השחיתות - סכנה חמורה

מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, העומד לסיים בתחילת יולי 2005 את תפקידו, הגיש את הדוח לשנת 2004 (55ב') ובו הוא חושף פרשות חמורות המעידות על ליקויים חמורים במינהל הציבורי, ושחיתות של ממש בכמה משרדים ממשלתיים שביצעו יחד מאות מינויים באופן בלתי חוקי, בהם של מקורבים בעלי זיקה פוליטית, "ילדים של" ואפילו בני משפחה.

[חלקים עיקריים מהדוח, ראו קישורים משמאל]

המבקר חושף הפעם את הליקויים והשחיתות במשרד החקלאות, בראשו עמד בתקופה הרלוונטית השר ישראל כץ; ואת הליקויים והשחיתות במערכת המשפט עצמה. המבקר מכוון לאישים בכירים ביותר במערכת המשפטית, ובהם שופטים, שנתנו ידם למעשי השחיתות, ובמסגרת זו אף קיבלו אליהם עוזרים משפטיים בלא מכרז.

דוח המבקר קובע, כי אפילו הרשויות האמורות לפקח על משרדי הממשלה לקו בכשלים ו/או שנטלו חלק בחגיגת השחיתות: כך הנהלת בתי המשפט, בראשה עמד בתקופה הרלבנטית השופט (בדימ.) דן ארבל, שביצעה בעצמה כאמור מינויים בלתי חוקיים; וכך נציבות שירות המדינה, בראשה עומד שמואל הולנדר, שלא אכפה את החוק.

המבקר משתף בלבטיו ומגלה כי הוא לא הצליח לשרש את תופעת המינויים הפוליטיים בשירות המדינה. המבקר טוען עוד, כי בשירות המדינה קיימת תופעה של מינוי קרובי משפחה באופן בלתי תקין, ודבר זה מעיד על טוהר מידות לקוי.

המבקר מתריע, כי "הסכנה הגדולה בשחיתות, חמורה לדעתי מכל סכנה אחרת שהמדינה חשופה לה". לדבריו, "במהלך שנות כהונתי נתקלתי בתופעות שליליות קשות. אני מתייחס בעיקר לליקויים בתחום טוהר המידות, מינויים פוליטיים, מינויים של קרובי משפחה בשל היותם קרובי משפחה, העדפות במכרזים ופרוטקציות למיניהן". המבקר התייחס גם לעובדה שהוא חושף שוב ושוב תופעות של מינויים פסולים, אך לאחר מכן לא קורה מאומה והאישים בהם מדובר אינם עוזבים את התפקיד. לדבריו, יש מקרים שצריך לקום וללכת, ואם לא? "מראים לו את הדלת".

המבקר מזהיר מפני יוזמת חקיקה המתגבשת עתה, שעלולה ליתן הכשר למינויים פוליטיים בשירות המדינה, אשר יבואו לקיצם, עם סיום כהונתו של השר הממנה. "אם תתקבל הצעת חוק זו עלול הדבר להביא לפגיעה קשה במינהל, לפגיעה באמון הציבור בו, ולקטיעת הרצף הניהולי עם חילופי השלטון. למסקנה כי מינויים פוליטיים בישראל לא נועדו להגשים מטרות ענייניות - יש אחיזה איתנה במציאות הישראלית. מינויים פוליטיים בארץ משמשים כדי לחלק טובות הנאה למקורבים".

מינויים לא תקינים בשורה של משרדים

מבקר המדינה חושף שורה ארוכה מאוד של ליקויים, כשלים ומעשי שחיתות. במיוחד מתמקד המבקר בסדרי קליטתם ותפקודם של עוזרי השרים ויועציהם במשרות אמון. "המדובר בכ-300 משרות ויותר. מהבדיקה עלו חריגות רבות של העוזרים והיועצים מסדרי מינהל תקין ואף מקרים לא מעטים של פעילות פוליטית - אישית ומפלגתית, אסורה; הדוח עומד על קשיים של המשרדים הממשלתיים לקיים על עובדים אלה בקרה נאותה ועל הצורך בהסדרה מקיפה של הנושא.
דוח זה כמו דוחות קודמים מצביע, על מינויים פוליטיים ובלתי תקינים, ועל כך ש"שומרי סף" פנימיים לא עמדו בפרץ".

אצל כל השרים הנ"ל נמצאו ליקויים: עוזרי שרים פעלו באופן בלתי תקין, כאשר חלקם עירבבו בין פעילותם הפוליטית לבין מחוייבותם כעובדים בשירות המדינה.

[הדוח המלא הנוגע למינוי עוזרי שרים ויועצים במשרות אמון, נא להקליק כאן]

המבקר מציין, כי ליקויים נמצאו בשורה של משרדים אותם בחן בחודשים אפריל-אוגוסט 2004. נבדקו סדרי המינוי וההעסקה של עובדים במשרות אמון בלשכות שרים, בלשכות שרים בלי תיק ובלשכות סגני שרים. המשרדים שהבדיקה נעשתה בהם: משרד הפנים - בלשכת השר דאז אברהם פורז ובלשכת הסגן דאז של השר, פרופ' ויקטור בריילובסקי; משרד הבריאות - בלשכת השר דני נוה; משרד החוץ - בלשכת השר סילבן שלום; המשרד לקליטת העלייה - בלשכת השרה ציפי ליבני; משרד הרווחה - בלשכת השר דאז זבולון אורלב; משרד החינוך, התרבות והספורט - בלשכת השרה לימור לבנת; משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה - בלשכת השר אהוד אולמרט ובלשכת הסגן דאז של השר מיכאל רצון; משרד האוצר - בלשכת השר בנימין נתניהו; ומשרד ראש הממשלה - בלשכת השר בלי תיק דאז ד"ר עוזי לנדאו ובלשכת השר בלי תיק נתן שרנסקי.

שחיתות במשרד החקלאות

המבקר מפנה אצבע מאשימה במיוחד כלפי משרד החקלאות, והעומד בראשו באותה עת השר ישראל כץ. ל- Nfc נודע, כי המבקר כבר הפנה את הדוח אל היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, עם המלצה: לבחון פתיחת חקירה פלילית נגד השר ואנשיו. במקביל העביר גולדברג אל היועמ"ש עניינים נוספים לטיפול/חקירה.

[הדוח המלא הנוגע למשרד החקלאות, נא להקליק כאן]

המבקר מאשים את השר ועוזריו באחריות למינויים פסולים, תוך ניגודי עניינים חמורים מתוך מניעים פוליטיים. דוח דומה הגיש המבקר בשנה שעברה נגד השר צחי הנגבי, מה שהוביל לחקירה נגד הנגבי בגין מינויים בלתי תקינים במשרד לאיכות הסביבה.
המבקר מקדיש פרק ארוך ביותר לנעשה במשרד החקלאות. להלן עיקרי הדברים מתוך פרק זה:

מינויים בעלי זיקה פוליטית

במשך תקופה ארוכה לא מונה למשרד יועץ משפטי קבוע, או ממלא מקום מקרב עובדי לשכת הייעוץ המשפטי. במשרד החקלאות וברשות לפיקוח חקלאי היתה לעיתים מעורבות בלתי תקינה של יועץ השר מר מיכאל אילון בקליטתם של עובדים, שלרובם זיקה פוליטית לשר ולמפלגתו. חלקם מונו למשרות הפטורות מחובת מכרז בשל היותן משרות זוטרות. מסגרות העסקה אלה נוצלו אפוא לרעה לביצוע מינויים פוליטיים; אחרים מונו כממלאי מקום למשרות החייבות במכרז, לפרק הזמן שעד סיום הליכי המכרז, והניסיון שצברו עד המכרז הקנה להם יתרון על מועמדים אחרים.

לכמה משרות הכפופות ליוסי ישי, מנכ"ל המשרד, מונו אנשים שהייתה להם זיקה פוליטית לשר בהליכים בלתי תקינים.

משרת עוזר מנכ"ל הינה משרה המכונה "משרת אמון" והמנכ"ל רשאי למנות לתפקיד עובד שהוא רוחש לו אמון אישי. הביקורת העלתה, כי יועץ השר מינה לתפקיד זה עובדת שיש לה זיקה פוליטית לשר, בתקופה שמשרת המנכ"ל לא היתה כלל מאוישת. בפועל היא עבדה בצוות שתפקידו היה לעזור לשר בנושא מכסות החלב.

לתפקיד מנהל תחום ביטחון במשרד נבחר מועמדו של השר. מועמד זה היה היחיד שזומן לוועדה לבחינת מועמדים, אף-על-פי שהמשרד איתר עוד שני מועמדים ראויים.

מועצת הצמחים

מועצת הצמחים הוקמה על-פי חוק ואיגדה ארבע מועצות ייצור צמחיות (מועצת הפירות, מועצת הירקות, מועצת הצמחים והמועצה לשיווק פרי הדר) למועצה אחת. על-פי חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975, מנכ"ל של תאגיד סטטוטורי ימונה לתפקידו לאחר אישור הוועדה לבדיקת מינויים.

המינהלה הזמנית המאוחדת של מועצת הצמחים בישיבתה הראשונה מינתה את יועץ השר למנכ"ל מועצת הצמחים. נמצא, כי יועץ השר שימש מנכ"ל בפועל ובתואר למן הקמת מועצת הצמחים, עוד קודם שהמינהלה המאוחדת והוועדה לבדיקת מינויים אישרו את מינויו.
הוועדה לבדיקת מינויים דחתה את מועמדותו של יועץ השר לתפקיד מנכ"ל מועצת הצמחים. בעקבות זאת, אישרה המינהלה המאוחדת, מסמך שבו הוגדר תפקידו של אילון כיו"ר צוות ההקמה של מועצת הצמחים בסמכויות מנכ"ל. המינהלה הזמנית קבעה שהמסמך הוא חלק בלתי נפרד מפרוטוקול הישיבה הראשונה. פעולה זו, שנועדה על פניה לתת בדיעבד תוקף לפעולות שעשה אילון בעת שפעל כמנכ"ל ללא אישור כדין, אינה עולה בקנה אחד עם כללי מינהל תקין.

לאחר דיון נוסף, אישרה הוועדה לבדיקת מינויים את מועמדותו של אילון למנכ"ל זמני. העובדה שאילון שימש בפועל מנכ"ל (כאמור, בלא אישור) שימשה בדיעבד העילה המרכזית למתן האישור למינוי הזמני על-ידי הוועדה לבדיקת מינויים שקבעה קודם לכן שאינו כשיר לשמש מנכ"ל קבוע.

אילון בתפקידו כמנכ"ל מועצת הצמחים מינה במועצה בהליכים בלתי תקינים שלושה עובדים חדשים שיש להם זיקה פוליטית לשר.

המועצה לענף הלול

בעקבות שינויי חקיקה בחוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), התשכ"ד-1963, מונתה ביולי מינהלה זמנית של חמישה חברים ובראשה עומד שר החקלאות. ביוני 2003 מינתה המינהלה הזמנית אדם לממונה של הארגון מחדש על מועצת הלול והעניקה לו סמכויות של מנכ"ל. הממונה הוא בעל זיקה פוליטית לשר.

לצורך מילוי תפקידו ביקש הממונה שמועצת הלול תתקשר עם חברה בשליטת בני משפחתו בחוזה קבלני, כדי שלא יתקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד. היועץ המשפטי של מועצת הלול חיווה דעתו שהתקשרות כזאת היא אפשרית בנסיבות מיוחדות ולפרק זמן מוגבל של חודשים אחדים. בפועל הועסק הממונה לפי חוזה זה כשנה וחצי בלא שפורטו הנסיבות המיוחדות שהצדיקו זאת, זולת רצונו.

ראוי כי מי שמנהל את ענייני המועצה ומייצג אותה יועסק כעובד המועצה וימונה כדין. הגדרת תפקיד העובד כממונה על הארגון מחדש אף שהיו לו סמכויות של מנכ"ל ושולם לו שכר של מנכ"ל תאגיד סטטוטורי, איפשרה לקבע מינוי של מנכ"ל בעל זיקה פוליטית, בלי שכישוריו וזיקתו הפוליטית נבחנו על ידי הוועדה לבדיקת מינויים.

הממונה עצמו מינה אנשים המקורבים לו לתפקידים במועצה ללא מכרז או הליך תחרותי אחר ובניגוד לנוהלי מועצת הלול לגיוס עובדים.

התקשרות עם נותני שירותים

מועצת הצמחים כמו גם מועצת הלול התקשרו עם נותני שירותים בהליכים לא תקינים המנוגדים לחוק חובת המכרזים ותקנותיו.

תכנית להקמת מרכז להכשרת חקלאים בגן הבוטני בירושלים

הגן הבוטני בירושלים (להלן - הגן הבוטני) בשיתוף משרד החקלאות ומועצת הצמחים יזמו הקמת "מרכז להכשרת חקלאים". משרד החקלאות ומועצת הצמחים הסכימו להתקשרות זו ללא דיון בעצם הצורך בכך. הם גם לא קיימו מכרז או בחנו כמה הצעות הבאות בחשבון, בטרם בחרו להתקשר עם הגן הבוטני דווקא למימוש התוכנית. הפרויקט לא נדון במינהלה המאוחדת של מועצת הצמחים, וממילא לא אושר.

מנכ"ל הגן הבוטני ומנכ"ל מועצת הצמחים הם אחים. על כל אחד מהם היה לדווח על הקשר המשפחתי ביניהם למוסדות המתאימים כדי להביא לאישורם הסדר למניעת ניגוד עניינים. אולם הם לא עשו זאת, וכל אחד מהאחים החליט כהבנתו כיצד ינהג.

מנכ"ל הגן הבוטני סיכם בעצמו עם המשנה למנכ"ל מועצת הצמחים את עיקרי התכנית להקמת המרכז, אף שלפי המגבלות שנטל על עצמו בשל ניגוד עניינים האמור, היה על המדען הראשי של הגן לעסוק בכך.
באוגוסט ובספטמבר 2004 העבירה מועצת הצמחים לגן הבוטני 140,000 ש"ח, אף שלא נחתם ביניהם הסכם כלשהו בעניין הקמת המרכז. כמו כן נתנה מועצת הצמחים לגן הבוטני תרומה של 175,000 ש"ח לתמיכה בפסטיבל פרחים, ללא קבלת אישור המינהלה המאוחדת של מועצת הצמחים. יצוין, כי בשנת 2003 השתתפות מועצת הירקות במימון פסטיבל הפרחים היתה 20,000 ש"ח בלבד.

במקביל ליוזמה להקמת המרכז, מינה הגן הבוטני לתפקיד מנהל המרכז אדם בעל זיקה פוליטית לשר. הוא נבחר בהיותו מועמד יחיד לתפקיד.

שחיתות בהיכלי המשפט

המבקר בדק, כאמור, את הנעשה במערכת המשפטית. מהבדיקה עולה תמונה קודרת: במקרים רבים, רבים מדי, נעשו מינויים בלתי חוקיים, ובלא מכרזים. המבקר בדק את סדרי קבלתם לעבודה של ארבעה סוגי עובדים שהיו מועסקים ביוני 2004: מזכירים משפטיים, עוזרים משפטיים, מאבטחים ומתמחים. כמו כן נבדקה קירבת המשפחה בקרב עובדים. הממצאים: השחיתות חוגגת גם בחלקה זו, ממש כמו במערכת הפוליטית המרקיבה.

[הדוח המלא הנוגע למערכת המשפטית, נא להקליק כאן]

להלן ממצאי המבקר - תקציר מתוך הדוח (ציטוט):

מזכירים משפטיים

1. חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 (להלן - החוק) קובע, כי העסקת עובדים בשירות המדינה תיעשה ככלל, על פי מכרז פומבי. יש לצמצם ככל האפשר את העסקתם של עובדים זמניים בטרם מכרז, למקרים שבהם קיימות נסיבות חריגות ונדירות. שכן, העסקת עובד זמני באותה משרה מעניקה לו יתרון מבחינת רכישת ניסיון בתפקיד עקב היכרותו עם היחידה שבה הוא מועסק, ואף יוצרת מעין "ציפייה הדדית" להמשיך להעסיקו.

(א) כ-50% מקרב המזכירים המשפטיים הועסקו ללא מכרז במשך תקופה ארוכה: כ-29% נקלטו במשרותיהם בבתי המשפט, ורק כעבור פרק זמן של חודשיים ועד 19 חודשים (כתשעה חודשים בממוצע) הופיעו בפני ועדת בוחנים, ואילו כ-21% לא הובאו עד מועד סיום הביקורת בפני ועדה אף על פי שעברו כבר בין חודשיים וחצי ועד כשנתיים מאז נכנסו לתפקידם (כ-10 חודשים בממוצע).

(ב) בחוק, בכללי שירות המדינה (מינויים) (מכרזים, בחינות ומבחנים), התשכ"א-1961 ובתקנון שירות המדינה (להלן - התקשי"ר) נקבע, כי מועמדים למשרה במכרז פומבי חייבים לעמוד בבחינות, ואלה שיעמדו בהן בהצלחה יוזמנו להופיע בפני ועדת בוחנים שתחליט על בחירתם. על הוועדה לנמק את החלטתה. הבדיקה העלתה, כי ב-25% מהמכרזים למשרות אותן איישו מזכירים משפטיים עוד לפני עריכת המכרז, לא נימקה ועדת הבוחנים את החלטותיה. זאת ועוד, באותם המקרים שבהם הובאו המזכירים המשפטיים (כ-29%) בפני ועדת בוחנים, נבחרו למשרות, שעליהן התפרסם המכרז, אותם עובדים שהועסקו קודם לכן במשרה.

עוזרים משפטיים

2. בפברואר 2001 החליטה הממשלה שאיוש משרותיהם של העוזרים המשפטיים של השופטים הנותרים יתבצע על ידי ועדה מיוחדת לאיתור מועמדים (להלן - ועדת איתור). הודעה על כך הוציאה הנציבות ביוני 2001.

(א) כ-64% מבין העוזרים המשפטיים שאמורים היו לעבור ועדת איתור, נכנסו לתפקידם בלא שקוים הליך, המבטיח את שוויון ההזדמנויות: כ-26% מהעוזרים המשפטיים איישו תחילה את המשרות האמורות ורק כעבור חודש ועד 21 חודשים (בממוצע 11 חודש), הובאו בפני ועדת איתור; כ-19% מהם, לא עברו הליך בחירה אף כי חלפו בין ארבעה ל-13 חודשים מיום כניסתם לתפקיד (בממוצע כתשעה חודשים), וכ-19% נוספים שנכנסו לתפקידיהם לפני מועד הודעת הנציבות האמורה (שאף הם, לפי הנחיית הנציבות, היו חייבים להופיע בפני הוועדה) היו במשרותיהם 28-30 חודשים ממועד ההודעה ועד שהובאו בפני ועדת איתור.

(ב) בכל המקרים שוועדת האיתור בחנה, היא בחרה את המועמד ששימש כבר בתפקיד. על פי הפרוטוקול לא הקפידה הוועדה על חובת ההנמקה; בשני מקרים לא הייתה הנמקה כלשהי ובמקרים הנותרים לא היה בנימוק כל התייחסות למועמדים שלא נבחרו.

מתמחים

3. (א) הביקוש להתמחות בבתי המשפט ובמשרד המשפטים עולה בהרבה על היצע מקומות ההתמחות. משפטנים חדשים שנקלטו לעבודה במשרד המשפטים בשנים האחרונות היו ברובם מקרב מתמחים לשעבר במשרד או בגופים ממשלתיים אחרים, לרבות בתי משפט. עובדה זו מחזקת ביתר שאת את הצורך שתינתן לכלל המעוניינים האפשרות להתחרות בצורה הוגנת על מקומות ההתמחות; הבדיקה העלתה, כי אופן קבלתם של המתמחים לא הוסדר בנהלים, לא של משרד המשפטים ולא של הנהלת בתי המשפט.

(ב) הנוהל של הנהלת בתי המשפט אוסר על המתמחה לעבוד בשעות נוספות. בפועל, בהנהלת בתי המשפט וגם במשרד המשפטים עובדים המתמחים מעבר לשעות העבודה הרגילות, והם אינם מקבלים את השכר המגיע להם עבור העבודה הנוספת, על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951.

4. כללי שירות המדינה (מינויים) (סייגים בקרבת המשפחה), התשכ"ט-1969, (להלן - הכללים) קובעים, כי "לא ימונה אדם למשרה ביחידה מינהלית, אם עובד באותה יחידה קרוב משפחה שלו", אלא אם אישר נציב שירות המדינה את המינוי; עוד נקבע, כי "לא ימונה אדם למשרה במשרד, אם עובד ביחידה מינהלית אחרת באותו משרד קרוב משפחה שלו, והמינוי עשוי להביא ליחסי כפיפות ביניהם".
משרות בשירות המדינה הן משאב ציבורי. אם פלוני זכה ליתרון בשל קרבתו לעובד מדינה, אפילו אין ביניהם כפיפות ואפילו אינם עובדים באותה יחידה מנהלית, הרי המשאב הציבורי לא הוקצה כיאות. קרבה משפחתית שכזו אינה פוסלת אמנם מועמד כשיר וראוי, אולם יש להקפיד על מילוי כל הכללים לאיוש המשרה ועל תיעוד ההליך, על מנת להבטיח, כי נשמר שוויון ההזדמנויות ועל מנת להסיר חשש שלא כך היה.

(א) הביקורת העלתה, כי ל-10% מבין העובדים הבכירים ול-8% מבין חברי ועדי עובדים היו קרובי משפחה המועסקים בהנהלת בתי המשפט. לחלק מהם אף יותר מקרוב משפחה אחד.

בדיקת סדרי קבלתם לעבודה של 24 קרובי משפחה של עובדים שנמנים על שתי קבוצות העובדים שלעיל, העלתה ליקויים לגבי 18 מהם: ארבעה עובדים נקלטו במשרותיהם ללא מכרז (בניגוד לדין), ורק כעבור 7-30 חודשים הופיעו בפני ועדת בוחנים. לגבי 14 העובדים הנותרים שלגביהם אין צורך בעריכת מכרז לשם קבלה לעבודה, לא שמרה הנהלת בתי המשפט את התיעוד על דרך גיוס העובדים, על קיום תהליך מיון, על ההתייחסות למועמדים אחרים או על השיקולים שנלקחו בחשבון בקבלת ההחלטה על העסקת העובד.
(ב) הביקורת העלתה ארבעה עובדים שקרובי משפחה שלהם הועסקו באותן יחידות מנהליות בהן הם עבדו; רק במקרה אחד נמצא אישור הנציבות לכך.

מאבטחים

5. (א) מתח הדרגות של המאבטחים אינו מחייב קיום מכרז לשם קבלתם לעבודה. עם זאת, חלה חובה ציבורית וניהולית להקפיד על קיומם של כללים בסיסיים בגיוס עובדים, ובכללם חובת השקיפות, שוויון ההזדמנויות וההגינות. בפועל, המועמדים לעבודה גויסו בעיקר בשיטת "חבר מביא חבר". הנהלת בתי המשפט לא פנתה ללשכת התעסוקה לצורך גיוס עובדים.

(ב) תהליך גיוס המאבטחים היה מעוגן בנהלים באופן חלקי בלבד; הוא לא היה מתועד במלואו, ולא היה נתון לבקרה של הנהלת בתי המשפט או של הנציבות.

(ג) אגף האבטחה לא ניהל רישום מסודר של הראיונות עם המועמדים שלא התקבלו לעבודה ושל ההחלטות שקיבל בגינם. ב-65% מהתיקים שנבדקו של מועמדים שלא התקבלו לעבודה לא נרשמו הסיבות לכך.

(ד) חמישה עובדים הועסקו כמאבטחים אף שלא עמדו בתנאי הקבלה שהיו נהוגים לגבי מאבטחים או שלפי חוות דעת הממונים עליהם נכשלו בעבודתם.

ניסויים בבני אדם בוצעו באופן בלתי חוקי


גם בתחום רגיש זה, התגלו ליקויים חמורים. ניסויים בבני אדם בוצעו בניגוד לחוק, תוך זילות ופגיעה באנשים חיים ותוך חילול גופות של מתים.

מבקר המדיה קובע, כי למרות העובדה שעניין הניסויים רגיש במיוחד ונוגע לחיי בני אדם, פיקוח המשרד על ביצוע הניסויים והליכי אישורם היה מצומצם ביותר, כמעט ולא היה פיקוח של הוועדות המוסדיות על ביצוע הניסויים, ולא תמיד נשמרו זכויותיהם של המשתתפים, כנדרש בתקנות ובנוהל.

[הדוח המלא הנוגע לליקויים במשרד הבריאות, נא להקליק כאן]

"זכויות החולים להחליט באופן מודע ועל יסוד המידע החיוני אם להשתתף בניסוי נפגעו במקרים שבהם משתתפים לא הוחתמו על טופסי הסכמה מדעת, במקרים בהם הוחתמו חולים פסיכיאטריים וקשישים שהיו אינדיקציות לכך שהם לא היו כשירים למתן הסכמה מדעת, ובמקרים שבהם לא נמסרו למשתתפים פרטים חשובים על אודות הסיכונים הכרוכים בניסויים; על-מנת שניתן יהיה להפסיק ניסויים הגורמים לנזקים למשתתפים בהם, או לעשות בהם שינויים, על המשרד ועל הוועדות המוסדיות לקבל דיווחים על אירועים חריגים חמורים בסמוך להם. אולם נמצא, שהדבר לא תמיד נעשה; כאשר בתי חולים נוטלים לעצמם סמכות בלעדית לאשר ניסויים שהם למעשה "חריגים", הם מפרים את הוראת התקנות, שלפיה הסמכות לאשרם היא של המשרד בשל מאפייניהם המיוחדים; הטיפול בניסויים גנטיים הוא מורכב ביותר וקיים צורך בשמירה קפדנית במיוחד על זכויות הפרט. טיפולו של המשרד בבקשות של חברה אחת שהקימה למעשה מאגר מידע גנטי אינו מעיד שמלכתחילה נשקלו כראוי כל המשמעויות הנובעות מכך".

הביקורת העלתה, בין היתר, ממצאים על שני ניסויים שנעשו בקפלן ובהרצפלד, המעידים על מחדלים בשני בתי החולים בעשיית שני ניסויים בקשישים חסרי ישע.

התקנות עוסקות רק במקצת ההיבטים הכרוכים בניסויים; משנת 1997 מכין המשרד טיוטות של הצעת חוק ניסויים רפואיים בבני אדם. ממצאי הביקורת ממחישים במידה רבה את הצורך בקידום חקיקה זו, למשל, בנוגע לעשיית ניסויים מחוץ לבתי חולים, ואת חובת הבקרה על ניסויים אלה.

ממצאי הביקורת מחייבים אפוא את המשרד לחולל שינויים מהותיים כדי להבטיח שניסויים יבוצעו על-פי הצהרת הלסינקי ועל-פי הכללים שנקבעו בתקנות ובנוהל; לקבוע כללים מפורטים בעניינים שטרם הוסדרו ושיש להסדירם, כגון כללים מיוחדים לקבלת הסכמה מדעת, כאשר משתתפי הניסוי סובלים מליקויים קוגניטיביים; ולגבש בדחיפות אמצעי בקרה ופיקוח ראויים.

משרד הבריאות אמר בתגובה, כי בהנחיית שר הבריאות נערך עתה רה-ארגון בתחום זה, ואף מקודמת חקיקה מתאימה שתאפשר אומנם ניסויים בבני אדם, אך תבטיח הליך תקין.

נעשה שימוש חוזר ובלתי תקין בציוד שנועד לשימוש חד-פעמי

בבדיקת המבקר עולה כי בחלק מבתי החולים נעשה שימוש בלתי תקין בציוד שנועד לשימוש חד-פעמי. המדובר, בין היתר, בפריטים שנועדו לפעולות כירורגיות פולשניות, בהם: צנתרים לבדיקה של עורקי הלב ולניקוז נוזלי המוח וטרוקרים לניתוחי לפרוסקופיה. השימוש החוזר נעשה למרות שאין לכך היתר מטעם משרד הבריאות, ואף במקרים שתאריף התפוגה של הפריט חלף מזמן.

המבקר קובע, כי סוגיית השימוש החוזר במוצרים רפואיים שנועדו לשימוש חד-פעמי היא מורכבת ומעוררת מחלוקות במדינות רבות בעולם וגם בארץ. משרד מבקר המדינה אינו נוקט, כמובן, עמדה במחלוקת זו. הביקורת מתייחסת לכך, כי למרות שלאורך השנים בחנו ועדות שונות את הסוגיה והגישו המלצות, נמנע משרד הבריאות מלקבוע עמדה בסוגיה זו, ובפועל, בתי החולים עושים שימוש בציוד רפואי חד-פעמי ממוחזר בלי שהמשרד קבע להם תקנים והנחיות בעניין זה ובלי פיקוח ובקרה של המשרד על פעולותיהם.

לדעת משרד מבקר המדינה, על המשרד לפעול לאיסוף מסודר של מידע ולהגברת התיאום ושיתוף הפעולה בין בתי החולים ובינם לבינו, לרבות העברת מידע על ניסיונם במיחזור ועל תוצאותיו. בה בעת, על המשרד לקדם את עבודת המטה כדי שיוכל לגבש בהקדם עמדה ברורה בכל הנוגע להסדרים שראוי לקבוע למוסדות הרפואיים לגבי השימוש החוזר בציוד רפואי חד-פעמי.

עוד ועוד ליקויים מבניים

המבקר חושף ליקויים מבניים בדרך קבלת החלטות במשרד הממשלה, ובפעילות יחידות וגופים ממשלתיים. נביא כאן חלק מהם:

- הדוח מעלה ליקויים יסודיים בהליכי התכנון וההקמה של ישובים חדשים, ובכלל זה בעבודת המטה לקראת קבלת החלטות של הממשלה על הקמת יישובים. גם בתכנון ובשיווק של קרקע המיועדת לבנייה למגורים הועלו ליקויים, וביניהם ליקויים בעמידה ביעדים שקבעה הממשלה;

- ליקויים משמעותיים נמצאו גם בתהליך קבלת ההחלטות של פרויקט מרכזי להקמת מערכת מחשוב רוחבית כוללת במשרדי הממשלה – פרויקט המרכב"ה;

- בהכנתו של התקציב נמצאו ליקויים משמעותיים. הביקורת על תהליך ההכנה והעדכון של תקציב המדינה הצביעה על כך שהממשלה לא השכילה לעשות בו שימוש ראוי כמתחייב מהעקרונות האמורים, ולכן תמונת המצב המצטיירת היא שהתקציב לא מבטא כנדרש את היעדים, את סדרי העדיפויות ואת מידת השגתם. זאת ועוד, הן מקבלי ההחלטות והן הציבור לא יודעים אילו תוצאות ותפוקות הושגו באמצעות ההוצאות שנעשו ועד כמה הן תרמו לקידום המשק והחברה בישראל.