עובדת משרד ראש הממשלה, ר', זרקה אבן, שברה חלון - וכשזה התנפץ בתקשורת, היא מסרבת לשתף פעולה ומנסה להתחמק מהמהומה. אפשר להבין אותה, אך אסור לנו לקבל את העמדה הזו. ברגע שהיא פנתה לד"ר
יועז הנדל, עובד בכיר בלשכה, תוך מסירת הסיפור/הגרסה, בדבר היחסים שלה עם ראש הלשכה
נתן אשל, כנראה מתוך מצוקה אישית, הסיפור יצא משליטתה ועבר לתחום יחסי עבודה, התנהגות נורמטיבית-מוסרית בלשכה הכי רגישה במדינה.
אם ר' הייתה פונה לד"ר הנדל ומשביעה אותו לא להעביר הסיפור הלאה ולהשאיר אותו ביניהם, הייתה גורמת להנדל ייסורי מצפון ואולי היה שותק. אך משנמסר הסיפור והגיע לשליטת בכירים ביותר בלשכה, משם הדרך ליועץ המשפטי הייתה קצרה וברורה.
זכות הציבור לדעת זהו מקרה קלאסי בו הציבור חייב לקבל מידע על פקיד בכיר, בלשכה הכי חשובה במדינה, בתקופה רגישה, ובמיוחד בפריימריז בליכוד, בהם
בנימין נתניהו מתמודד. הציבור צריך לדעת, האם ראש הלשכה מתנהג ומתנהל בצורה נורמטיבית, כנדרש מפקיד ציבור במעמדו ובתפקידו.
האם ר' חייבת למסור עדות? על-פי הדין והתקשיר של נציבות שירות המדינה, שם מתבררת החקירה, לאמור: שירות המדינה - היא חייבת להתייצב למסירת עדות וחייבת למסור גרסה, במיוחד כאשר יש עדויות שמיעה ועדויות שבאו ישירות ממנה ולכן כעדה, לא מתלוננת, היא צריכה למסור גרסה.
המזכירה יכולה לא להתלונן, אך גרסתה חייבת להינתן. בגרסתה היא יכולה לאשר את הסיפור, השמועות, העובדות, או להודיע כי לא קרה כלום, אין לה טענות, היחס היה תקין והסיפור יצא מפרופורציות.
האם יש עשן ללא אש? יכול להיות, כבר היו דברים מעולם. האם היה עשן עם אש? גם זה נכון, וגם במקרים אלה היו דברים מעולם. הפקידה/החיילת שהתנשקה עם השר
חיים רמון, גם לא רצתה להתלונן, אבל לחצו עליה, לחצו אותה ולבסוף התלוננה. ר' לא רוצה לחץ, רוצה שקט תעשייתי, אך כפי שאמרתי, החתול ברח מהשק ועכשיו מאוחר מדי להתחרט.
האם יש לשירות המדינה יכולת חקירה? התשובה: בהחלט כן. יש מנגנון עצמאי נפרד ומנוסה, שכבר טיפל בעבר בפרשיות סבוכות ומפולפלות יותר בהצלחה רבה. גם בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה, כבר ראה ושמע פרשיות מהסוג הזה, ועשרות פסקי דין נכתבו בנושא זה משך השנים.
לשכת נתניהו, כמעיין לא שקט ומבעבע בפרשיות מהסוג הלא נעים והתקשורתי בתקופה הסוערת יחסית של שלטון נתניהו, בשתי הקדנציות, הייתה מלאה בסיפורי לשכה, בסיפורי שרה, שלרוב נופחו על-ידי התקשורת, אבל סיפקו סיפורים עסיסיים, שהיו מיותרים לגמרי עבור ביבי. מה לא אמרו על שרה, שהיא שולטת בלשכה, ממנה ומפטרת, ובעיקר עוקבת ומקבלת דיווחי אמת און-ליין מהנעשה בלשכה. זה מזכיר את הכתבה על אשת אובמה עם אותן אשמות, מעניין. גם אם הרוב לא נכון, הספיחים לא מוסיפים כבוד לא לנתניהו ולא ללשכה ולניהולה.
נתניהו עלול להסתבך פוליטית הסכנה שבדבר היא שנתניהו עלול להסתבך פוליטית. לא בשל החלטות מדיניות, חברתיות, כלכליות, אלא דווקא בבחירת העוזרים האישיים, בעלי משרות האמון שסובבים אותו.
מתוך ניסיון אישי כראש לשכה של אלוף בצה"ל, אני יכול להעיד שראש לשכה הצמוד לבוס שלו חייב שהלשכה תופעל ותפעל ביעילות, במהירות, ביציבות, בנאמנות ובאמון מלא בין כל מרכיביה. סכסוכים, אגו, התחנפות לבוס, רצון להתבלט ולהתקדם, צבירת כוח ושכרון כוח או גדלות - הם מתכונת להרס הלשכה עם השלכות על הבוס, במקרה הספציפי ביבי נתניהו.
פרשת אשל לא מוסיפה ללשכת נתניהו את השקט והיציבות הנדרשים, והפרשה המעניינת רחוקה מסיום. אבל עד אז יש לתת עדיפות ל"חזקת החפות", ולאפשר לגורמים המתאימים לחקור ולטפל בפרשה, במהירות וביעילות, בהתחשב בלשכה כה רגישה.
והערה לסיום: כל אישה מוטרדת, בכל תפקיד, מעוניינת בשקט, בפרטיות שלה ובביטחון משרתה. אבל האומץ לא נובע מלברוח מהמעשה אלא להילחם על המעמד, הכבוד, גם אם יש פגיעה בפרטיות ובעבודה. אחרת - אנה נגיע?
