ביבי, אני מתבייש בך

פרשת נתן אשל שוב חשפה שראש הממשלה שלנו עסוק מדי בפוליטיקה הפרסונאלית "הקטנה", במקום להיות ראש ממשלה ממלכתי שפועל למען האינטרסים הרחבים של החברה הישראלית. הפרשה היא פרשה חמורה שלא אמורה לקרות במשרד החשוב במדינה, אבל התגובה הבלתי מוסרית של נתניהו מעידה על תופעה אפילו יותר בעייתית שממנה אסור לציבור להתעלם.

ההזדהות המוגזמת של נתניהו עם חברו נתן אשל, חוסר היכולת שלו להביע אמפטיה כלפי האישה שהוטרדה מינית במשרדו והמתקפה חסרת התקדים שלו כנגד מי שדיווחו על הפרשה, מעידים לא רק על מחדל של ראש הממשלה בבחירת מקורבים, אלא גם על פגם מוסרי אישי שלו. לא יתכן מצב שבו ראש ממשלה שבמשרדו מתבצעים הטרדות כלפי נשים לא יגנה את ההטרדות האלה, ויסתפק בהצהרות ילדותיות של ילד נפגע, שחש חוסר אמון כלפי בכירים בלשכתו שנהגו באומץ ושמרו על שלטון החוק.

התמקד בפוליטיקה הפרסונלית

כשהפרשה פרצה נתניהו החליט לגזור על עצמו שתיקה ארוכה, כשהוא נמנע אפילו מהבעת אמפטיה כלפי אותה צעירה שהביעה חשש אפילו ללכת להעיד נגד אשל. במקום שראש הממשלה יעודד את אותה צעירה מוטרדת ללכת ולתת עדות בנציבות, הוא לא התייחס למצוקה שלה ובחר להתעלם מהחובה המוסרית שלו לפעול לגילוי האמת בפרשה. חמורה מכך היא העובדה שלשכתו של ראש הממשלה ניסתה לטשטש את הפרשה מההתחלה, כאשר בתחילת הפרשה לפני שנעשתה בדיקה יצאו הודעות שמדובר אך ורק ברכילויות. ראש הממשלה לא טרח אפילו להתנצל על האמירות האלה גם כאשר נמצא שאכן נעשו מעשים אסורים ממש מתחת לאפו בלשכתו.

מפרוץ הפרשה המכוערת הזאת ועד היום, נתניהו לא התבטא אפילו פעם אחת בממלכתיות בנושא, ובמקום זאת הוא בחר להתמקד בדבריו בפוליטיקה הפרסונאלית שמתרחשת במשרדו. במקום להתעסק בפיטורים של בכירים ובמינויים חדשים ובמידת האמון שלו בבכיר כזה או אחר, עדיף היה אם נתניהו היה מדבר על הזכות של נשים לגופם, או מגנה את "חברו" אשל על המעשים הלא ראויים שבהם הוא בעצמו הודה.

חשוב גם לשאול למה נתניהו מתנכל לבכירים במשרד שלו, שהחליטו לעשות מעשה אמיץ ודיווחו על מעשיו של נתן אשל ליועץ המשפטי לממשלה. לא מוסרי שנתניהו, שיודע היום שאכן מקורבו נתן אשל ביצע מעשים לא ראויים, בוחר להעניש דווקא את האנשים במשרדו שדיווחו על המעשים האלה, במקום שהוא בעצמו יכה על חטא ויתנצל על הכשל שלו בבחירת אנשים ראויים שינהלו את הלשכה שלו.

הפוסל במומו פוסל

נתניהו שוב מוכיח כמה שהפסוק "הפוסל במומו פוסל" הוא נכון, כי מי שנכשל פה וצריך לקחת אחריות על הכישלון זה נתניהו, אבל הוא בוחר להטיל את האחריות על הכשלים שלו דווקא על אותם אנשים, שתפקדו בצורה מופתית ולא אפשרו לאשל להמשיך לבצע את זממו. המסר שיוצא היום מההתנהלות של נתניהו הוא מסר רע וקשה שמעודד שתיקה וטיוח, במקום מסר שיעודד חשיפה ודיווח של מעשים חמורים כמו אלה שנעשו על-ידי אשל. כתוצאה מההתנהלות של ראש ההמשלה, פקידי ממשלה שנמצאים במצבים דומים למצב של בכירים בלשכת נתניהו , יחשבו פעמיים ובטח יבחרו לא לדווח על מעשים לא חוקיים או מעשי שחיתות, כי התנהלות נתניהו מרמזת לכולנו בצורה בוטה, שמי שישלם את המחיר בסוף זה אותם אזרחים ישרים שאמורים להגן על החוק.

נתניהו אומנם הוכיח שערך החברות חשוב לו כשהוא לא גינה עד היום בשום מילה את אשל, אבל העובדה שהוא מוכן להשליך עבור החברות הזאת ערכים כמו שמירה על שלטו החוק, שמירה על זכויות נשים, ואמפטיה כלפי הזולת, גורמת לי כאזרח ישראלי יהודי להרגיש תחושה של בושה, שהוא זה שנבחר להיות ראש הממשלה.