נדמה כי במאבק נגד האלימות החרדית, המכונה "קיצונית", יש לא מעט טעמים זרים ונסתרים. מאחר שאיני תמים, אני מחפש תמיד את המנצח העומד מאחורי כל מקהלה גדולה. אחרי שהמאבק החברתי דעך, אם הואיל ונחשפו פניה של המנהיגות שחוללה אותו, ואם מחמת הסכסוכים הפנימיים שפילגו את מנהיגיו, מנסים כעת גורמי שוליים להצית את האש במקום אחר ועל נושא אחר. מה זה משנה, העיקר שהאשמים הם
בנימין נתניהו וחבריו לקואליציה.
בחברה דמוקרטית ישנן שתי אפשרויות לחולל מהפך שלטוני. האחת, על-ידי הצבת אלטרנטיבה אידיאולוגית לשלטון המכהן, וניסיון לגייס תמיכה ציבורית בה. השנייה, מופעלת בעיקר כאשר ברור כי האידיאולוגיה שמבקשים לקדם גורמי שוליים היא קיצונית עד כדי כך שאיש לא יתמוך בה. היא יושמה בהצלחה מרובה במדינות ערב, באירופה וכעת גם בארה"ב - על-ידי תנועת כיבוש
וול סטריט. בעיקרון מדובר באסטרטגיה מעין מהפכנית, המאומצת על-ידי א
נשים המבינים כי אין להם כל סיכוי לקדם את האידיאולוגיה הקיצונית שלהם בתחרות חופשית על רעיונות וערכים ועל לב הציבור.
הם מאמצים את עיקרון "כור ההיתוך" שמקדם השמאל העולמי, שעל פיו יש להצית מרי אזרחי, מגובה ככל שניתן בטענות מוצדקות, על-מנת לגרום לזעם ולתסיסה ציבורית, שלא יובילו לפתרון, כי אם להתנגדות פוליטית לשלטון המכהן. האופוזיציה, שחלקים ממנה הבינו כי לא כדאי להבליט אמת אידיאולוגית כאשר זו אינה אטרקטיבית, מנצלת מצב זה ומנסה לזהות בכל דרך את השלטון המכהן עם הבעיה, ואת עצמה - עם הפתרון, ובכך למנף את הזעם החברתי ולתרגמו למנדטים.
לאלימות אין בעל בית אחד
האמת המרה היא, שכמעט בכל שכונה בערי ישראל ישנן בעיות אלימות. בחלק משכונות הספר בירושלים, בחיפה ובמקומות נוספים, נרשמים מעשים של הטרדה מינית ואפילו אונס, המדווחים למשטרה, אבל מגיעים רק לתקשורת המקומית ולאתרי האינטרנט. מקרים אלה לא יזכו לפריים טיים, וודאי לא יהפכו למסע מכליל המלבה את אש השנאה, משום שמחולליהם הם במקרים רבים בני מיעוטים, הנחשבים בעיני האופוזיציה "
פרח מוגן". עו"ד רוני
אלוני סדובניק עסקה לא מעט ב"טרור מיני על-רקע לאומני", וכתבה על בני מיעוטים האונסים נשים יהודיות כחלק לגיטימי של ה"מאבק הלאומי הפלשתיני". היא הוסיפה והרחיבה על פעילות שמאל מושתקות,
הנאנסות בהפגנות הסולידריות על-ידי בני מיעוטים, כשהתקשורת, ארגוני הנשים והאופוזיציה לוקים בתסמונת "שתיקת הכבשים".
זנות ואלימות נגד בני נוער בתל אביב אינם מעניינן של
ציפי לבני והאופוזיציה. זה לא עניין לזעם חברתי. בשכונות רבות, כולל חילוניות, נרשמים מקרים רבים של הדרה, אלימות, אונס וחרם, המבוצעים נגד ילדי ישראל ונגד נשים, ומעולם זה לא הפך לעניין פוליטי, ולמאבק הגדול הבא "על דמותה וצביונה של החברה", כפי שהגדירה לבני את המאבק הנוכחי נגד החרדים.
גם עניין "הדרת נשים" עולה באופן סלקטיבי. הרי נושא זה היה לטאבו בעיני החרדים מאז ומעולם, וכאשר החרדים ישבו עם אנשי השמאל בקואליציה, לא ראינו את האחרונים מזדעקים נגד קווי מהדרין וכיוצא באלה. עניין זה, המוצף כעת לשיח הציבורי כ"הדרה", נחשב בעיני ציבור דתי גדול כ"חוסר צניעות", כפגיעה ב"קדושת הברית", וכפגיעה ב"קדושת העיניים". כאשר השמאל בשלטון, נשמע כי "אפשר להגיע להבנה", ו"יחד שבטי ישראל" ימצאו את הפתרונים, אבל כאשר החרדים חוברים למפלגות המחנה הציוני, פתאום נשמעת צעקת געוואלד מפי הקוזק הנגזל.
הרי אין עיר בעולם שאין בה בעיות אלימות - לא ניו-יורק ולא רומא ולא פריז ולא תל אביב או חיפה. מה שקורה עכשיו זה שגורמי שוליים מבקשים להציף בעיה קיימת שאותה יש לגנות בכל פה, וליחסה למגזר אחד בלבד. ואולם מדובר בבעיה כללית הקיימת בכל המגזרים ובכל הערים בעולם. הניסיון של האופוזיציה, ושל העומדת בראשה, להפנות אצבע מאשימה לחולייה החלשה בקואליציה של בנימין נתניהו, נועד לערער את תמיכת הציבור בה על-ידי ליבוי השנאה והגדרת האשם האולטימטיבי בכל בעיות האלימות בחברה הישראלית: "החרדים הקיצוניים". כביכול אילו היינו פותרים את בעיית האלימות שאכן קיימת בחברה החרדית, היינו חיים בחברת מופת נטולת אלימות בכלל.
תכלית המושכים בחוטים
פעמי בחירות נשמעים, וככל שיגדל הזעם הציבורי בעניינים רבים, כך ייטב לאופוזיציה. נתניהו נהנה כעת מתמיכה ציבורית לא מבוטלת. אחרי עסקת שליט, דעיכת המאבק הציבורי ל"צדק חברתי", אחרי ייצוב הכלכלה ועוד, הולכים וקטנים הסיכויים של לבני להרכיב את הממשלה הבאה. בסביבתו של נתניהו יש המדברים על הקדמת הבחירות בשל מצבו הטוב יחסית. מעורבותה של לבני, לצד המימון של גורמים מתסיסים מחו"ל במאבק החברתי הקודם, הייתה גלויה לחלוטין. גם כעת, מובן מאליו שלמרות הגינוי של רוה"מ ושל כל חברי הממשלה - החרדים והחילוניים - את תופעת האלימות, מתעקשת לבני לכרוך את הבעיה במבנה הקואליציוני הנסמך על החרדים.
לפי לבני: "הקואליציה של נתניהו וההסכמים הפוליטיים שבנו אותה הם מקור כל חטאת. ישנה קואליציה חרדית לאומנית שמנסה להשליט ולכפות על הרוב הציוני השקפת עולם. אבי אבות החטאת בישראל הוא שמפלגות שאמורות לשקף השקפת עולם ליברלית דמוקרטית, כמו הליכוד, מוכרות את כל השקפת עולמן ואת צביונה של ישראל למפלגות חרדיות". לבני הוסיפה: "מדינת ישראל לא יכולה לסבסד ולממן את האפליה הזו. ראש הממשלה ושרי הליכוד מייצגים מפלגה שאמורה להיות ליברלית לאומית, ומסיבות של שרידות פוליטית הם נותנים לעסקנים חרדים את המונופול על יהדותה של ישראל. אני מסורתית, וזאת לא היהדות בעיניי".
מעניין איך נשכחה מלבני העובדה, כי לאחר הבחירות הצעותיה לציבור החרדי, זה שהיא משמיצה כל כך כעת, היו נדיבות הרבה יותר מהצעותיו של נתניהו לציבור זה. כל מה שצריך לעשות כעת, זה לקרוא בין השורות: בזמן שלטון שמאל, כל מאבק כזה לא היה תופס אפילו כותרת בעיתון שכונתי, כי כאמור, בכל שכונה יש בעיות של אלימות. עלינו לחשוף את אלה המלבים את אש השנאה, השולטים בה ומקדמים באמצעותה מטרות פוליטיות הזויות. אנו מגנים את האלימות באשר היא - חרדית, חילונית, מזרחית, אשכנזית, שמאלנית, ימנית, ערבית או יהודית - אבל בה בעת אנו מגנים את הצביעות הפוליטית של הנבנים משנאת חינם, ואין הגינוי האחד מייתר את רעהו.
