ותודה לרוסיה ולסין

שתי המעצמות הגרעיניות, רוסיה וסין, הטילו את כל כובד משקלן המשותף נגד ארצות הברית, לטובת הלקוחה הוותיקה סוריה. או יותר נכון, למען הלקוח העוד יותר ותיק של המפלגה קומוניסטית, משפחת אסד. הנימוק שנתן שר החוץ סרגיי לברוב, באמצעות הנציג הרוסי ויטלי צ'ורקין, במועצת הביטחון, להצדיק את הטלת הווטו של רוסיה היה כדלקמן: רוסיה שוללת את הניסיון להשתמש במועצת הביטחון ככלי להתערבות בענייניה הפנימיים של מדינה שבתוכה יש חילוקי דעות אלימים. זה הרי יגרום לתוהו ובוהו במערכת הבינלאומית. הצעת הליגה הערבית, בגיבוי של הגוש המערבי, אינה מאוזנת, אומרים הרוסים, ותפקידו של האו"ם אינו לבחור מי צודק ומי אינו צודק בעימותים פנימיים.

לעומת זאת, ארה"ב ואירופה יודעות יפה מאוד מי צודק ומי לא, מי נלחם למען החופש ומי נלחם לדכוי עמו. בקוסובו, למשל, היה ברור מי לוחם החופש ומי הטובח. ברור כי הסרבים (שבהם טבחו האלבנים הקוסוברים כחלק מצבאו של היטלר), הם התוקפנים, ועל כן מגיעה לסרבים הפצצה ממושכת של 78 ימים על עיר בירתם, לא על מתקנים צבאיים חס וחלילה, אלא על האזרחים, עד שייכנעו, וימסרו מחוז ענק ממולדתם לפולשים. רוסיה, שהתנגדה נמרצות לפעילות המערב, הייתה עסוקה בהישרדות כלכלית שלאחר נפילת האימפריה ונאלצה לראות במפלת בעלי בריתה הסרבים.

ערב הסעודית - מנהיגת המערב

למשל במצרים ברור לחלוטין מי העריץ הנורא ומיהם לוחמי החופש. על כן, מיד עם עלייתו לשלטון, פנה הנשיא האמריקני (מוסלמי סוני על-פי לידתו וחינוכו בקניה ואינדונזיה) אל "האחים המוסלמים" במצרים ואמר להם כי לו אין מלחמה עם האיסלאם, וכי כשימרדו, הוא כבר יתייצב לצידם. ואכן תוך שנתיים, לאחר ניסוי הכלים בתוניס, אירע המרד, ומובארק שהיה בעל ברית לאמריקה, הוגדר כעריץ שיש לסלקו, בעוד ש"האחים המוסלמים" ואחיהם הסלפים תפסו את השלטון באופן "דמוקרטי". גורלם של 8 מיליון נוצרים קופטים במצרים האיסלאמיסטית כבר אינו בעיה של הנשיא של המעצמה שכבר הפציצה עיר נוצרית בשל היותה נוצרית. ברור לכל כי העימות בבלקן היה ג'יהאדיסטי, וכי הג'יהאד ניצח בעזרתו של המערב החילוני.

בלוב המצב היה קצת יותר מסובך, כיוון ששני צידי העימות, לוב-טריפולי בשליטת קדאפי, ולוב-מזרח של בנגזי, טענו לכתר האיסלאם היסודני. אלא שקדאפי עשה טעות קטנה והתקרב למערב, תוך ויתור על פעולות הג'יהאד ועל פיתוח נשק גרעיני. בכך הוכיח שהוא כבר אינו יסודני מספיק, ולכן כאשר התקוממו שבטי המזרח בראשות פעילי אל-קאעידה נגד הקולונל, והלה הגיב כמו שמגיב כל רודן כלפי שבטים מתקוממים, מיד ידעו במערב מי הצדיק ומי הרשע. ללא עזרה מן המערב, מהפצצות ופעולות של נאט"ו, ברור כי הרודן היה חי ונלחם עד היום, ואולי אף מנצח. רוסיה התנגדה נמרצות למהלך זה, אך ללא כוח ימי של ממש בים התיכון, קצרה ידה מלהושיע.

בסוריה המצב פשוט הרבה יותר. העדה העלאווית, ביחד עם מיעוטים נוספים, מנסה לשרוד נגד הרוב הסוני המובל על-ידי "האחים המוסלמים". ניסיון העבר של העלאווים מוכיח כי משמעות הוויתור על כוחם הוא מבחינתם שואה. ניסיון הנוצרים בעירק מוכיח כי העברת השליטה מידי רודן חילוני לידי מפלגות המזוהות עם האיסלאם, סוני כשיעי, משמעותו בריחה או מוות. הנשיא העלאווי נלחם אם כן, באכזריות מזרח תיכונית תקנית, על חייו, חיי השבט, וחיי המיעוטים הלא-סונים, בדיוק כפי שעשה אביו כל חייו. ולמרות האמת הפשוטה הזו, למערב ברור מי הצדיק ומי הרשע. הצדיק הוא תמיד האיסלאמיסטים, אלו שיהפכו כל מדינה לפקיסטן או אירן, ורואים במערב שורש כל רע, גם כאשר הוא מסייע בידם לכבוש עוד ועוד חבלי ארץ. רוסיה מתנגדת נמרצות למהלך זה, והשתמשה בכוח שעדיין יש לה במועצת הביטחון, במקרה זה ישירות נגד הליגה הערבית.

הקואליציה שנוצרה באו"ם ראויה לציון. הליגה הערבית התייצבה בראש גוש המערב, והמערב עושה כמצוותה, וביתר דיוק כמצוות האיסלאם הסוני שמושבו בערב הסעודית. ההשתחוות של בראק חוסיין אובמה למלך סעודיה נראית עכשיו כהבעת נאמנות לשליט. איזה עוד הסבר יש לביטולו של פרויקט הנפט האדיר מקנדה לטקסס, אלא כמתן משקל יתר לעוצמת הנפט הסוני? איזה עוד הסבר יש לתמיכה האמריקנית בפלישה הסעודית לבחריין? גם עמדתה הקשוחה של ארה"ב כלפי אירן אינה לטובת ישראל, אלא לטובת סעודיה, שבראש הגוש הסוני. סין ורוסיה הן למעשה המעכב העיקרי של הליגה הערבית הניצבת בראש המערב.

יהודה ושומרון - מחוץ לתחום של מועצת הביטחון

סמן קטן אך חשוב להתעצמותו של המותג האיסלאמיסטי הוא המלך עבדאללה, שרואה לאן הרוח נושבת. כדי להתגונן, הוא מזמן אליו את הסמן הקיצוני של האיסלאמיסטים, חמאס בדמותו של חאלד משעל, ומבקש את הגנתו. העסקה: אני אגן עליך מפני ישראל, ואתה תגן עלי מפני מהפכה איסלאמיסטית שבה אני הרשע והאיסלאמיסטים שוב צדיקים.

וכל זה טוב או רע ליהודים? למעשה הקואליציה הערבית-מערבית קובעת כי כל התקוממות של ג'יהאד סוני היא צודקת. היא קובעת כי התגוננותה של מדינה מפני האלימות האיסלאמיסטית כלפיה, אינה לגיטימית. רוסיה וסין, מעצמות שלהן יש בעיות עם האיסלאמיסטים שלהן, מתנגדות לקביעות אלו. על-פי משנתה של רוסיה, התקוממות איסלאמיסטית בשטח הריבוני של מדינה, כדוגמת ההתקוממות הצ'צ'נית, היא בעיה פנימית של אותה מדינה. לכן הגיוני מבחינתה של ישראל לספח רשמית את יהודה ושומרון, ולטעון, כמו רוסיה וסין, כי הבעיות הפנימיות שלה הן מחוץ לתחומה של מועצת הביטחון. שניים מתוך ארבעת המתמודדים על נשיאות ארה"ב - סנטורום וגינגריץ' - כבר מסכימים על כך שיו"ש הוא שטח יהודי, וכי ה"פלשתינים" בו הם ישות מומצאת. לכן, יש כל הסיבות להשלים את מעשה השחרור של יהודה ושומרון, ולשלוח את החמאס ותומכיו אל מעבר לירדן.

שיא הגיחוך יהיה, שבמקרה של פעולה ישראלית נגד התקוממות ערבית אלימה בשטח שבשליטת ישראל, כדוגמת "חומת מגן", תבקש ישראל את הגנת רוסיה וסין בפני הצעות החלטה של ערב-מערב, על-פי אותו עיקרון שקבעו בנושא הסורי. הרי התרחיש של הפעלת עיצומים מערביים על ישראל בדומה לאלה שהופעלו על סרביה, לוב, סוריה ועתה אירן, אינו בלתי אפשרי, ואם תשאלו את עפרה בן-ארצי מירושלים - אפילו רצוי.

לחלופין, נשיא אמריקני עתידי שיטיל וטו למען ישראל המתגוננת מפני התקוממות יוכל להביא בדיוק את אותו טיעון של רוסיה וסין, והפעם לטובת ישראל.

צפוי להיות מעניין מאוד באזורנו בשנה הקרובה. הכינו את המקלטים.