ביהמ"ש העליון קיבל (יום ב', 9.5.05) ערעור שהגישה המדינה על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, וקבע, כי ממונה בקורת הגבולות רשאי, אך אינו חייב לשחרר בערבות ממשמורת, שוהים שלא כדין, לאחר 60 יום.
עניינו של הערעור, היה שאלת פרשנותו של סעיף 13ו לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, הדן בהליכי שחרור בערובה ממשמורת של שוהים שלא כדין.
המשיב הוא אזרח ירדני, ששהה בישראל ללא אשרה בת תוקף. בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין,דחה את בקשתו להשתחרר מהמשמורת בה הוחזק. הוא ערער על ההחלטה לביהמ"ש המחוזי, אשר קיבל את הערעור, והורה למדינה לשחרר אותו בתנאים מהמשמורת בה הוחזק.
ביהמ"ש המחוזי דן בפרשנותו של סעיף 13ו לחוק הכניסה לישראל ופסק, כי הסעיף אינו מותיר בידי ממונה בקורת הגבולות שיקול דעת וכי בחלוף התקופה בת ששים הימים בה הוחזק שוהה שלא כדין במשמורת מבלי שצלחו מאמצי המדינה להרחיקו, חייב הממונה על ביקורת הגבולות לשחררו מהמשמורת בה הוא מוחזק.
על החלטה זו הגישה המדינה בקשת רשות ערעור. ביהמ"ש העליון קיבל את הבקשה, דן בערעור וקיבל אותו.
המדינה טענה, כי לשונו של סעיף 13ו ברורה, ועולה ממנה באופן חד-משמעי, כי סמכותו של ממונה בקורת הגבולות היא סמכות רשות, המקנה לו שיקול דעת בשאלת שחרורו ממשמורת של שוהה שלא כדין. כך, בהתקיים אחת החלופות המנויות בסעיף, רשאי הממונה, אך אינו חייב, להורות על שחרורו ממשמורת של השוהה שלא כדין.
המשיב מצידו סבור, כי אין מקום להתערב בפירושו של ביהמ"ש המחוזי את החוק. עמדתו היא, כי על-פי הפרשנות הראויה של החוק, ניתן להורות על המשך מעצרו של אדם, הנמצא במשמורת למעלה מששים ימים, אך ורק בהתקיים אחת החלופות המוזכרות בסעיף 13ו. הפרשנות המוצעת על-ידי המדינה, כך נטען, לפיה ניתן להורות על המשך מעצר גם בשל "אינטרס ציבורי בעל משקל של ממש" - עילה שאין לה זכר בחוק - עומדת בניגוד מוחלט לעקרונות היסוד הבסיסיים של דיני המעצרים במדינת ישראל. פרשנות זו, כך טוען המשיב, נותנת משקל בלעדי לתכלית הספציפית של החוק - הרחקת זרים, אך מתעלמת מן הזכות החוקתית לחירות ומעקרונות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור ואת עמדת המדינה. כך לדבריו: "שקלנו את נימוקי בית המשפט דלמטא ואת טענות המשיב, אולם לא שוכנעו כי במקרה דנן, מקום בו עשה המחוקק שימוש מפורש במילה "רשאי", יש לפרש את הוראת הסעיף כאילו מטילה היא חובה על הממונה לשחרר שוהה שלא כדין, ששהה במשמורת יותר מששים ימים ברציפות".
