בשבת האחרונה נפגשה קבוצת מכבי באר שבע בכדורגל עם יריבתה הפועל אום אל-פחם באצטדיון וסרמיל, במסגרת ליגת טוטו. השתיים אגב, משחקות בליגה הלאומית. בדקה ה-89 למשחק הובילו האורחים בתוצאה 0-1, אך זה לא עזר להם לנצח: אזעקה חדה שפילחה את האוויר, שלחה את שחקני שתי הקבוצות למצוא מסתור מפני טילי הגראד והקסאם שמשוגרים לבירת הנגב מזה כשבוע ימים. חצי שעה לאחר מכן, כאשר הסערה שככה, שבו שחקני אום אל-פחם למגרש, אך חוץ מאת השופט וקווניו הם לא ראו אף אחד אחר: המארחים נסו על נפשם ולא שבו למשחק.
שעה קלה לאחר המפגש בין מכבי באר שבע לאום אל-פחם, נפגשו שחקני האחות הבכירה מבירת הנגב, הלא הם שחקני הפועל באר שבע עם קבוצת בני יהודה תל אביב באצטדיון בלומפילד. האורחים מבאר שבע, שבשני המחזורים האחרונים ניצחו את יריבותיהן, ספגו משחקני "השכונה" חמישייה. כל בקשותיהם במהלך השבוע שקדם למשחק לדחות אותו, הושבו ריקם על-ידי ההתאחדות לכדורגל. ואילו הסבריהם לפיהם הטילים ששוגרו לבאר שבע מנעו מהם שינה נורמלית, מה שגרם לעייפות נוראה ולהפסד עוד יותר נורא, לא עשו רושם על-אף אחד.
חיסול ממוקד פה ושם העיר באר שבע, כמו קריית שמונה ונהרייה עד לפני מספר שנים, הפכה ליעד ולכר נוח למחבלי החמאס והג'יהאד האיסלאמי. אלה גם אלה נוהגים לשגר לעבר בירת הנגב ושכנותיה את מיטב טיליהם כל אימת שרוח רעה (או טובה) נחה עליהם. ואנחנו? אנחנו, פה ושם, מבצעים חיסול ממוקד כזה או אחר, של מנהיג כזה או אחר שלהם. כאילו שזה מזיז להם.
במצרים נהרגו על-ידי כוחות הביטחון למעלה מ-800 אזרחים. בלוב נהרגו במהלך השנה שעברה כ-120 אלף אזרחים. בסוריה נטבחו עד כה למעלה מ-8,000 אזרחים. בעירק מוסלמים טובחים במוסלמים מעשה שבשגרה. הטורקים טובחים בכורדים, האירנים מחסלים את בני עמם באמצעות "משפטים", חלקם שדה וחלקם אירנבלוף. והעולם? העולם עסוק בנו כאילו מסביבו הכל פסטורליה ורק ישראל מסכנת את שלומו. באנגליה אגב קיימו בשבוע שעבר את "שבוע האפרטהייד בישראל".
תעריף לימוד לקח מיידי ובחזרה למשחקיהן של הבאר-שבעיות והטילים מעזה. אצטדיונים נועדו לספורט, לא להתקהלות של מטיפים לשנאה נגד ישראל ולמתלהמים נגד המערב. אבל לא בעזה, שם כל אצטדיון הוא כיכר על-שם שאהיד ובמה אחת גדולה לאנטישמיות מבהילה. להתקפות הטילים על באר שבע ושכנותיה ישראל חייבת להגיב. להגיב - כן, אבל לא לצאת לעוד איזו
עופרת יצוקה. יש, לעניות דעתי, די והותר דרכים כדי ללמד לקח את מחבלי החמאס והג'יהאד האיסלאמי.
אז הא לכם תעריף לא יקר במיוחד, לא לנו ולא להם, אבל כזה שלהם לא ישתלם:
1. כל שבוע להפציץ אצטדיון אחר בעזה. אם אנחנו לא נשחק כדורגל, אז גם הם לא.
2. כל יום להפציץ שנאי אחר. מבחינתי הם יכולים לחיות בחושך 24 שעות ביממה.
3. מטוסינו יעלו השמיימה כל יום בין שתיים לארבע לפנות בוקר וישמיעו בומים על-קוליים, כאלה שיוציאו להם את החשק לישון מארבע ועד שבע...
4. להכריז על ההנהגה הפוליטית של החמאס כהנהגת טרור ובכך להתיר את דמם של איסמעיל הנייה, מחמוד אזהר ויתר חבריהם. לעכב ולהשהות סחורה מישראל לעזה כמה שיותר זמן.
5. לבודד ולמרר את חייהם של מחבלי החמאס שבבתי הכלא שבישראל.
זה על קצה המזלג בלבד, ורק בשביל ההתחלה. ואם וכאשר יקומו כל "יפי הנפש" למיניהם וירטנו על פגיעה קולקטיבית שאינה פוסחת על אזרחים חפים מפשע, אזי נספר להם כי בעזה אין חפים מפשע: 100 אחוז מתושבי הרצועה הצביעו להנייה ושות', לעניות דעתי, כך שאל להם להלין אלא על עצמם. או, כפי שאמר בזמנו העיתונאי
אורי אבנרי, דווקא הוא: מי שישן עם כלבים שלא יתפלא אם הוא מתעורר עם פשפשים.
ויפה תגובה אחת קודם.
