הציבור יצא למאבק צודק כנגד תהליך ההדרה של נשים, שהיא תופעה מכוערת ומסוכנת שפוגעת בדמוקרטיה הישראלית. בעיקר התמקד המאבק בחברה החרדית ששם ההדרה היא פומבית ובוטא, אבל חשוב לדעת שמצבן של נשים בחברה החילונית הוא גם לא טוב, ושאם נביט טוב במראה נמצא שההדרה קיימת גם בחברה אצלנו. לפני שאנחנו מטיפים מוסר לחרדים ודורשים מהם להתייחס בכבוד לנשים אנחנו צריכים לדאוג לכך ש
הדרת הנשים תיפסק קודם כל בחברה החילונית. פרשיות ההטרדה של נשים שפורצות מדי יום לתקשורת והניסיון להתעלם ולטאטא פרשיות אלה אל מתחת לשולחן, חושפות בפנינו חברה חולה, שבה אין כבוד לגופן ולפרטיותן של נשים.
משתיקים תלונות של נשים
השיא הגיע השבוע כאשר פרצה פרשת ההטרדות במשרד ראש הממשלה בה מעורב מקורבו של נתניהו
נתן אשל, שחשפה בעיני יותר מכל את ההדרה של נשים שמתחוללת בחברה החילונית. ראשית התגובה שיציאה ממשרד ראש הממשלה שהציגה את כל המקרה כמקרה של רכילות, היא תגובה שמסמלת התעלמות מוחלטת מנשים ומהמציאות הקשה שאיתן הן מתמודדות. לא יתכן שהמשרד הכי חשוב במדינה יתעלם מתלונות של אישה שמתלוננת על הטרדה, ויציג אותן כרכילות מבלי אפילו לבדוק את הנושא. אותן התגובות היו גם כאשר התפוצצה פרשת קצב כאשר התקשורת בשיתוף פעולה אם הנשיא, שהיום כבר הורשע, השמיצו את המתלוננת הראשית א' והציגו אותה בצורה נבזית.
אורלי אינס גם היא לא זכתה לנחת כאשר יצאה לתקשורת והתלוננה נגד ניצב בר לב על אלימות נגדה, וההשמצות שנועדו להשתיק אותה הגיעו מייד. איני מכיר את פרשת נתן אשל ואני לא יודע איך תגמר הפרשה הזאת, אבל אני חושב שביטול דבריה של התלוננת בזלזול כזה במיוחד לאור הפרשות הרבות שנחשפות לאחרונה, משקף יחס מבזה לנשים והדרה של נשים. ההדרה הזאת היא לא הדרה גלויה כפי שעושים החרדים, אבל היא הדרה לא פחות מסוכנת שפוגעת בכבוד הנשים ובזכות שלהן על גופן.
"נשים הן מכשול לעיוור"
הדיון הציבורי המבזה ביותר שהתרחש לאור הפרשה במשרד ראש הממשלה היה הדיון בתוכנית הכול דיבורים ברשת ב', שהמחיש כי החברה הישראלית החילונית מחזיקה בהשקפות מפלות נגד נשים, שהן לא פחות מסוכנות מההשקפות של החרדים. הדיון התנהל בין
אורית קמיר משפטנית ומומחית למגדר,
יוסי לוי יועץ תקשורת לשעבר של ראש הממשלה, הפרשן
חנן קריסטל, ואיילה חסון שהנחתה את התוכנית. איילה חסון בשידור חי סיפרה על מקרה אמיתי שבוא הרחיקו עובדת "יפה" מתפקידה בלשכתו של בכיר, בגלל שאותו בכיר לא יכול היה לעמד בפיתוי.
החמור בכל הסיפור הוא שאיילה חסון לא הציגה את המקרה כמקרה בעייתי שיש לחשוף, אלא כדוגמה להתנהגות ראויה שמונעת את הפיתוי מבכירים. תגובתו של הפרשן חנן קריסטל הייתה לא פחות מבזה, כאשר במקום לגנות את האירוע הוא ציטט את הפתגם אין להניח מכשול בפני עיוור, וצידד בהדרת אותה אישה ממקום עבודתה. יוסי לוי יועץ התקשורת של ראש הממשלה אף הלך רחוק יותר וטען בצורה מפורשת כי המעשה היה נכון, ובזלזול התייחס למחאה שהביעה אורית קמיר כמחאה שלקוחה מהאקדמיה שאין לה קשר לעולם האמתי.
אורית קמיר
יצאה מזועזעת מהדיון הזה, ועל הלך הרוח שלה ניתן ללמוד מהדברים שלה באתר מחשבה שניה: "כך נחשפה לאור יום, בתוכנית הדגל של
רשות השידור, לא רק הבורות העמוקה של כתבים בכירים, אלא גם ההדרה העמוקה והשיטתית שהם מקבלים כנורמטיבית, ונותנים לה יד בשתיקתם. איילה חסון לא העלתה בדעתה לעשות דבר או חצי דבר לגבי אותה לשכה בה פוטרה עובדת משום שהייתה "יפה מדי" עבור הבוס שלה. היא לא חשפה, לא תקפה, לא דיווחה בלהט. זה נראה לה בסדר גמור. והכל בגלוי, מול פני האומה. הזדמנות פז לשמוע מה חושבים אנשים שלרגע קט התבלבלו ושכחו להיות תקינים פוליטית. עבודת החינוך שיש לבצע היא עמוקה ויסודית. לא רק בקרב החרדים. הבה נתחיל ב"נאורים" ביותר, המתבוססים בשאננותם המתחסדת."
נשים סובלות מהדרה גם במרחב הציבורי החילוני ולכן חשוב שבמקביל למאבק בהדרה בחברה החרדית נפסיק את הצביעות, ונקיים גם דיון עמוק לגבי ההדרה הסמויה הזאת שמתקיימת בחברה החילונית "הנאורה".