גילוי נאות: את קרן ידעיה הבמאית והתסריטאית הישראלית, הכרתי בפעם האחת והיחידה, מתוך צפייה בתוכנית "מוקד" לפני שנים רבות מאוד, בה היא התארחה כסטודנטית לקולנוע שחקרה את נושא הזנות, והרימה קול זעקה רמה ויצאה כאמנית למאבק חברתי נגד מיסוד הזנות בישראל.
באותה תוכנית, אני זוכר לצערי הרב, את הסקסולוגית רות וסטהיימר, שתמכה במיסוד הזנות בישראל. התביישתי בה. הזדעזעתי לשמע זונה ממין זכר שרואיין בתוכנית כתומך בזנות. אני מודה ומתוודה, כי עמדתה של קרן ידעיה והצורה בה התנסחה והעבירה את המסר של הסבל הבלתי אנושי הלא יתואר של הנשים העוסקות בזנות, ריגשה אותי עד דמעות, זעזעה אותי עמוקות, ובד בבד עשתה את קרן לאחותי בנשמה והתחילה אצלי את תהליך החזרה בתשובה ליהדות.
בשנת 1998 ביימה וכתבה קרן את סרטה הקצר "לולו", אשר עוקב אחר ערב בחייה של זונה בתל אביב. כאחד הצופים ב "לולו" כבר אז התחלתי להבין עד כמה תופעת הזנות בישראל היא עוד בחירה קטלנית של חברה ומדינה שבעצם זינתה תחת תרבותה היהודית וארצה התנ"כית.
סרטה העלילתי הראשון של ידעיה, והמפורסם ועטור הפרסים בארץ ובעולם הוא "אור", שיצא לאקרנים בשנת 2004. "אור" עוקב אחר נערה מתבגרת ושמה אור אשר מנסה לפרנס בקושי את אמה, אישה קשת יום העוסקת בזנות הנמצאת במצב בריאותי קשה, ומתקשה לשמור על חייה ועל אהבתה היחידה. אור אינה מצליחה להציל את אימה, וגם היא נכנעת לבסוף לחושך הזנות בישראל.
עוד סרט מזעזע ושמו 'מלכת הכביש', מהווה גם הוא אחד הסרטים הבודדים בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי, העוסק בזנות. עשו את הסרט שני גברים אמיצים: מנחם גולן ו
יורם גלובוס.
בסרטיה חושפת קרן ידעיה שעיסוק בזנות הינו טירוף. זהו טירוף של האישה עצמה העוסקת בזנות, טירוף של האנשים המתפרנסים מתעשיית התאווה הזו, טירוף של אלה הנזקקים לשוק הבשרים הזה, ויותר מכל: טירוף של החברה ושל המדינה המאפשרת לאכזריות כזו להתקיים בה.
התרופה לזנות - גילוי אריות
אין היגיון לטירוף. אין היגיון בטיעוניהן של העוסקות בזנות בעד עיסוקן, כמו שאין היגיון בטיעוניהם של הסוחרים בנשים והמסרסרים אותן, כמו שאין היגיון בטיעוניהם של המשתמשים בגופן של הנשים העוסקות בזנות. ההיגיון של השיגעון הזה - שמו רוע. זהו רוע לא אנושי שמפתה את הנשים להיקבר בטירוף העתיק הזה, זהו רוע לא אנושי שמשתמש בהן, זהו רוע לא אנושי שסוחר בהן ומסרסר בהן.
זהו גילוי עריות מהסוג השפל והבזוי ביותר שיש, ואין כאן תירוצים. כולנו כחברה וכמדינה וכיחידים חייבים לעבור גמילה מהרוע הבלתי-אנושי הזה, הפוגע ומנצל וטורף את הנערה, את האישה והאיש, ועושה אותם למשוגעים. שיגעון קטלני, מרושע וערמומי, הממית בנו לא רק את הגוף, לא רק את הנפש, אלא גם את הנשמה.
התרופה לנפש הטרופה מזנות, הינה גילוי אריות. עלינו לאמץ את האומץ של לביאות כמו קרן ידעיה, ושל אריות כמו מנחם גולם ויורם גלובוס, ולהילחם לצידם, כנגד הסחף הנורא המאיים להטביע אותנו כולנו בתוהו ובוהו אנטי מוסרי נטול א-לוהים. עלינו לקום ולייסד כאן חברה חדשה של צדק חברתי שהאלוהים חי בה, שיש בה דעת א-לוהים בארץ ולא רק בשמים, שהאישה בה היא נזר הבריאה ושותפה מלאה ושוות זכויות והזדמנויות לבנות בה את חייה על-פי דרך האימהות המייסדות את האומה.
