בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר השבוע עונשו של צעיר אשר הכה נער אחר, בגלל נטיותיו המיניות. ביהמ"ש העדיף את אינטרס הציבור על-פני נסיבותיו האישיות המקלות של המכה והבהיר בלשון חריפה ונחושה, כי אלימות, בעיקר על רקע נטייה מינית, היא נגע קשה וחמור, שיש לשרש, בין היתר, באמצעות ענישה כבדה.
על הנער המכה נגזרו, בניגוד להמלצת שירותי המבחן, 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי לתקופה בת 20 חודשים, קנס בסך 1,500 שקל או חודש מאסר תמורתו ופיצוי לצעיר שהוכה בסך 10,000 שקל.
בעדותו של הצעיר שהוכה, הוא מספר כיצד הושפל על-ידי הנאשם, במילים ובאלימות קשה. מעדותו נלמד, כי הנאשם קרא לו "הומו" וגינויים אחרים באותה רוח, וצעק עליו להתרחק מהמקום, כי הוא "לא רוצה שהומואים יהיו פה". הצעיר המוכה סיפר כיצד הוכה קשות בכל חלקי גופו - בתחילה, כאשר עמד, באמצעות אגרופים ואחר-כך, כשנפל אל הרצפה, באמצעות בעיטות בכל חלקי גופו. וכל זאת על שום מה? על שום שהעז לבחור בבני מינו, על שום היותו "הומו".
הסדר טיעון וכתב האישום
בתום שמיעת עדות הצעיר שהוכה הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון, לפיו הודה הנאשם בעובדות שפורטו בכתב אישום שתוקן בהתאם להסדר והורשע בעבירה שעניינה שוד בחבורה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977.
כתב האישום המתוקן מתאר התרחשות פחות חמורה מזו שעלתה בעדותו של המתלונן, משהוא משמיט את העלבונות שספג המתלונן ביחס לנטייתו המינית ואת כך שנטייתו המינית היתה הגורם לפרץ האלימות.
וכך על-פי כתב האישום המתוקן: הנאשם, צעיר בן 19 וחבריו, שהו סמוך לנקודת המשטרה בשוק העירוני בבאר שבע, כאשר הבחינו במתלונן רוכב על אופניו. הנאשם קרא למתלונן להתקרב אליו ואל חבריו, כדי לבחון את אופניו, אולם המתלונן התעלם מפנייתו והתרחק מהמקום. אז נכנס הנאשם לרכבו ביחד עם אחד מחבריו ונסע בעקבות המתלונן, אשר החל בורח מפניו. המתלונן עצר, מחשש שמא הנאשם יפגע בו באמצעות מכוניתו, ואז ירדו מהרכב הנאשם וחברו והנאשם צעק על המתלונן שלא יסתובב במקום שלהם, בעט ברגליו והכה אותו בחלקי גופו השונים באמצעות אגרופיו.
תוך שהוא ממשיך להכות את המתלונן, אמר הנאשם לחברו לקחת את אופני המתלונן ותיק שהיה עליהם ובו מכשיר טלפון סלולרי. משסיים, אמר למתלונן לברוח מהמקום והוא וחברו התרחקו עם רכבם ואופני המתלונן עמם.
גרסת הנאשם המכה ונסיבותיו האישיות המקלות
בתסקיר שהוגש מטעם שרות המבחן אודות הנאשם הוא תואר כצעיר, אשר עד למועד ביצוע העבירה ניהל אורח חיים תקין, סיים 9 שנות לימוד ועבד לפרנסתו כפועל וכשומר.
הנאשם גרס בפני שרות המבחן, כי המתלונן ביקש את קרבתו האינטימית מספר פעמים, טרם האירוע הנדון, ברם הוא דחה אותו. לטענתו, הרקע לתקיפת המתלונן היה חששו, שמא שמו יוכתם בשל קרבתו למתלונן ותיוחס לו נטייה הומוסקסואלית. הנאשם הביע בפני שרות המבחן חרטה על מעשיו ועל הנזק שגרם למתלונן.
שרות המבחן התרשם, כי הנאשם הוא צעיר המקיים אורח חיים תקין, שומר על החוק ומבקש לבנות חיים נורמטיביים, כי המקרה אינו מאפיין את התנהגותו בדרך כלל והמליץ על בצוע עבודות שרות בהיקף של 600 שעות.
התביעה: אינטרס הציבור מחייב עונש מאסר לנאשם
התביעה, באמצעות עורך הדין שלום שיפר, עתרה שלא לאמץ את המלצת שרות המבחן. לדידה, ההמלצה מקלה עם הנאשם ואינה עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי, אשר מתפקידו, בין היתר, להגן על החריגים בחברה. התביעה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל. התביעה הדגישה, כי חומרת העבירה צפה ועולה מהמניע שעמד ביסוד התנהגותו של הנאשם. הנאשם בחר במתלונן כקורבנו, אך בשל נטייתו המינית, וביקש להשפילו ולהענישו בשל נטייתו המינית. השוד האלים בוצע אפוא, כדי להרחיק את הנאשם ושכמותו, "הומואים", כפי שכינהו הנאשם, ממקום עבודתו.
הנאשם: להיצמד לכתב האישום המתוקן
ולאמץ את המלצת שירות המבחן
עורך דינו של הנאשם, עו"ד אלון ג'וליאן, עתר לאמץ את המלצת שרות המבחן. לדבריו, משהגיעו הצדדים להסדר טיעון, על ביהמ"ש להתעלם מעדות המתלונן, לפיה הנאשם בחר בו כקורבנו, כדי להענישו על נטיותיו המיניות ולהיצמד למתואר בכתב האישום המתוקן. עו"ד ג'וליאן הוסיף, כי יש להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם, כמו גם בעברו הנקי ולאפשר לו להמשיך בבניית חייו, בהתחשב באירוסיו. לדבריו, העונש המוצע על-ידי שרות המבחן, בצירוף מאסר מותנה, יהווה גורם מרתיע וחינוכי עבור הנאשם ולפיכך, ניתן להסתפק בעונש זה.
גזר הדין
השופטת ורדה מרוז, אשר גזרה את דינו של הנאשם, התייחסה לאינטרס הציבור, המבטא במקרה זה, את זכות היסוד של הפרט לחיות את חייו בכבוד, כראות עיניו ומנגד, לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולהמלצת שירותי המבחן.
נקבע, כי חובתו של ביהמ"ש להגן על חירותו של הפרט לקיים אורח חיים בהתאם לסדרי עדיפויותיו, לרבות העדפותיו המיניות, כל עוד אין בהן כדי פגיעה בזכויות הכלל. לעניין זה, נקבע כי אין לקבל את טענת הסניגור, שעל ביהמ"ש להתעלם מדברי המתלונן, בנוגע לרקע שעמד ביסוד ביצוע העבירה.
השופטת מרוז ציינה, כי העבירה של שוד בחבורה חמורה מאוד וחמורה עוד יותר בנסיבות המקרה, בהן נבחר הקורבן בגלל נטיותיו המיניות. "הזיקה המיוחדת בין ייחוד הקורבן לבין האובייקט המוגן, היא המקימה את המשמעות הערכית, האנטי-חברתית המיוחדת לעבירה דנן ובכך היא נבדלת מהעבירות המקבילות בעושה רגיל. המעשה היה מצמיח עבירה גם תוך עשייתו בקורבן רגיל, אולם הקורבן המיוחד מוסיף למעשה מימד איכותי, המשנה את מהות העבירה וטיבה".
השופטת הבהירה, כי העונש שיושת על הנאשם יבטא אפוא, בין היתר, את הסלידה ממעשהו ואת הוקעתו. "מדיניות הענישה הראויה היא להחמיר בעונשם של המשתמשים באלימות, נוכח המקרים ההולכים ומתרבים של עבירות שעניינן אלימות קשה. דומה, כי הצעירים בני ימינו בחרו באלימות כדרך חיים ובאמצעותה הם מבקשים 'להתמודד' עם המכשולים העומדים בדרכם. למרבה הצער, נשללה מהציבור בכלל ומהצעירים בפרט החירות לצאת לבילוי, מבלי להסתכן, שמא זה יסתיים בפציעה, חבלה ולעיתים, קטילת חיים".
השופטת קבעה, כי נסיבותיו האישיות של הנאשם, נדחקות נוכח הצורך להגן על האינטרס הציבורי ולהלחם בנגע האלימות וגזרה על הנאשם 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל; מאסר על תנאי לתקופה בת 20 חודשים, כשהתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע או עבירה של אלימות מסוג פשע, תוך 3 שנים מיום שחרורו; קנס בסך 1,500 שקל או חודש מאסר תמורתו; ופיצוי המתלונן בסכום של 10,000 שקל.
