חֲיֵה ותן לחיות

אסור לנוח על זרי הדפנה

האִם סטטיסטיקה לחוד ומציאות לחוד? לפחות כך נראה לפי הדוח שפרסם לאחרונה המשרד לביטחון פנים, המצביע על ירידה בשיעור הפשיעה בשנים האחרונות. האמנם?! עובדה היא שמקרי הרצח הפכו בשנה האחרונה, למרבה הצער, לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית היומית. כזכור, 25 נשים נרצחו, וזאת מלבד רצח של בני נוער ומבוגרים.

לאור נתון מצמרר זה אסור שהמשטרה וגורמי הרווחה ינוחו על זרי הדפנה של הסטטיסטיקה, ויפעלו בהתמדה ובנחישות למיגור הפשע הקטלני הזה שאין לו תקנה.

צעדת החיים

לנוכח מקרי הרצח, שהפכו למרבה הצער לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית היומית, השאלה היא איפה הציבור הישראלי? אותו ציבור שיוצא להפגין למען הדרת נשים ויוקר המחייה, אשר עם כל הכבוד לחשיבותן של סוגיות אלו, וגם לרייטינג שלהן, הן עדיין אינן ניצבות בראש סדרי העדיפות הלאומית ויש להן תקנה.

מדוע הציבור לא יוצא להפגין בהמוניו נגד האלימות ומקרי הרצח, פשע שאין לו תקנה, ולמען קדושת החיים - סוגיה שאותה יש להציב בראש סדר היום הלאומי ולהילחם למענה בכל החזיתות וללא פשרות.

אגב, היכן נעלם הציבור האתיופי, שיודע להפגין (ולצעוד) נגד גזענות. מדוע למרות שיעור הרצח הגבוה בעֵדה, הוא אינו מקיים את צעדת החיים?

גאווה לאומית

דומני כי הכבוד הלאומי לישראל, ולעם היהודי כולו, יבוא לא מבועטי הכדורגל, אלא ממי שמוּנה לאחרונה לתפקיד הבכיר של ראש סגל הבית הלבן, ג'ק לו. כן, הוא יהודי השומר שבת בקפידה, שאפילו האזרח הראשון בעולם, הנשיא ביל קלינטון, לא הצליח לגרום לו להרים את השפופרת בשבת. כל הכבוד!. אין ספק שיהודים מסוגו הם המניפים בגאווה את הדגל היהודי בעולם.

ומה עם הרוסים?

שרת הקליטה, סופה לנדבר, הטיחה בפני בני העדה האתיופית שעליהם להגיד תודה למדינה על כל מה שקיבלו ממנה. מעניין מי מדברת. האם לא ראוי שתשמיע דברים אלה בראש ובראשונה בפני בני עדתה הרוסים? לא סוד הוא שרבים מהם (בעיקר מהחטיבה הגויית) עלו לארץ רק כדי לחלוב את הקופה הציבורית וליהנות מסל קליטה נדיב, ולא ממניעים ציוניים.

האמנם השרה הנכבדה במום עדתה פוסלת?

מי ירים את הכפפה

מבלי להיכנס למחלוקת הכספית בין הרשויות המקומיות לאוצר בנושא שביתת הרשויות, לא סוד הוא כי הארנונה עבור שירותים עירוניים, שמשלמים אזרחי ישראל, היא גבוהה ביותר. אי לכך, ראוי היה שעבוּר כל יום, שהאזרחים אינם מקבלים שירותים מוניציפליים בגין השביתה, הם יקבלו החזר כספי מהעירייה. מי עורך הדין, שירים את הכפפה, להגיש תביעה ייצוגית בנושא זה? ובא לכיסנו לגואל.

גנרל חורף

עם כל הכבוד ללווינים ולטכנולוגיה המתקדמת, לפחות לגבי העיר ירושלים החזאים איכזבו החורף ובגדול. אחרי הגשם הראשון הטוב והמרענן, הם הבטיחו לירושלמים עוד כמויות גשם נדיבות, אולם תושבי הבירה - שלא כמו אזורי המרכז והצפון - זכו לזירזופים ותו לא. גנרל חורף הרציני טרם הגיע. אך הִנה בא הגשם האחרון, ששטף את רחובות העיר בשבת, והציל את כבודם האבוד של החזאים.

ובכל זאת: קצת צניעות, רבותי החזאים, לא תזיק.

תג מחיר

עם כל הכבוד למר ישראלי, יאיר לפיד, הממקם את עצמו בקונצנזוס הליברלי, ומתנגד בחריפות לתיוגו הפוליטי - נראה כי לפחות ממגזרים אחרים בחברה הישראלית, החרדים והמתנחלים, הוא לא חוסך תיוגים ותוויות נדיבות, ומפגין כלפיהם לא מעט סטראוטיפים ודעות קדומות.

המהפכה השקטה בחברה החרדית, שהובילה להשתלבותם של רבים בצבא ובשוק העבודה, התרחשה לא בגלל פוליטיקאים מהזן של לפיד, למורת רוחו, ולא בגלל כפייה חוקית. היא תוצאה מבורכת של דינמיקה פנימית במגזר והידברות נטולת מיקרופונים עם הגורמים הרלוונטיים.

לפיד מדבר על קבוצות אינטרסים סחטניות בקרב החרדים והמתנחלים? ומה עם הפרה החולבת של הקופה הציבורית בתחומי הספורט, התרבות, הקולנוע והתיאטרון? אז אולי כדאי שיתחיל לטפל במגזר הנאור שלו, ויניח לחרדים שיודעים יפה מאוד להסתדר בלעדיו? עובדה. ובכלל, 'חֲיֵה ותן לחיות' כבר אמרנו? (תתפלא, מר לפיד, זה חל גם על המגזר שלך.)

לא עמותה וולונטרית

דומה כי אילו נועם שליט היה רוצה באמת להכיר תודה לחברה הישראלית שהתגייסה כולה לשחרור בנו, ולתרום לה, מן הראוי היה שיחזיר לה באותה מטבע ויתנדב בעמותות חברתיות. אין ספק שהפוליטיקה, שהפכה לשם נרדף לכסאולוגיה, לרדיפת שלטון והון, לאוסף של יצרי אגו, פרסום וכבוד - היא כבר מזמן לא ארגון התנדבות.

נראה אפוא כי הסיבה לריצתו לפוליטיקה היא העובדה שגילה (ואולי המציא) את עצמו מחדש, בעקבות המאבק הלאומי והבינלאומי הבלתי מתפשר שניהל לשחרור בנו גלעד מן השבי. הוא הפך לאישיות ציבורית ידועה, בעלת כושר ארגון ופעילות, כושר רטורי, דיבור רהוט ועוד, שאַף הסתנוור מאור הזרקורים - תכונות הדרושות בהחלט לפוליטיקאי, אם כי בהן לא די.

האם עוד יפתיע לטובה? ימים יגידו.

כשר אבל מסריח

לא סוד הוא שהנשיא לשעבר, משה קצב, הוא דמות ממלכתית. עם כל הכבוד אפוא למשפחה, לא ראוי היה לשכור את שירותי ההגנה של עורך הדין יהורם שפטל בערעור הנוסף של קצב לבית המשפט העליון.

כידוע, שפטל ייצג, למען בצע כסף, את הפושע הנאצי, ג'ון דמניוק, מי שאחראי לרציחתם של כמיליון וחצי יהודים בשואה, והביא לזיכויו בעליון מעונש מוות, תוך הטלת ספק בזיהויו. גם אם המינוי הוא כשר מבחינה חוקית, אין ספק שהוא מדיף ריח רע מאוד של בגידת האיש מבחינה לאומית ואנושית. כנשיא יהודי קצב היה צריך להימנע משירותיו.

האם חסרים פרקליטים מעולים בישראל, שאינם שנויים במחלוקת ציבורית, ולא דבקה בהם תווית הבוגד?

מדַברים במכחול

לא סוד הוא כי שפת התקשורת של אוטיסטים ומוגבלים רבים היא דרך האמנות - במכחול, במוזיקה או בדרמה. יש לברך אפוא על שיתוף הפעולה בין סטודנטים לעיצוב ובין אוטיסטים, שעיצבו ביחד קיר גרפיטי ברחבת הסינמטק בתל אביב, ועוד היד נטויה. ראוי ששיתוף פעולה מבורך זה ישמש מודל גם למוסדות תרבות אחרים. בניגוד להדרה של חריגים, שעדיין רווחת בחברתנו, מתברר שמדובר באנשים יצירתיים, שיכולים לתרום מכישוריהם לחברה, לתרבות ולאמנות, שיוצאות נשכרות לא פחות מאשר החריגים עצמם נהנים מהתרומה החברתית. ובא למיזוג גואל.

שותפוּת מסוג אחר

על 'הסכם שותפות בהצלת חיי אדם' שמעתם? זה רק בישראל, וכן, רק אצל החרדים, שכל כך אוהבים לשנוא. איך מתנדבים בלי להפסיד? תשאלו את חזי רוט, בעל חנות דגים בירושלים, המאפשר לעובד שלו, אשר מתנדב ב'איחוד הצלה', לצאת להציל חיים גם על חשבון העבודה, מבלי לנכות משכרו. בתמורה העובד מעניק לו חלק מזכויות המצווה. ככה זה כשהדג מריח מהראש. זה נהנה וזה לא חסר כבר אמרנו?

ראוי ששותפות מבורכת זו תשמש מודל ותורחב גם לעסקים אחרים. אז מי אמר שעסקים וצדקה לא הולכים ביחד?

הלשונַאי טיבי

תודו, לפחות משהו טוב יצא מפרשת ח"כ אנסתסיה מיכאלי, שהטיחה כוס מים בפניו של ח"כ ראלב מג'דלה. בשיא סערת הרגשות תרם ח"כ אחמד טיבי ממוחו הקודח סלוגן לפרשה, והעשיר את הלקסיקון העברי בביטוי חדש.

אין ספק שבביטוי 'כִוֹס אמוק' שטבע (הכוס ששפכה הח"כית מתוך אחיזת אמוק), החזיר הרעיונאי טיבי את הכבוד העברי לביטוי הערבי הזול. ובא ללשוננו גואל.

אגב, האם טיבי, החושף לאחרונה בבית המחוקקים את כישוריו הפואטיים והלשוניים, פוצח בקריירה חדשה?