כשהגענו למיטתו ביחידת הכוויות בתל-השומר, בירכנו את ידידתנו ששלחה לנו מבעוד מועד צילום שלו, ובכך הכינה אותנו מראש למראה החבלות הקשות בחצי הימני של פניו היפים. אך העין המכוסה, העור החרוך, הנחיר החסר והשפתיים הנפוחות המקשות עליו את הדיבור אינם מקהים את דבקותו במשימה שהציב לעצמו: לספר את סיפורו, את סיפורה של אוגנדה, ואת סיפור אהבתו לאל, לאמת ולישראל.
עומר מוּלינדֶה נולד כמוסלמי באוגנדה ב-1973 למשפחה מוסלמית אדוקה מרובת ילדים ומרובת נשים. סבו מצד אמו הוא אימאם, ואביו הוא מנהיג מוסלמי מוכר. אך כיום מולינדה הוא כומר נוצרי אוונגליסטי, העומד בראש כנסייה בקמפלה ומשמש מנהיגם של למעלה מאלף מאמינים.
בחג המולד האחרון ניגש אליו מוסלמי, ותוך כדי קריאת "אללה אכבר" שלוש פעמים, שפך חומצה על פניו של מולינדה, על חזהו ועל ידו. לאחר שהגיע למסקנה כי הטיפול שיקבל באוגנדה אינו מספק, הוא התקשר ל-Jerusalem Online Universityשאנשיו דאגו להטיס אותו היישר למחלקת הכוויות בבית החולים תל-השומר.
איך ומדוע התנצר
שאלנו אותו, ומולינדה, שהניח כי איננו יודעים הרבה על אוגנדה, פתח בשיחת רקע.
באוגנדה הנוצרים מהווים רוב של 80 אחוז. ואילו המוסלמים הם מיעוט של 12 אחוז. עובדה זו לא הפריעה לאידי אמין, שהיה בעצמו מוסלמי, לעשות הכל כדי לאסלם את אוגנדה. הוא הכריז עליה כעל מדינה מוסלמית, וצירף אותה לארגון "הוועידה האיסלאמית". עד לנפילתו, התפרסם אידי אמין בשלטונו העריץ והרצחני. הוא רדף, דיכא ורצח נוצרים, ואלה כמובן שמרו על פרופיל נמוך, ודאי שלא עסקו בשום פעילות מסיונרית.
"גם אחרי נפילתו של אידי אמין ב-1979, ואף היום בימי מוסבני, שאשתו היא נוצרייה אדוקה ושעלה לשלטון אחרי תקופת נשיאותו של אבוטה, שהיה אנגליקני, המוסלמים במדינה עדיין חזקים ודינמיים". למרות זה התחולל שינוי, ובשנות ה-80' החלו נוצרים להטיף לנצרות.
"אך היות שהמדינה הייתה מוסלמית, והמוסלמים היו מאורגנים ובעלי מוטיבציה, הם דאגו תמיד להשיב לטיעוני הנצרות ועשו זאת באמצעות מובאות מן הקוראן. כומר בשם דאוגרסיאס החליט, שאם הוא מעוניין להצליח לשכנע מוסלמים בצדקת הבשורה הנוצרית, עליו ללמוד ערבית ולהכיר את הקוראן".
דאוגרסיאס היה זה ששכנע את מולינדה באמת שבבשורה הנוצרית, באמצעות ציטוטים מן הקוראן שבהם מוזכר ישו. הוא גם הציג בפניו את הברית החדשה. מולינדה היה אז בן-19, היו לו תוכניות לעתיד, והוא הבין היטב כי התנצרותו תביא לנידויו המוחלט ממשפחתו ומחבריו, שכולם היו מוסלמים. היה זה שינוי קיצוני מדי, ומולינדה לא הרגיש כי הוא מוכן לבצעו. הוא ניהל חיים כפולים כאנוס: בפנים - היה נוצרי, וכלפי חוץ מילא את כל מצוות האיסלאם.
חלום קבוע פקד אותו: "ידי ורגלי היו כבולות . ואני נצלה באש. אני צועק, לימיני - אדם בעל פנים מאירות שאומר לי 'האיסלאם מביא עליך עינוי זה. התנצר. אתה תשרוד את זה'". אחרי לילה שבו חזר החלום שלוש פעמים, הלך מולינדה להתייעץ עם סבו האימאם. "הוא אמר שאולי הנצרות היא קללה שנכנסה בי, ג'ין שבא לענות אותי, ויש לסלק אותו באמצעות תפילה". כל עוד היה בבית סבו, החלום לא חזר. כשחזר לביתו, יום לפני חג הפסחא, חזר החלום".
למחרת, הלך מולינדה לכנסייה, והכריז שם קבל עם ועדה על רצונו להתנצר. כשיצא מן הכנסייה, פגש שלושה חברים מוסלמיים שלו, שמיד דיווחו לשייח' ולכל מי שפגשו, כי מולינדה היה בכנסייה. הם תקפו אותו ורצו להכותו. זו הייתה ההתחלה של חייו כנרדף. מאותו רגע הוא נודה ממשפחתו ומכל סביבתו.
הוא פנה לכנסייתו של דאוגרסיאס, והחל ללמוד בבית הספר התיאולוגי, כשהוא מטיף במקומות שונים, כולל באיצטדיונים. רק אחר כך הפך לכומר.
"אני אדם חדש. התחלתי חיים חדשים". אלה משפטים שחזר עליהם מספר פעמים בפגישתנו. גם ממיטת חוליו ומבעד לדיבורו הכבד, לא קשה לדמיין את מולינדה משכנע קהל גדול באמצעות השלווה והביטחון שהוא מקרין. נראה כי בכוחו הפנימי הוא מצליח גם להרגיע את אשתו שישבה כל העת סמוך אליו. היא נולדה נוצרייה אנגליקנית ונשארה כזו. לפני מספר ימים היא הפקידה את שתי בנותיהם הקטנות, תאומות בנות שלוש, בידי חמותה, והגיעה ארצה לסעוד את בעלה. ארבעת ילדיהם הגדולים של בני הזוג לומדים בבתי ספר.
"רק אמי וכמה אחים נשארו עמנו בקשר. אמא באה לכנסייה. היא קרובה לאמונה. גם היא נדחתה על-ידי המשפחה המוסלמית שלה", אומר מולינדה ומוסיף, "נשים נוצריות זוכות ליחס טוב בהרבה מן המוסלמיות. האחרונות סובלות מהפרות חמורות של זכויותיהן, אך הן קוראות לזה חירות. הנשים הללו משוכנעות שזהו רצונו של אללה".
למה דווקא ישראל?
"כשהייתי מוסלמי, שנאתי את ישראל. לא יודע למה. כולם היו כך. לא ידעתי על ישראל שום דבר. לא ידעתי איפה ישראל נמצאת על המפה. המידע שהיה לי על ישראל של היום היה מאוד מוטה נגד היהודים. כשהפכתי לנוצרי, אהבתי לקרוא את התנ"ך - גם את הברית הישנה וגם את החדשה - וראיתי כי הביטויים "אלוהי ישראל" ו"עם ישראל" חוזרים בהם שוב ושוב. הדת ששינתה את חיי נתנה מקום מאוד חשוב לעם ישראל".
חברו הטוב הזמין את מולינדה לדבר בכנסייה שלו בקמפלה במהלך של מסע התעוררות בן שבועיים. היו שם נשים שהתפללו כל בוקר במשך שנים רבות למען שלום ישראל ולמען שיבת ציון. הן הדביקו אותו בהתלהבותן ומחוייבותן, וגרמו לו לרצות לדעת יותר על ישראל.
כך, ב-2008 הגיע מולינדה לביקור ראשון בישראל ממצרים דרך מעבר טאבה. שם חיכתה לו מכונית עם מדריך ישראלי ונהג ערבי. הוא הוכה בהלם: "לא ידעתי שבישראל היהודים מאפשרים לערבים לחיות ולעבוד. מה שידעתי, שיהודים רודפים וצדים ערבים". במהלך הביקור הוא ראה כי עובדי בית-המלון היו ערבים, ראה בישראל מגוון של אנשים, שכולם חיים בביטחון ומנהלים את עסקיהם. הוא ראה במו-עיניו שישראל היא דמוקרטיה, "שזוהי ארץ של שלום. אהבתי את
הארץ ואת האנשים".
כשחזר לאוגנדה החל לקרוא את המגזין Israel Today. מתוך רצון להגיע למידע מאוזן, שיאפשר לו לשפוט בעצמו את הדברים ולהגיע לבד לאמת, הוא ביקש להירשם לקורס של Jerusalem Online University. "מאחר שטכנית לא הצלחתי להירשם לקורס, התקשרתי טלפונית לאתר, והאשה שענתה תהתה איך זה שאדם שנושא את השם עומר מעוניין בקורסים שלהם. כתבתי לה הסבר של עמוד שלם. 'לא רק שארשום אותך לקורס', אמרה, 'גם אדאג שתקבל מלגה'".
הקורס שינה את חייו, וכיום הוא משתמש בסרטי הווידיאו של הקורס ללמד את מאמיניו המתכנסים כל יום שני כדי ללמוד את האמת על ישראל ולהתפלל לשלומה. הם מעודדים אנשים לבוא לישראל, להכיר ולהרגיש אותה. הוא עצמו חזר לבקר בארץ פעמיים עד לפציעתו.
מנסים להשליט את השריעה כחוק המדינה
"אוגנדה היא מדינה בעלת השפעה באפריקה", מסביר מולינדה את ביקורו של מחמוד עבאס לפני כחודשיים, וגם את זה של מחמוד
אחמדינג'אד לפני כשנה וחצי. לדברי מולינדה, אחמדינג'אד הציע להקים בתי זיקוק באוגנדה, בין השאר מתוך כוונה להשתלט על הנפט של המדינה.
מולינדה ידע כי הוא ואנשיו לא יוכלו להתנגד ל
ממשלה בגלוי. לכן הם פנו במכתב לשר החוץ ולשר הפנים, שבו קבעו כי על ממשלת אוגנדה לבחור בין אירן ובין ישראל, וכי ישראל עדיפה. מכתב ברוח זו הועבר גם לידי הנשיא. מולינדה ואנשיו ארגנו אירועי תמיכה בישראל, שבמהלכם הקרינו סרט וידיאו שבהם נראו המקומות היפים במצרים ומקומות היסטוריים של ישראל. הם לבשו חולצות שעליהן הכיתוב: Israel is the land of the Bible (ישראל היא ארץ התנ"ך), ועל ראשם - כובע עם הכתובת I Love Israel. בבגדים אלה הם צעדו ברחובות קמפלה בקבוצות של עד עשרה איש. היה זה ביום שבו ביקר אחמדינג'אד בעיר. מכל מקום, עסקת הנפט לא יצאה לפועל.
האיסלאמיזציה במדינות החלק הצפוני של אפריקה - שכולן, מציין מולינדה, היו בעבר נוצריות - המתרחשת. המוסלמים אינם מוותרים. בתמיכה סעודית, הם מנסים לשנות את החוקה האוגנדית, ולהקים בתי משפט של השריעה, ובכך להפוך אותה למעשה לחוק המדינה. מולינדה ארגן קבוצה של אנשים שמחתה בפני חברי פרלמנט על כוונה זו. "בכל מקום שיש שריעה, אין נצרות ואין אהבה לישראל. הצלחנו לגייס מיליוני חתימות נגד השריעה, ואיימתי לתבוע אותם בבית המשפט לחוקה".
נימוקיו של מולינדה היו שאיסלאמיזציה של אוגנדה הופכת אותה למדינה חד-דתית, למרות שחוקת המדינה קובעת כי אוגנדה היא מדינה חילונית, ואין לה דת-מדינה. משמעות הקביעה שהאיסלאם הוא דת המדינה היא סילוק של כל הדתות האחרות. "אם החוק ייכנס לתוקפו, זה כבר יהיה כמעט בלתי אפשרי לשנותו", הוא מתריע.
לדעת מולינדה, פעילותו הציבורית נגד הפיכת השריעה לחוק המדינה היא אחת הסיבות לתקיפה נגדו. "עמדנו ונאבקנו נגד העניין העיקרי. בחרנו לעשות זאת, כי זהו הדבר הנכון".
מהו המסר שלך לעם בישראל?
"אני רוצה להודות לישראלים על כך שהם אוהבי שלום ואוהבים את ארצם ומתחשבים בעמים אחרים. אבל אני רוצה לעודד אותם לא לתת אדמה תמורת שלום. לא יהיה שלום תמורת אדמה. נתתם את עזה - קיבלתם טילים. תיתנו להם את מזרח ירושלים - הם יקחו את מערבה. עד שהם יקחו גם את תל אביב".
"הבעיה אינה 'לתת משהו תמורת משהו'", אומר מולינדה. לדעתו, הבעיה נעוצה בחוסר הסכמתם של הערבים לחיות לצד ישראל. כל עוד הם לא מקבלים את קיומה, "רק אלוהי ישראל יציל את ישראל".
כשם שהוא מקדיש את חייו לחשיפת האמת בכל הנוגע לישראל, כך הוא מאיץ בנו לחשוף את השקר שבו מתעטף האיסלאם. "אנשים בארה"ב חייבים להכיר את האיסלאם. מדובר בגישה ערמומית, מסוכנת. פשרה לא תפתור שום דבר, היא רק תהרוס את כל העולם". למולינדה אין ספק כי האג'נדה של המוסלמים היא איסלום העולם. הן באפריקה והן במערב הם משתמשים בכסף, כדי להשפיע, בין השאר גם על אנשי עסקים. בעוד שבארצותיהם אין דמוקרטיה, הרי שבמערב הם מנצלים את הדמוקרטיה לצרכים שלהם. "הם מטיפים שלום כלפי חוץ, אך הם מטיפים משהו אחר במסגד. אף מנהיג רציני שלהם לא גינה למשל את אסון התאומים".
גם "האחים המוסלמים" פועלים כך, עונה הכומר לשאלתנו. "צחקתי כששמעתי את נשיא ארה"ב אומר שהם אנשים טובים ושהם ייסדו דמוקרטיה במצרים. הוא לא ידע מה הוא אומר. ואולי האמת היא שהוא כן יודע...".
היום אני אדם אחר
ביקשנו ממנו לתאר את מהות המהפך הפנימי שעבר מן האיסלאם לנצרות. "כמוסלמי, הייתה לי גישה לגליסטית לחיים, ועשיתי דברים לא מתוך אהבה, אלא מתוך פחד מאללה. לא הייתה לי שלווה פנימית, אלא הייתי כאסיר במשימה: עשיתי דברים לא כי אני רוצה לעשותם, אלא כי אמרו לי, ובדרך שלימדו אותי לעשותם. כמוסלמי, חשבתי שעלי להרוג את הכופרים. עכשיו, כשהפכתי נוצרי, הלב שלי התמלא באהבה. הכוח המניע שלי הוא אהבת האל, ואהבת ישראל. אני מרגיש שהרוח ששכנה בי - נעלמה, ועתה אני אדם אמיתי".
אינך חושש לחזור לאוגנדה? ביטאנו לבסוף את השאלה שניקרה במחשבותינו.
הכומר אינו ממהר להשיב. נראה כי ההרהורים על הסבל שלו ושל משפחתו שוב מציפים אותו. "חשבתי שהם יכו אותי קצת, ואחר כך יירגעו. לא תיארתי לעצמי שהם ירדפו אותי עד מוות".
אך מולינדה כן יחזור. משפחתו מחכה לו, וגם מאות בני קהילתו. אלא שאין לו אשליות: "מדינות ערב השקיעו כסף רב במדינה, והם יכולים לקנות את דרכם לביתך. אוגנדה אינה מדינה בטוחה. יש הרבה שחיתות ושוחד. היות שאני אישיות בעלת פרסום בינלאומי, ניסיון ההתנקשות בי התפרסם בכל עיתון ושודר בכל מקום, ומפקד המשטרה הודיע כי הם מתכוונים לעצור את כולם. אבל עברו חודשיים, והם לא עצרו איש, אפילו לא לקחו מישהו לחקירה. נראה שרק אלהים ישמור עלינו. אם לא תראו אותנו מחר, תדעו שאלהים אכן שומר עלינו. אצלו".
אך לא איש כעומר מולינדה ייתן לדכדוך ולרפיון הידיים להשתלט. כמי שבמשך שנים היה קורבן השקר והבורות של האיסלאם, וכמי שגופו הפך קורבן של אלימותו חסרת הרחמים, הוא ממהר להתעשת: "מישהו כבר אמר, שמה שמביא לנצחון הרֶשע זה שאנשים טובים היושבים בחיבוק ידיים. אבל אם נעשה - ננצח".
