפשר לעובד שלו, אשר מתנדב ב'איחוד הצלה', לצאת להציל חיים גם על חשבון העבודה, מבלי לנכות משכרו. בתמורה העובד מעניק לו חלק מזכויות המצווה. זה נהנה וזה לא חסר כבר אמרנו?

ראוי ששותפות מבורכת זו תשמש מודל ותורחב גם לעסקים אחרים. אז מי אמר שעסקים וצדקה לא הולכים ביחד?

הבהרה: המאמר בשולי הכותרות הוא מאמר קליל המגיב בקצרה לידיעות חדשותיות מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המאמר מביע דעה אישית, ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.