מטריקס הוא סרט מדע בדיוני שיצא בשנת 1999, אשר נכתב ובוים על-ידי האחים היהודים אנדי ולארי ואשובסקי, ואשר מביא את סיפורו של האקר מחשבים צעיר הלומד על טבעה האמיתי של המציאות בה הוא חי, ומצטרף לקבוצת מורדים כדי להילחם בשליטים עליה.
האמת אותה הציף סרט זה, בעוצמה אמנותית קולנועית מהפכנית, מצויה גם במדינת ישראל. זו אמת שמשמעותה היא שהעולם בו אנו חושבים שאנו חיים, כמו תל אביב-ירושלים בשנת 2012, הוא עולם של מציאות מדומה המכונה "המטריקס". מטרת המטריקס הישראלית היא לקיים את בני האדם החיים בה, יהודים ולא יהודים כאחד, כמשאבי אנוש לשכבת-על במדינה שחבריה הם מעל לחוק, והעיקרון הפועל בה הוא "יד רוחצת יד". אותה שכבת על נוקטת שיטת הפרד-ומשול, כשהיא מלבה מחלוקות וסכסוכים בינלאומים וקהילות בארץ ובעולם, בין הערבים לבין עצמם, בין היהודים לבין עצמם. כך מתפתחת כלכלה גלובלית על גבה של תעשיית הנשק והייעוץ הביטחוני, על חשבון החקלאות והתעשיה, והמלחמה משתלמת ורווחית מאוד מאוד. זו מלחמת כל בכל במסווה של שלום מדומה. הישרדות אישית מעל הכל.
ספר יוצא דופן שנכתב בידי עיתונאי חוקר יוצא דופן, אשר תיעד את המציאות המדומה בישראל, הלא הוא הספר '
מחלקה ראשונה' מפרי עטו של יואב יצחק. אליבא דיואב יצחק, מדינת ישראל מתקשה להבטיח חופש ביטוי לאזרחיה. אמצעי תקשורת גדולים ומרכזיים נשלטים על-ידי קומץ משפחות. אין חוק המחייב את אמצעי התקשורת ההמוניים לקיים שוק חופשי של רעיונות. אין חוק המחייב את הממשל לאפשר זרימה חופשית של מידע אל הציבור הרחב. בתי המשפט אינם תומכים בעיתונים ועיתונאים אל מול בעלי שררה וממון, הכופים על עיתונים ועיתונאים מה לפרסם, ובעיקר מה לא לפרסם.
אמצעי התקשורת מעלימים מעם ישראל, במכוון, את כל מה שלא רוצה ממשלה ישראלית פרו פלשתינית, שהעם יידע: את נאומיו של ערפאת בעזה בהם הסית במפורש לאלימות, או נאומו בשטוקהולם בפני דיפלומטים ערביים בהם פירט את תוכניתו להשמדתה של מדינת ישראל. הנאום בשטוקהולם סוקר בעיתונים חשובים בעולם, אך בארצנו נאלם ונעלם. אמצעי התקשורת ומערכת החינוך מסתירים את המידע על כשלון מבצע "ענבי זעם", כשלון מלחמת לבנון הראשונה והשנייה שהביאו לבגידה בצד"ל ולעליית החיזבאללה והתקפות הטילים על ישראל, הכישלון באינתיפאדה הראשונה שבצילו קיבלו הפלשתינים את
הסכם אוסלו, הכישלון במלחמת אוסלו (אינתיפאדת אל-אקצה), שכתוצאה ממנו עקרה ישראל את יישובי גוש קטיף וצפון השומרון ומדינת ישראל מופצצת מעזה, הכישלון המודיעיני והמדיני מול החיזבאללה וחמאס ואירן, הכישלון בהסברה הישראלית בארץ ובעולם.
ישראל של היום מתאפיינת בקיטוב חברתי. קיים מיעוט בישראל, המונה יחד עם בני המשפחה, כמה עשרות אלפי אנשים, שיצר לעצמו תרבות משלו. הנמנים על מיעוט זה משתכרים משכורות עתק של עשרות ומאות אלפי שקלים לחודש, מחברות ציבוריות ומזרועות השלטון, ומנהלים אורח חיים ראוותני הכולל נסיעות מרובות לחו"ל ומנעמי שלטון עסיסיים על חשבון הקופה הציבורית.
יש לציין שיואב יצחק פוטר מ
עיתון בו עבד, על כתיבת ספרו, כאשר פרופ'
יצחק זמיר, אשר כיהן כשופט בית משפט העליון, נתן לגיטימציה לחרם המודעות שהופעל על עיתון
מעריב, עד שפיטר את יואב.
באותה נשימה ניתן לציין את ספרו של
דן מרגלית "התפכחות", שגם הוא מהווה דוח מצב מקיף, המסקר את מסדרונות הכוח ם יותר מ-40 שנה. הספר חושף כיצד בימי
אריאל שרון ו
אהוד אולמרט טיפסה השחיתות האישית לפסגות לא נודעו, שלטון החוק נעשה לשחוק, חלקים הולכים וגדלים בתקשורת השתעבדו מרצון לממסד הפוליטי, והעלימו עין מעבריינות חמורה בשמה של "קונספציית האתרוג".
תלמידי מערכת החינוך במדינת ישראל ואזרחי המדינה, אינם לומדים ואינם יודעים ערבית כמקצוע חובה, אינם מועשרים במזרחנות כתנאי לתעודת בגרות, ולכן אינם מכירים את שכנינו, את אויבינו, את שיחם ושיגם, את דתם ואת הלך החשיבה וההתנהגות האופיינית להם. אין להם ידע בסיסי על תולדות הסכסוך הערבי ישראלי, על איסלאם, על נצרות, על החמאס, על אש"ף והפת"ח ושאר ארגוני טרור, כגון: החיזבאללה ושאר מדינות טרור איסלמי רדיקלי כסעודיה מחד ואירן מאידך. אין הם יודעים יהדות מה היא. אין הם יודעים ארץ ישראל מה היא. אין הם יודעים עם ישראל מה הוא. אין הם יודעים את אלוהים.
השתלטות המטריקס השמאלני הקיצוני על התרבות הישראלית ועל אמצעי התקשורת, הורסת את המרקם העדין של הקונסנזוס הציוני, באמצעות "תקשורת המונים" שהיא "אופיום להמונים", בדמות תוכניות ריאליטי נבובות ומציצניות. כך מסממת המטריקס את עם ישראל, מערערת באופן מכוון את עמודי התווך, הנושאים את הצידוק ההיסטורי להתיישבות יהודית בארץ ישראל.
דוגמה קשה לכך הינה ההתייחסות לספרה של ג'ואן פיטרס "מאז ומקדם". ספר זה, הינו מחקר עצום שהפריך את התעמולה הערבית בדבר נישולם כביכול של הערבים על-ידי ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. מאמרי ביקורת קטלניים, גידופים, הטלת ספק אקדמי, ביטול ערך מקורות הספר, ניפצו את האוצר הבלום הזה לרסיסי דם של רצח אופי ואקדמי שנעשה למחברת ולספרה. שש שנים רבץ הספר בהוצאת הקיבוץ המאוחד עד שיצא סוף סוף לאור בשנת 1989. ואז, התקבל בדממה מוחלטת והוא אלמוני ומעלה אבק על מדפי הספריות. כך הורג השמאל את אויביו באמצעות דממה.
פרופסור עזרה זוהר נדרש לשאלה כיצד קרה שהדמוקרטיה בישראל היא בעצם דמוקטטורה של אוליגרכיה שמותר לה למעשה הכל, שחבריה מחפים האחד על השני ומונעים במכוון מידע מן הציבור ובכך שולטים ומעוותים את דעת הקהל. איך הפכו את המתנחלים שהם מתיישבים חלוציים ציוניים ויהודים מהבחירים והבכירים בבניה של האומה - לאויבי העם והמדינה? איך דוברי הקיבוץ הארצי שמדבררים תנועה קיבוצית שהיא שבר כלי, שמספר הקיבוצים הזעום שהיא מעלה על הקרקע קטן ממספר המשקים החדלים להתקיים במסגרתה, שזכתה למחיקת חובות בהיקפים אסטרונומיים וסוחרת בקרקעות המדינה לרווחתה הפרטית והמופרטת, איך הם מסבירים מדוע יישובה של משמר העמק על חורבות כפר ערבי שתושביו גורשו הוא אקט מוסרי, בעוד שיכון יהודים בבתיהם בחברון שנגזלו מהם לאחר הטבח ב-1929, הוא מעשה נבלה?
והוא מסביר זאת במקור ההון ששימש להקמתה וביסוסה של הכלכלה הישראלית, ועדיין משמש. ההון שמשמש כיסודה של הכלכלה הישראלית, מובא מן החוץ. זהו הון שנור. ההון, שבא בעיקרו מן החוץ, מוזרם ארצה באמצעות צינורות ציבוריים שהפוליטיקאים שמו את ידם עליהם, והם שומרים עליהם בכל כוחם עד עצם היום הזה. אותה אצולת כסף ישראלית מורכבת בעיקרה מפקידי אוצר או משרדים אחרים, או מאנשים הקשורים בהסתדרות ובמייסדים ממשלתיים, שהתמנו על-ידי פוליטיקאים לתפקידים מרכזיים בחברות ענק, בנקים ומוקדי כוח אחרים. אצולת הכסף הזו, החליפה את התנ"ך בעיתון 'גלובס', את התלמוד במוספי הכלכלה, את הציונות בפולחן חוץ לארץ, את היהדות ברב תרבותיות כשל נביאי השקר דן בן אמוץ וחבריו א.ב. יהושע
עמוס עוז ודוד גרוסמן, את האנושיות באמנת אש"ף והחמאס, ואת ירושלים בוושינגטון. את ההיסטוריה היהודית בהיסטוריה פלשתינית של ההיסטוריונים החדשים. את המשפט העברי למשפט אמריקני-בריטי-עותומאני ולדת ליברלית מתירנית קיצונית מתבוללת.
כל עוד שיטת המענקים הממשלתיים עובדת, קיים מצב של יצירת מיליונרים בידי הממסד. כל עוד מצב זה נמשך, תימשך גם הפגיעה בדמוקרטיה באמצעות שכבת-על החיה בחסדי הממסד ומנותקת מן העם. המענקים הללו מביאים תועלת בעיקר לפוליטיקאים ולמתווכים והלוביסטים למיניהם, שבידם לקבוע מי יקבל מענק ומי לא.
המאבק על ארץ ישראל ועל מדינת ישראל כמדינה יהודית אינו יכול להיות מנותק מן המאבק על דמוקרטיה אמיתית ועל זכות הציבור לדעת ולהשכיל. ציבור נאור, ציבור שהעובדות נהירות לו כשמש ביום בהיר, לא ילך שולל אחרי תרבות הביבים והריקנות, שופעת סיסמאות של משיחיות חילונית ליברלית קיצונית כשל "
שלום עכשיו", ואחרי חלומות שהפכו לסיוטים בדמות "המזרח התיכון החדש" ואינטרסים זרים ואינטרסנטים ציניים.
אנו חייבים להסיר את מסיכת המטריקס הישראלית, להבין את הקשר בין פוליטיקה לבין חוק, ועוד יותר מזה את הקשר בין פוליטיקה לבין כלכלה. ועוד למעלה מזה את מחויבותם הקריטית והקרדינאלית של הציבור היהודי, הציוני, אוהב המולדת והארץ, להיכנס בעובי הקורה של הפוליטיקה הישראלית, התקשורת הישראלית, מערכת המשפט הישראלית, הכלכלה הישראלית, ויותר מכל: מערכת החינוך הישראלית. הישראלית דווקא. זהו המרד הקדוש הנדרש כעת, מתרחש כעת, והוא מציל ויציל את המדינה היהודית ואת היהודים וגם את הערבים בארץ ומסביב לה מאפוקליפסה עכשיו ויבוא שלום אמת לדורות.
