יש מי שמטורף על "
כוכב נולד". יש מי שתוכנית ספורט מוחקת לו את קמטי הדאגה. יש הנמצאים על מיטת דווי ורק מינון גבוה של מבט לחדשות מותיר את לחץ הדם ופעימות הלב ברמה הראויה. יש חולים כרוניים שמסניפים "מעושרות" ויש מי ש"מונית הכסף" היא החומר המוזרק לורידיו.
אני צופה בלונדון ו קירשנבאום. אפשר בהחלט לומר שאני אורתודכסבאום ואפילו אורתודוכסדון אמיתי.
מעולם לא שאלתי את עצמי מדוע. מתי אני יכול לעשות זאת? אני בורח מהמשרד בשעה חמש וקצת, נבלע בערוץ המכוניות שאורותיהן האדומים מהבהבים לפני ומזגזג כדרך כל נהג ישראלי הממהר למטבח רעייתו כדי לחטוף ארוחת צהרים מאוחרת ולכלב המחכה לצאת ולעשות צרכיו. את תיקי אני משליך בכניסה, חולץ את נעלי בתנופה של רגל על רגל ומזדרז להחליף את בגדי כאשר עין אחת כבר בוחנת את המסך המהבהב.
כמו קדוש הודי אני יושב על הספה הנמוכה שמול המרקע, מושך לעברי את השולחן הנמוך ונועץ עיני בשני הקשישים בני דורי. רעייתי הרגילה לסוגד המבצע את פולחנו היומי, מזדרזת לדחוף תחת ידי סכין קהה ומזלג לא חד שמא אפצע את עצמי מבלי משים. היא נושפת על צלחת המרק ומניחה בידי כף מעוגלת אתה היא מנתבת בזהירות לתוך פי, פעם ופעמיים.
לעיתים מתיר
ירון לונדון לחברו לשאול שאלה, לעתים
מוטי קירשנבאום אפילו מקשיב בהשתאות מקצועית בלתי מוסתרת לשאלות הארוכות, המפותלות וחסרות הפיסוק של ירון לונדון. שאלות המזכירות טכסטים קדושים החרותים בכתב היתדות על אבני גרניט עתיקות הטמונות המערות עמוקות וחשוכות. טכסטים בלי פסיק, בלי נקודה, בלי סימן שאלה, בלי נקודתיים ובלי מרכאות.
כי זאת עלינו לדעת: מר לונדון המציא סוג מיוחד של עיתונות. אם הויקיפדיה החליפה את האינציקלופדיה העברית (ויעידו פחי האשפה מהם חילצתי לא סדרה אחת של כרכים צהובים שננטשו על-ידי בעליהם הבוגדניים) הרי ששאלה ירון-לונדונית אופיינית כוללת בערך שבעה עשר משפטים המספקים רקע, תאור מצב, התייחסות לנושאים חופפים, אזכורים של שאלות דומות ותשובות שנתנו עליהן בעבר במוסדות בינלאומיים ולאומיים. הלב נכמר על נדב אייל, יובל דרור או
צבי יחזקאלי המנסים להשלים את כתבותיהם ונראים כמו יונקי תנים המנסים להתמודד עם אריה קשיש אך עדיין מיוחם.
רובם של המרואיינים נותרים מובסים והמומים מול שאלותיו . מי שינעץ עיניו בהם יבחין בשפתיהם הנעות בניסיון לחרוט בזיכרונם מידע רב כל כך שנמסר בקפסולת זמן קצרה כל כך. לחלקם הגדול מבט תמה האומר לצופה בקריצה של מבוכה : "נכון, אומנם שילמתי עבור החניה ליד אולפני הטלוויזיה אבל לפחות קיבלתי איפור בחינם. אפשר לצאת מפה לחתונה של איזה טייקון ולהצטלם ללא חשש".
קירשנבאום עונה על ההגדרה הצברית בה השתמשנו לא אחת בצבא, זוכרים? "בחור על הכיפאק. לא אוכל סכיני גילוח, לא שותה נפט ולא מחרבן קוביות" כזה שכל אחד מאיתנו היה רוצה שישן לידו במילואים. יעני סחבק סחבקי, גבר גבר ובכלל בסדר כזה. כאילו.
התוכניות האהובות עלי ביותר מבין תוכניות לונדון-קירשנבאום הן אותן תוכניות העוסקות בפער החברתי בישראל ובעיקר באלה הקושרות פערים חברתיים, פערי שכר, פערי דיור, פערי דת ומסורת, פערי בריאות, פערי נסיעות לחו"ל, פערי גובה וצבע שיער ובכלל פערים מכל סוג שהוא במוצא העדתי.
נו, אז מתעלים שני החבר'ה האלה על עצמם.
קירשנבאום כהרגלו ממשיך לנסות להשחיל מילה או שתיים ולשבצן בין הפרסומות לסרטי הטבע המדהימים שצילם באפריקה - מקום בו כידוע כל לבן עם כובע קאובוי עשוי עור הוא משהו שבין סאהיב לאל חי, בפרט כשהוא מנסה ללמד את הנאטיב'ס את המילה "
שלום".
"קירשנבאום, יא אחי" אני צועק לעבר המסך, "למד אותו "סבלנות", למד אותו "תחנה מרכזית", למד אותו "מקופח!" תראה איך הוא יקלוט את זה מהר!!!!"
ירון לונדון - הלוחם האמיתי
ירון לונדון לעומת זאת הופך ללוחם אמיתי למען המזרחיים, המקופחים, הדפוקים, המוזנחים, המודחים, המודרים, הנטושים, העזובים, הזרוקים, אלה שמרגע עליית הוריהם, או סבם וסבתם, חיפשו המדינה ומוסדותיה את כל הדרכים בהן תוכל לקפח, לדפוק, להזניח, להדיח, למדר, לנטוש, לעזוב ולזרוק אותם, את בניהם, את בני בניהם את שלישיהם ואת צאצאיהם עד דור רביעי.
יש בעיות עם הרופאים? ירון לונדון מסביר למה רופאים המזרחיים בפריפריה.... ולמה החולים המזרחיים בפריפריה....
יש בעיה במחאה חברתית? ירון לונדון חובר מיד לאותם לוחמי הקשת הדמוקרטית ומנפנף יחד עימם בחטא האשכנזי הקדמון.
בית המשפט העליון מדיר מזרחיים/ערבים/דתיים/נשים? ירון לונדון מסכים בכל לב ואכן מבקש לתקן את המעוות ולמנות שופט מזרחי/ערבי/נשי כנשיא בית המשפט.
שלמה מעוז פתח את פיו? ירון לונדון מיד מצדיק, מסביר, מנמק. טוב משלמה מעוז. הרבה יותר יסודי, סדור, רהוט וברור משלמה מעוז. הרי ירון לונדון הוא.... איך לומר...."לבן בנק לאומי " כזה, לא?
כן, שכחתי להזכיר שירון לונדון לא ישכח מעת לעת להזכיר כי חתנו, אתם יודעים זה שמוצאו מחלב שבסוריה, כן, זה הד"ר, הוא גם, איך לומר, מזרחי כזה כאילו וגם....פשוט מותק.
וכיון שבשלב הזה מתחילה לפוג השפעת הסם הזה שנקרא לונדון-קירשנבאום, אני רוצה לשאול בעדינות, בנימוס ובכל הכבוד הראוי:
אולי תעופו גם אתה וגם קירשנבאום מכסאותיכם ופשוט תתנו למצלאווי ולביטון להגיש את התוכנית "לונצאווי וקירשנבטון"? מה דעתכם על הביטוי "נאה דורש?" אולי פשוט תפגינו הלכה למעשה את הצדק החברתי שבגינו אתם מקשקשים כל כך הרבה?
ובהזדמנות זו, אני פונה גם לגב'
קרן נויבך, לגב'
אילנה דיין, לגב' ג'ודי ניר מוזס ולשאר "השיכנזיות -קול באישה" אולי תפנו את האולפנים ותניחו לכל אותן מקופחות נהדרות שאתן מזמינות מדי תוכנית כדי שישירו ו/או ימסרו מתכונים מתובלים מבית אימא כדי שתתפוסנה את המקום המגיע להן בצדק?
ולכבוד השבת אולי נסיים בשיר אשכנזי שנכתב על-ידי רבינוב וזהבי בשנת 1946 במיוחד כדי להגדיל את הפער העדתי ולדפוק את המזרחיים:
ירדה השבת לבקעת נתיבות
וניחוח של קובה אדום בשוליה
ויעמדו מסביב מסיתים שושבינים
לשאת אדרתה המוכתמת
יעלו צפרדעים משלולית וביצה
לקבל את רוחה הכואבת.
בוכה השבת על ראשו של הברוש
על אזוב שבסלע עוד דמעה נזלה
ויהי השפוד לשרביט של מלכות
בשוק התקווה צווחה עולה
ימשוך אז עורב בקולו הסדוק
צער השמצה מנוולת.
הרטיטה שבת בחינה הגנוז
עיני חלונות מכל עבר
אז יצאנו כולנו אל הערב זמר
זמירות בערגה מצלצלת
שתחזור אמת לבקעת נתיבות
ותשוב עבריות נאצלת.
נ.ב. - רשימת יוצאי עדות המזרח (על-פי שם) שהגיעו בדין, בצדק ועל-פי כישוריהם לתפקידים בכירים בנשיאות המדינה, בממשלה, בכנסת, בצבא, בשרות החוץ, בבנקים, באקדמיה, בעולם הנדל"ן, בעיתונות, בבתי החולים, במגרשי הספורט, בעולם התיאטרון, בעולם המוזיקה, בעולם העסקים ובשוק הכרמל - שמורה במערכת.
