סוחר ספרים הורשע בזיוף ובשיווק <br>סיפרה של צרויה שלו - "בעל ואישה"

שופט בית משפט השלום בתל אביב, חנן אפרתי, הרשיע את הסוחר מנחם חיים בהפרת זכויות יוצרים של הסופרת צרויה שלו, בכך שהזמין ופעל להדפיס 3000 עותקים מסיפרה "בעל ואישה", אותם שיווק לחנויות ספרים.

הכרעת הדין ניתנה ביום 5.5.05 (ת.פ. 008239/01). גזר הדין נדחה לחודש ספטמבר 2005, לאחר שישוב השופט משנת שבתון.

בכתב האישום שהגישה המדינה נטען, כי הנאשם, יליד 1962, ביצע שתי עבירות: האחת - על תקנה האוסרת מכירה והעתקה מפירה של יצירה הנתונה לזכות יוצרים - עבירה על סעיף 3(1)(א) לפקודת זכויות יוצרים; ומכירת העתקות מפירות של יצירה הנתונה לזכות יוצרים - עבירה על סעיף 3(1)(ב) לפקודה. הניזוקים הראשיים ממעשיו, נקבע בהכרעת הדין, היא הסופרת צרויה שלו, שכתבה את היצירה המוגנת, ובית ההוצאה לאור קשת - בבעלות המו"ל רם אורן, שקיבל משלו את הזכויות להוצאת הספר.

על-פי כתב האישום, שיסודותיו הוכחו בבית המשפט, במרס 2000 פנה הנאשם לאמיר שור - מנהל בית הדפוס שורש, והזמין ממנו את השלמת הדפסתם של 3000 עותקים מהספר "בעל ואישה". בנוסף ביקש משור שידאג שהעותקים ייכרכו בכרכיה המוכרת לשור. באותה שיחה העביר הנאשם לשור נתוני דפוס טכניים שונים הקשורים לעבודה המבוקשת.

בין הצדדים (חיים-שור) סוכם כי עבור עבודות ההדפסה והכריכה ישלם חיים לשור 8,000 ש"ח. הנאשם, שביקש לנצל את הביקוש הרב שהיה לספרה של צרויה שלו, ביקש שהעבודה תבוצע לאלתר, וכי תוך יום-יומיים ימסרו לו 1000 עותקים ראשונים כרוכים ומושלמים מהכמות המוזמנת. בהמשך לאותה השתלשלות דברים העביר הנאשם לדפוס שורש גיליונות מודפסים של חלק מעמודי הספר, ואת הלוחות הדרושים להשלמת הדפסתם של העותקים - עותקים שלאחר מכן, הודפסו ו/או הושלמה הדפסתם בדפוס הנ"ל.

ביום 2.3.00 - סמוך ביותר לאחר סיום הדפסת העותקים בדפוס שורש, העביר שור את העותקים המודפסים ל"כרכיית הלבבות" שבבעלות טוויג עמנואל, וזאת על-דעתו ובידיעתו של האחרון, ושם נכרכו העותקים.

כמסוכם בין הנאשם לבין שור, ביום 5.4.00 הגיע הנאשם לכרכיה ובאותו יום קיבל לחזקתואת הספרים. בעבור כריכת 1000 העותקים הראשונים שילם לטוויג - בעליה של הכרכיה, 2000 ש"ח במזומן, מדפוס שורש.

כבטוחה לתשלום יתרת החוב בעבור השלמת הכריכה מסר הנאשם לטוויג המחאה שנמסרה לו ע"י שור, המחאה שניתנה לשור ע"י אחד מלקוחותיו. עוד באותו יום מכר את העותקים לחנות הספרים "מסחר הספר" בחיפה, במחיר הנמוך מהמחיר בו נמכר הספר ע"י המפיץ המורשה שרכש וקיבל כדין את הזכות מבעליה להפיצו.

השופט אפרתי כותב בהכרעת הדין, כי הספר "בעל ואישה" שהדפסתו וכריכתו הוזמנו ע"י הנאשם, הינו יצירה הנתונה לזכות יוצרים, והנאשם אינו ומעולם לא היה הבעלים של זכות היוצרים בספר, ומעולם לא ניתנה לו הרשאה להעתקת הספר על-ידי בעל הזכות.

הנאשם טען במהלך משפטו, ודבריו הובאו בהכרעת הדין, כי כל שהוכח הוא שהחזיק ספרים מודפסים של "בעל ואישה" אותם נטל מ"כרכיית הלבבות". לכן ביקש לזכותו. לטענתו, "כל שעשה עשה ללא כל כוונה ומחשבה פלילית". הנאשם ביקש "הגנה מן הצדק", וזאת לגישתו נוכח האכיפה הסלקטיבית בעניינו, בעוד גורמים רבים אחרים המפרים זכויות אינם מובאים לדין. יתירה מכך: הנאשם כפר בכך שצרויה שלו כתבה את הספר ושבית ההוצאה לאור קשת הוא בעל זכויות ההפצה והשיווק. טיעוניו נדחו.

בהכרעת הדין כותב השופט אפרתי, כי "בהסתמך וכעולה וכמשתמע מכל שהונח בפני, נחה דעתי ושקט מצפוני כי הוכחה כדין אשמתו של הנאשם, בכך שנטל חלק בהכנה והפצה ביודעין של עותקים מפרים. וזאת המטעם שעל-פי כל הגיון בכלל ובהסתמך על הכירות ובקיאות שאמורים היו להיות לו מכוח היותו בעל ותק בתחום הדפוס, ההפצה והסחר בספרים, היה עליו, על הנאשם, לדעת ולהבין במידה רבה ביותר של סבירות כי הוא מפר את החוק בנסיבות דנן. במיוחד לאור מגעיו העסקיים עם חלק מה"נפשות הפועלות" שאליהן התייחסתי בהכרעת הדין, בפרט לאותו "דוד", שפעלו והתנהלו בצורה גבולית ועתירת סיכונים לעבור את החוק". אשר על כן, קובע השופט, "יורשע הנאשם בכל שיוחס לו בכתב האישום עובדות ועבירות".