תולדות האינקוויזיציה במשפט קצב

קורבנו של האיש משה קצב נשיא ישראל בס"ד לא יהיה לשווא! קדמו לפניו מאות אלפי קורבנות של האינקויזיציה - שמשמעותה בעברית היא מוסד של שופטים-חוקרים שקובעים את אשמתו של חשוד בעינויים מגוונים ובמרתפים טחובים "בהליך מקוצר" - וזאת בדומה למשפט הבזק בחדרי חדרים ובדלתיים אטומות שארגנה האסכולה השיפוטית בתיק קצב תוך הפיכת הלכות משפטיות!

והנה נאלצו אז הקדושים לעלות על המוקד ולא נכנעו לאינקוויזיציה להמיר דתם - ובכך הם סימנו את הדרך לשארית הפלטה בספרד ואשכנז להשקיע את חייהם בתורה עד שאור חדש על ציון יאיר; ואכן קורבנם של הנופלים לא היה לשווא, כי לבלבה מאז הספרות התלמודית - והיהדות התחזקה כל כך מבחינה רוחנית כך ששום פוגרום (ואף לא השואה הנוראית מכל) לא הצליחו לעצור חלילה את נצח ישראל, עד הקמת המדינה והגאולה השלמה במהרה בימינו.

וכך כפי שמרדכי היהודי נצר לבית שאול המלך איש בנימין לא יכרע ולא ישתחווה בדורו להמן הצורר, כך גם אנו שארית הפלטה לא נכרע ולא נשתחווה לסוכני זדון של הקרנות החדשות לשנאה ומצור על ישראל - שקיבלו אור ירוק מאסכולת השיפוט להעברת עשרות מיליונים למימון סוכני זדון בארץ הצבי לכאורה כדת וכדין. זאת בין השאר לענ"ד לממן ולאמן את המתלוננות הסדרתיות ואת עדי השקר הזוממים - במיוחד כאלה בעלות כושר משחק טבעי, ו/או שמוכנות להתאמן על עדויות השקר שלהן מול ראי - בד"כ בסיוע וידיאו ומורה למשחק, עד הגעתן לרמת המשחק המושלם בדומה לשחקניות קולנוע, שנאמר Practice makes perfect!. ואז מה הבעיה להכריע את הדין בתיק שנטול כל ראיות, אם רק נסתמך על הופעתה הגנובה והמחשמלת במחשכים - של שחקנית דרמה שכירת חרב שתורגלה בחדרי חדרים?!

לכן אף האיש משה נאלץ לעבור 5 מדורי גהינום, אך לא ייכנע לעדויות שקר זדוניות במימון נדיב של בוגדי ישראל, הן לא יכרע ימין משה ולא ישתחווה לשום אינקוויזיציה באצטלה של "נאורים"; ובזכות משה קצב השם ישמרהו ויחייהו (שעלה להקריב את עצמו על מזבח הצדק), הן נזכה ודאי בחסדי שמיים לרפורמה במערכת המשפט, על-מנת להציל את אסכולת השיפוט (קישור).

הפברוק המגוחך ביותר, והזועק עד שערי גהינום, הוא בשאלת מהימנותן של מתלוננות שלא הביאו שום ראיה! הלא ניתן לדון נניח על מהימנות של עד שהביא ראיה כלשהי (ואז מהימנותו אכן תסייע לקבל ראיה זו), אך מה לי ולמהימנות של מי שהעיד אך לא הביא שום ראיה?! ולמה הדבר דומה, שאם בא לקוח להחזיר מוצר שפגום לדעתו, הרי אם הוא נראה מהימן אזי אין חושדים בו שהחזיק את המוצר אצלו עד שנתקלקל; אך אם הלקוח בא ללא המוצר וגם דורש את כספו לאלתר, האם נדרוש במפגיע מהסוחר לעשות כן בטענה שכבר סוף פסוק, הלא התרשמנו ממהימנותו של הלקוח?

קל וחומר שאין מהימנות בשום אופן לאיש/ה מעל גיל 30 (ואפילו 25) שטוענת שהדחיקה, הן משום שאין לה שום סיבה להדחיק לאחר פיצויים ודמי אבטלה (הרי אנחנו לא באפגניסטן), והן משום שהיא כן סיפרה בזמנו לטענתה על המקרה - ומרגע שיצאה המרגלית מפיה סימן הוא ברור כשמש שלא הדחיקה ולא נעליים!.

מאידך אם המחוזי נאחז בטריק הקסמים של המהימנות (כמו הטובע בקרש הצלה), אז היכן הוא התיעוד של המשפט בוידיאו פנימי ע"מ להציג את המהימנות "האטומית" הנ"ל בפני ערכאות הערעור? כלומר זה כאילו שהמחוזי העדיף (מסיבות השמורות עימו) להשמיד מראש את "הראיה" היחידה שיש לו להרשעה - ולא בכדי!.

בסופו של דבר יוצא לכאורה שלפי מחדליה של אסכולה השיפוט - כל זכר מעצם בריאתו אינו אלא אנס עם אות קין בצבע אדום (קרבי) על מצחו, אלא אם כן עבר סירוס כימי שבע פעמים (נקיים?) בפיקוח מכון התקנים ו/או שחתכו לו את הכל (אבל את ה-כ-ו-ל)!.

ניצולה של הסמכות הפורמלית של הנשיא/ה לקבוע הרכבים

לענ"ד יש ניצול לכאורה של הסמכות הפורמאלית של הנשיא/ה לקבוע הרכבים לפי ראות עיניו/ה (בלי להזדקק לשום הגרלה - ולו משום חשש למראית עין של חריצת דין מראש)!.

אדרבא העימות האחרון של הנשיאה ביניש מול עמדת הרוב בפרשת הדיון החוזר בחוק האזרחות, וכן העימות בין הנשיאה לבין השופט דנציגר על-רקע אופן השימוש החוקי ו/או הראוי בעדויות (שהושגו תחת הבטחה שלטונית שלא ינוצלו נגד העדים) - מהווים מראית עין של מעין הכרעת דין מראש חלילה ובטרם משפט! די אם ימונו להרכב המסוים אחדים מתוך השופטים שסרים לשיטתה, ואז גם אין צריך לרמוז מהי התוצאה המצופה!.

ולעניות דעתי זהו המחדל שהיה בתיק משה קצב - שהורשע מראש כנ"ל בחדרי חדרים וללא שום ראיות; ולכל היותר היה אליבי שהתברר כלא נכון בדיעבד - אך איננו ראיה להרשעה בשום אופן! הן מי שרותח מזעם על האשמת שווא הזויה תוך צליבה של התשקורת (לא רק עוינת אלא מסיתה כפי שבלט לעיני כל בפרשת משה קצב), סביר שישכח את כל מה שהוא עשה לפני 5 שנים ואפילו 5 חודשים (בדומה למשה רבנו ששכח כמאה סדרי משנה כאשר קצף על העם עד כי יצא מכליו - ומאז נשארנו עם שישה סדרי משנה בלבד); קל וחומר שמותר למשה קצב המתגונן מתוך חזקת החפות (ו/או משום צנעת הפרט) אף להסתיר - שמא היה לו קשר או כל דבר אישי או פוליטי אחר שלא קשור לשום מתלוננת בהכרח (מרומן ועד פגישה עם אישיות מהשמאל)!.

וכאמור מי יודע האם מי מהמתלוננות לא קיבלה כאמור אימון ממורה למשחק לתרגל את העדות שקר שלה מול ראי ובסיוע וידיאו, עד שהגיעה לרמה של משחק מושלם כמו לשחקניות קולנוע שנאמר Practice makes perfect, ולך תדע אם זה לא היה במימון מי מהקרנות החדשות לשנאה וחרם חו"ש על ישראל, או כל ארגון אחר שמשתוקק להכפיש את שמה של מדינת ישראל (הן לא קשה לארגן עדי שקר בכסף)!

רבות באינקוויזיציה עשו חיל, ואת עלית על כולנה

חמור במיוחד היה אי שחרורם של פרוטוקולים (מצונזרים כמובן ובעילום שם א1 א2 וכו') במהלך המשפט, מה שמעיד שהופעל טרור על משה קצב (שממילא אין ראיות בתיק) - כך שיואיל לעשות עבודה קלה לשופטים בכך שיפליל את עצמו, אם לא ברצח אז לפחות באונס, ואם לא באונס שיהיה ניצול יחסי מרות, או לפחות הטרדה עם או בלי יחסי מרות;

ואם בכל אלה אין התיש העקשן מוכן להודות - אזי שיודה כבר ביחסים בהסכמה, ובלבד שידבק בו קלון כלשהו שיצדיק את הוצאתו להורג בזירה הציבורית; וזו בדיוק הסיבה לענ"ד לעריכת המשפט בדלתיים אטומות כדי להסתיר זאת! אגב זו הייתה גם שיטתו של סדאם שהעדיף להמית את מתנגדי משטרו בסתר - רצוי בכלא, להבדיל מאסד האב והבן שמשמידים יריבים פוליטיים או סתם מתנגדי משטר ברחובות הערים!

סדאם גם לא היה הראשון (וכעת ברור שגם לא האחרון) שהתאהב בתרגיל של שחרור דוגמיות בלבד מפרוטוקולים של משפטי ראווה - אבל זאת אך ורק לאחר שהוצאו המורשעים להורג; וזה בדיוק מה שנעשה לקצב, ששוחררו רק דוגמיות נבחרות של הפרוטוקולים אך רק לאחר ההכרעה וגזר הדין, וכמובן לאחר שהוא נשחט בתקשורת הקנויה לאמור אלפי פעמים "הנשיא המורשע באונס"; וכך בדיוק עשה סדאם ל 11 היהודים "המורשעים בריגול" ב 1969, שנאות לשחרר הקלטות רדיו זעירות ממשפטם כביכול - אך זאת רק לאחר שהומתו בכלא בגדד המרכזי בתליה, ושוב נתלו עוד לראווה ימים נוספים בכיכר תחריר - עד שנמסרו לרבנות המקומית לקבורה.

אגב הנאנסת היחידה לעניות דעתי בתיק קצב (אם היה אונס בכלל) היא שופטת המיעוט במחוזי, שאולצה ע"י חבריה הבכירים שלא לצייץ מאומה בהכרעת הדין, ואילו מס השפתיים בגזר הדין על "הלמות התופים" - גם חוטא למטרה וגם מחטיא, משום שהשאלה אינה האם השופטים הושפעו מהלמות התופים - כן או לא, אלא האם הקורבן משה קצב של אי טוהר המשפט ויכולתו להגן על עצמו - הם שנפגעו מאותם הלמות התופים או לא.

לכן מאחר שהמשפט לא התנהל בדלתיים סגורות אלא ממש אטומות (ולא שוחררו שום פרטיכולים גם לא מצונזרים בזמן אמת), הרי ישנה מסקנה לכאורה כי רצו להסתיר את היחס המחפיר ואת סתימת הפיות כלפי משה קצב, שכל פעם שמתלוננת דיברה אז סייעו לה השופטים עם הנהוני הסכמה - שמא תתבלבל בעדות השקר שלה, לעומת התנפלותם על משה קצב ככל שפתח את פיו או שניסה להתבטא.

השופטות נאור וארבל לא נזקקות לבחון ראיות בערעורי אונס

לכאורה הרכב חלופי או מורחב של העליון - נניח בהגרלה וללא השופטות עדנה ארבל או מרים נאור שמתנזרות מעיסוק בממצאי "מהימנות" בתיקי אונס של המחוזי - אזי הרכב כזה היה מזכה קרוב לוודאי את משה קצב מחמת הספק (חוסר ראיות), וזאת לאור התקדימים שהיו לאחרונה"

1. הזיכוי לאחרונה מאונס מחמת הספק (12 בינואר 2012) ע"י הרכב בראשות השופט אשר גרוניס - של הבחור האתיופי שנרקב בכלא 4 שנים (שאף שבית המשפט העליון לא קבע האם היה חף מפשע - הרי כן קבע כי לא היו ראיות לאונס מעבר לכל ספק סביר כנדרש בהרשעה פלילית)!

לפס"ד הנ"ל ישנן לענ"ד השלכות חדשות לגבי דיונים חוזרים בס"ד בתיק קצב; הרי השופט גרוניס בראש ההרכב בעליון חולק על שופטת המיעוט עדנה ארבל, וקובע עקרונית כי ערכאת הערעור כן מוסמכת (וגם עשויה לפי שיקול דעתה) להתערב בממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית - וזאת במיוחד בהכרעה פלילית כאמור לעיל (להבדיל ממאזן סטטיסטי של 51% שיספיק להכרעה בדין האזרחי); ובכן עמדה זו סותרת לחלוטין גם את עמדתה של השופטת מרים נאור ראש ההרכב בערעורו של משה קצב (ואילו השופט סלים ג'ובראן הצטרף הפעם לדעת גרוניס ונגד המיעוט).

השופט גרוניס אינו מתעלם כמובן מההלכה הרווחת, לאמור שלערכאה הדיונית יש יתרון מובהק בקביעת ממצאי מהימנות שמבוססים על התרשמותה הישירה מן העדים; יחד עם זאת, יתרון זה אין פירושו בלעדיות לערכאה הדיונית (או חסינות מהתערבות בממצאיה)! הן לערכאת הערעור שמור ודאי מרחב רב של שיקול דעת לבחון ואף לדקדק בזה! כיצד? למשל, בין הכלים שעומדים לרשות בית המשפט לבחינת העדות ישנם ממצאי מהימנות (התרשמות ישירה מאופן מסירת העדות על דוכן העדים ובמשטרה, ומהערכת אישיותו של העד)! אך מאחר שבית המשפט רשאי גם לבסס את ממצאיו על שיקולי היגיון וסבירות גרידא (הגיונם של דברים, סבירות העדות והיחס בין העדות לראיות האחרות שהוצגו במשפט), הרי אז נפתח מרחב משמעותי יותר (לדעתו) להתערבותה של ערכאת הערעור בממצאים כאלה, ועליה לבחון את חומר הראיות בתיק על-רקע נקודת מוצא זו!

ואין להחריג מכלל זה את עבירות המין, וזאת דווקא משום שניתן לבסס בהם את ההרשעה (בקלות יתר) ע"ס עדות המתלוננ/ת בלבד (כלומר ללא צורך בראיה מסייעת - אלא די בהנמקת מהימנותה של עדות זו); אלא שלפי גרוניס אדרבא, על ערכאת הערעור לבחון אז ביתר קפדנות את מסקנותיה של הערכאה הדיונית (המחוזי), מפני שזו מעצימה דווקא את הסיכון של הרשעת שווא - ככל שהיא מוותרת (אומנם כחוק) על הראיה המסייעת! קל וחומר שיש לדקדק עוד יותר במהימנותם של העד והעדות הרלוונטיים - וזאת דווקא במידה שההרשעה נסמכת על הכרעה בין שתי עדויות סותרות (כמו בתיק קצב?), כי אז ברור שיש להרחיב עוד יותר את היקף התערבותה של ערכאת הערעור, זאת ע"מ לתת משקל ראוי לנתון הזה בשלב הערעור!

יתרה מזו, הפסק דין הנ"ל מעלה תמיהה קשה לכאורה, מדוע דחתה הנשיאה ביניש בקיץ האחרון, ועוד בהינף חסר רחמים - אף את "בקשתו האחרונה של הנידון למיתה" משה קצב, לדון בערעורו לעליון בהרכב מורחב של חמישה ויותר; ולכאורה השופטים הסרים לשיטתה אינם עושים ביקורת שיפוטית ראויה, והם מוכנים לדחות ערעורים בתיקי אונס בלי לבחון האם יש מספיק ראיות באמת כדי להרשיע; וזאת בטענה שלא נהוג שהעליון יתערב בשיקולי מהימנות של המחוזי - וזאת בניגוד לשיטתו של גרוניס (לאמור שערכאת הערעור בעליון כן מוסמכת ואף חייבת להפעיל תמיד שיקול דעת משלה, האם וכיצד וכמה ולמה יש צורך להתערב כאמור בשיקולי המהימנות של המחוזי).

לסיכום, ערכאת הערעור מעתה לא תצמצם אוטומטית את היקף התערבותה (אפריורי בניסוחו של גרוניס) במקרים כאלו של עדויות סותרות בעבירות מין; הלכך צפוי כי תתנפץ הכרעת המחוזי נגד משה קצב מול הסלע של ערכאת הערעור דנן, משום שהמחוזי הניח מראש שהיא לא תתערב בשום אופן בשאלת המהימנות של העדים, ולכן אף לא דאג או לא טרח לתעד את מהלך המשפט בוידיאו פנימי; כלומר לכתחילה אין המחוזי מאפשר כלל לערכאת הערעור להתערב בשאלת המהימנות לפי שיקול דעתה, וזה כאילו שהמחוזי העדיף להשמיד מראש את הראיה היחידה שיש בידו להרשעה!

2. העימות בין הנשיאה ביניש לשופט דנציגר על-רקע אופן השימוש החוקי ו/או הראוי בעדויות (שהושגו כאמור תחת הבטחה שלטונית שלא ינוצלו נגד העדים); ומתקבל הרושם שלפי אסכולת השיפוט הנוכחית אין ממש חובה לכאורה לקיים הבטחות - ובלבד שלא הובטח מעולם לקיים אותן!

3. עוד ביטול מתחילת 2012 (ע"י הרכב חלופי או מורחב שמן הסתם בחרה הנשיאה) - של עוד זיכוי קודם מאונס מחמת הספק שנקבע ע"י השופטים גרוניס ודנציגר בדעת הרוב (והשופט ג'ובראן במיעוט) בעבר, וזוהי שוב מראית עין שישנה אפשרות (פורמלית לפחות) להטות את התוצאות הסופיות של כל משפט!

4. ושוב היה מקרה לפני כחודשיים, שלפיו מה שנאמר בין השורות הוא ששחור הוא לבן ולבן הוא שחור, ובלבד שזה יהיה "מידתי" ולפי עקרונות הצדק השמיימי של אסכולת השיפוט הנוכחית!

הלא אז לפני כחודשיים עשו כבר את תקדים הביטול הזה (שוב ע"י הרכב חלופי או מורחב שבחרה הנשיאה מן הסתם), והפכו פסק דין חלוט של השופטים אליקים רובינשטיין דנציגר ויצחק עמית - שזיכו מישהו פה אחד מחמת הספק בפרשת אונס אחרת (ומחוסר ראיות להבנתי - משום שלא ניתן להרשיע באונס אך ורק על סמך תלונה - שספק מדוע המתלוננת נזכרה פתאום לאחר 14 שנים), והנה שוב דאגו להפוך פס"ד פה אחד של העליון - למרות שזה היה זיכוי (מחמת הספק) פה אחד!

אגב בפס"ד הנ"ל (המצורף בזאת ראה קובץ בשם: זיכוי מאונס פה אחד בעליון) מצטט אליקים רובינשטיין את הרמב"ם, לאמור שעדיף לזכות אלף חשודים מחמת הספק מאשר להרשיע חף מפשע אחד; אלא שייתכן שזוהי עוד הרשעת שווא מתוך כשל מערכתי ברור שנאמר by hook or by crook , כאילו שאם רוח חכמים נוחה להרשיע אז אין שוברים להם את המילה!.

מכאן שיש מראית עין לענ"ד שנעשה שימוש לא מבוקר בסמכות הפורמאלית של הנשיא/ה לקבוע הרכבים לפי ראות עיניו/ה (ולא להזדקק לשום הגרלה אלא רק לעמיתים מאותה אסכולה שיפוטית) - ולו משום חשש למראית עין של חריצת דין מראש חלילה!

הלכך יש להצטער גם שהשופטים בערעורו של הנשיא לשעבר משה קצב נבחרו שמית להפתעת כולם ע"י הנשיאה ביניש (ולא בהגרלה כדי להסיר כל מראית עין של הכרעת הדין בטרם משפט) - מה שגורם לענ"ד לרמיסת טוהר המשפט ולפיחות נוסף באמון הציבור במערכת המשפט, וחבל.

בשונה מרצח - חייב בימש"ט לשקול תזות חלופיות בתיק אונס

ובל נשכח שישנו הבדל מהותי בין משפט רצח - שאין בו שום תזה חלופית (שאם יש גופה אז חייב להיות רוצח), ואילו אם יש תלונה בתיקי אונס וכדומה - אזי אין חובה בהכרח שישנו פושע או שהתרחש פשע בכלל; והרי ישנן אין ספור תזות חלופיות שבית המשפט חייב להביאן בחשבון - שבמיוחד כאשר שאר ההוכחות קלושות, כגון שמא היו יחסים לסירוגין בהסכמה אך בדיעבד חזרה המתלוננת מהסכמתה, ושמא היא קיוותה ליחסים משמעותיים או לאורך זמן ועתה היא נוקמת את אכזבתה המרה, ושמא היא זו שיזמה את הקשר הרומנטי בציפייה לתמורה כספית ואחרת - אך עברה לשלב הסחיטה לאחר דעיכת הקשרים ו/או הפסקת התמורה הכלכלית וכו'!

מכל מקום אין זה מעניינו של קצב המתגונן להעלות תזות נגדיות כאלה - שמא יואשם בהכפשת המתלוננות, אלא זהו תפקידו של בית המשפט לבדו לשקול אותם - לפני שהוא קובע אשמה כה חמורה מעבר לכל ספק סביר - כפי שדורש המשפט הפלילי! וגם אם לדברי השופטת נאור - אונס יכול להתרחש גם על-רקע של יחסים בהסכמה, הרי הצדק אכן עימה ובלבד שהמתלוננת תוכיח מעל ספק סביר שהיא אכן אמרה "לא"!

הלכך אנו מצפים (בחוק המוצע) מכל איש ואישה שהגיעו לבגרותם המגדרית (בגיל 25, עד 30 במקרים גבוליים) שלא ידחיקו במקרה של פגיעה מינית בכל מדרג שהוא, משום שרק קטינים (או צעירים) אמורים בכלל להדחיק - לכן נקראו קטינים, אלא שיתלוננו בהזדמנות הקרובה ביותר, במיוחד שאנו חיים במדינה מתוקנת עם משטרה ומוסדות שלטון יציבים לכל הדעות! כמוכן אנו מצפים ממי שהגיעו לגיל הבגרות הנ"ל להתנגד פיזית וגם קולנית במקרה של פגיעה מסוג אונס, ואילו לגבי הטרדה עליהם גם לתעד את מורת רוחם בכתב, שמא נגיע חלילה לתוהו ובוהו חברתי! בית המשפט עשוי גם להיעזר בכלים נוספים כגון היפנוזה ופוליגרף וכן ניטור מקצועי של אישוני העין, במיוחד ע"מ לשקול את טענת ההדחקה במקרים גבוליים של חוק בגרות מגדרית וטוהר המשפט (בגיל 25+).

ועובדה שהגעתי בחסדי השם לכל הקריטריונים הנ"ל לשם סינון עדי שקר זוממים, הודות לשכל הישר Common sense בלבד! לכן אני מקיים את חובתי האזרחית המינימאלית, וקובע בתוקף שאני חש באמת בוז עמוק כלפי אותם שופטים שאינם טורחים להפעיל קריטריונים בסיסיים כאלו! מדוע אישה כה בוגרת שטוענת לאונס לא נשאלת מדוע לא התנגדה פיזית וקולנית? ואיזה סיבה יש לה להדחיק לאחר שכבר פוטרה - מה אנחנו באפגניסטן? האם היו מאשימים אותה בניאוף אילו התלוננה על אונס לאחר שקיבלה פיצויים ודמי אבטלה? אפשר לחשוב שהיא איזה מומחה לפיזיקה גרעינית שמי יודע מתי תמצא עבודה חדשה בארץ או בחו"ל.

הרי כולה פקידה זוטרה שיכולה לרבוץ בכל משרד או מוסך או קופאית בסופר, אלא ברור לכל מי שעיניו בראשו שהיא עשתה חשבון קר - שיש הרבה יותר מה לסחוט מכפרי נאיבי כמו משה קצב, תחילה דרך שער הדמעות, בהמשך ע"י התרפסות ותחנונים לחזור - ובסוף סחיטה ועדויות שקר.

החוק כולל גם כללי מינימום לניהול משפט בדלתיים סגורות, וכן ענישה ראויה לעדי שקר זוממים! בכל אופן מאחר שבתי משפט נקטו בשלל מחטפים בפרשת קצב, ופרקו עול ככל העולה על רוחם בדיני נפשות תוך בעיטה בסמכותה של הכנסת הריבונית לשקול ולקבל קווים מנחים בדיני נפשות, הרי משפטו של משה קצב בטל ומבוטל, ויש לערוך לו משפט חוזר לאחר שיקובעו הכללים הנ"ל - בין השאר באמצעות חוק בגרות מגדרית וטוהר המשפט; מפני שאם הרשות השופטת אינה מרסנת את עצמה אלא עושה ככל העולה על רוחה בלי להזדקק למחוקק, אזי על המחוקק לפעול לריסונה! קל וחומר שאם איש לא טרח לתעד את עדויות התביעה ושל המתלוננות במחוזי - בוידיאו פנימי לכל הפחות, הרי ברור כשמש שלא לצדק דאגו שופטי חלם - אלא שמא תתבלבל אחת המתלוננות בעדות השקר שלה, ושמא תתועד בוידיאו וייחשפו פתאום השקרים גם בפני ערכאות הערעור.

ואפילו אם המתגונן (כמו משה קצב) מסר נניח אליבי שיתברר אולי אח"כ כשגוי - האם יש בכך הוכחת אשמה? ודאי שלא, ובשום אופן לא! זו הסיבה לענ"ד מדוע אין הפוליגרף מהווה ראיה בבית משפט, מפני שדווקא החף מפשע הוא זה שרותח מזעם נוכח ההאשמות החסרות שחר נגדו, והוא זה שיוצא מכליו מעבר לפרופורציות, ולכן הוא נכשל מיידית במבחן הפוליגרף - דווקא שהוא החף מפשע!.

לכן מי שגורס שהמתלוננת עלולה לטעות בעדותה משום הטראומה כביכול, חזקה עליו שיודה כי המתגונן נגזר עליו לטעות על אחת כמה וכמה לגבי האליבי או בפרטי עדותו בכלל! הלא הטראומה של החף מפשע (הגלויה לעיני כל ומוחלטת - במיוחד כשהוא נתפס במלתעות התקשורת המשחיתה) - הרי היא כפולה לאין שיעור מכל טראומה הנטענת ע"י כל מתלוננת, שעם כל הכבוד להופעתה הדרמטית ו/או התמימה לכאורה - הרי היא לא הביאה עימה לצערי כולנו שום הוכחות!

ואכן אפילו טירון קטון יבין בקלות כי תיק קצב ריק לחלוטין מכל תוכן, ואין בו ולו בדל של ראיה (דברי עו"ד יורם שפטל יצ"ו מאז ומתמיד); וכל להטוטי החרטומים במחוזי וגם בעליון מסתכמים בשלילת האליבי של קצב לגבי ערב מסוים במלון, ותו לא! וכי מאיין לי לדעת שהוא לא שהה שם למטרה אחרת בכלל (כולל רומנטית שאינו יכול לפרט לעולם) ושלא נוגעת לאותה מתלוננת בכלל? או שמא היא נהגה להסתובב במלונות למטרות אחרות בכלל - מה שמסביר מדוע הייתה צריכה כה נואשות את עבודת הפקידות שלה בשכר זעום אצל קצב, לשמש לה אליבי וכסות עיניים למכריה וקרוביה! ושוב אם לא התלוננה מחשש לפיטורין, מדוע לא התלוננה לעזאזל לאחר שכבר פוטרה?!

לענ"ד רק פרשן משפטי זוטר ורקוב יכול לקבל טענת הדחקה כתורה מסיני מאישה בוגרת חילונית ומנוסה, לגבי סיפור מפוברק על אונס כפול מלפני 5 שנים; קל וחומר שהכנסת מעולם לא אישרה ולא נתנה שום היתר לקבל טענת הדחקה כלשהי ממי שאינו קטין, ולא רק שאינו קטין אלא שכבר הגיע לגיל בגרות מגדרית בוודאות! ובכן מי שמכם תלמידי בלעם הרשע לפסוק על דעת עצמכם בדיני נפשות מובהקים ללא אישור הכנסת? בושו לכם ולכו לכל הרוחות שדים פאשיסטים ארורים.

ומאחר שלכאורה לא הייתה אלימות, הרי לא ברור מדוע הואשמו עאטף זאהר וחנן גולדבלט ומשה קצב באונס בכלל, והרי לכל היותר אם היו מואשמים בניצול יחסי מרות אזי היו ודאי יוצאים זכאים - קצב משום התיישנות, גולדבלט משום שיחסי מורה תלמיד טרם הוכרו אז כיחסי מרות בחוק, ועאטף זאהר משום שטענת יחסי המרות הינה דו סיטרית - כלומר סבירה יותר דווקא התזה ההפוכה, לאמור שזוהי המתלוננת שניצלה את קרבתו מתוקף תפקידו, ונצמדה אליו כדי לפתותו מטווח אפס - והרי חזקה הייתה על בית הדין לקחת בחשבון שמא היא (מ'?) מאותן נקבות שאינן מסוגלות להגיע לסיפוקן המיני עם מישהוא פחות מסגן אלוף - ולכן היא נצמדה אליו כמו דבק, ורק לאחר שאל"מ עאטף ראה אולי מקרוב שהיא בעצם מכוערת ולכן ביקש כנראה להתנתק ממנה מיד, הרי רק אז היא נעלבה והעלילה עליו את עלילת האונס כדי לנקום, כדרכן של הנעלבות ומיואשות!

להציל בחסדי השם את אסכולת השיפוט מחדלונה לאלתר

לסיום אני קובע שיהיו התוצאות לגבי משה קצב אישית אשר יהיו, הרי הוא נהג "כמו גבר" כאשר התייצב לבית הכלא בזמן הנקוב, אך סירב ובס"ד גם יסרב ללבוש מדי אסיר - יהיו התוצאות אשר יהיו! ומכל מקום הוא יהיה המנצח במערכה הסופית יחד עם כל עם ישראל, והיה כי נצא מאפלה לאורה כנאמר בתהילים: "נפשי לה' משומרים לבוקר ... שומרים לבוקר", זאת כאשר נזכה בחסדי שמיים לרפורמה במערכת המשפט. אמן!